אמנון רובינשטיין בפרס ישראל
צילום: מארק ניימן לעמ

שר החינוך לשעבר, המשפטן, פרופ' אמנון רובינשטיין נפטר בגיל 92

השר לשעבר וחתן פרס ישראל, פרופ' אמנון רובינשטיין, ממייסדי תנועת שינוי וממנהיגי מרצ, הלך לעולמו. כיהן כשר האנרגיה, המדע, החינוך והתקשורת
נחמן שפירא | (2)
נושאים בכתבה שר החינוך

שר החינוך לשעבר, המשפטן פרופ' אמנון רובינשטיין הלך היום לעולמו בגיל 92. רובינשטיין היה חבר כנסת ושר שנים רבות, ממקימיה של תנועת שינוי ומראשי מפלגת מרצ. כיהן כשר החינוך ושר התקשורת. הוא היה פרופסור למשפטים וחתן פרס ישראל לחקר המשפט (2006).

רובינשטיין נולד בתל אביב בשנת 1931, לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוסמך בשנת 1957 כעורך דין. לאחר מלחמת יום כיפור, ב-1974 ייסד את תנועת "שינוי", ובשנת 1977 נכנס לראשונה לכהן כחבר כנסת מטעם ד"ש שקיבלה 15 מנדטים. 

 

מארק ניימן לעמ

  לאחר זכייתו בפרס ישראל. צילום מארק ניימן לע"מ

כיהן כשר חינוך בממשלת רבין

בבחירות לכנסת ה-12 ב-1992 רובינשטיין התאחד עם תנועתו שינוי, למפלגות רצ ומפ"ם וכך נוסדה מפלגת מרצ, כיהן במהלך חייו הפוליטיים גם כשר התקשורת(בממשלת פרס  - שמיר), המדע, והאנרגיה. ב-1994 במהלך ממשלתו של  רבין ז"ל התמנה לתפקיד הפוליטי הזכור ביותר שלו, שר החינוך, התרבות והספורט, לאחר ששולמית אלוני ז"ל התפטרה. ב-2002 פרש מהכנסת ומהחיים הפוליטיים. באותה שנה החל לכהן כדיקן למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. ב-2006 קיבל את פרס ישראל בתחום חקר המשפט.  רובינשטיין כתב  10 ספרים.

האירוע הכי איזוטרי שנקשר בשמו הוא כמובן, ההודעה על פטירתו על ידי יו"ר הכנסת במהלך דיון במליאת הכנסת לפני 25 שנים. ב-1999 אברהם בורג, לאחר שקיבל הודעה מזלמן שושי. בורג ספד לו במילים ארוכות ואף אמר 'אל מלא רחמים' לזכרו, לאחר שהתברר כי רובינשטיין חי .התנצל בורג ואמר "ח"כ אמנון רובינשטיין לשמחתנו, חי".

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    שמידע 20/01/2024 20:57
    הגב לתגובה זו
    איש צדיק
  • 1.
    יהי זכרו ברוך 18/01/2024 21:19
    הגב לתגובה זו
    כל מה שאין היום בממשלה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.