האם הורישה לבן שקל אחד בצוואה, הוא התנגד - מה קבע בית המשפט?
בתי המשפט מספקים לעתים סיפורים יוצאי דופן. לא עט כאלה אפשר למצוא בענייני ירושה - מחלוקות בין קרובי משפחה לגבי חלוקת הכסף, צוואה שניתנת לפרשנות ומקרים רבים בהם הצוואה הופכת לקרב ירושה גדול שיכול להימשך שנים.
בבית המשפט לענייני משפחה בצפת הגיעה לאחרונה תביעה מעט חריגה, איתה נאלצה להתמודד סגנית נשיא בית המשפט, השופטת אביבית נחמיאס. מדובר באם לשני ילדים שנפטרה לפני כארבע שנים, ובירושה שלה הותירה את כל הרכוש לבתה, כשהבן קיבל שקל אחד בלבד. בית המשפט סבר כי האם הייתה צלולה והסביר כי אפשר להבין את האם, שבסך הכל רצתה למנוע מצב שבו בנה, שמכור להימורים, יסתבך.
לפני שנגיע לקביעת בית המשפט, נסביר: מקרים כאלה שמגיעים לפתחו של בית המשפט אינם פשוטים כל כך. אפשר להבין שהאם כתבה את הצוואה בצלילות, אבל יש גם את הצד השני. מה כבר יכול לטעון הבן במקרה כזה? האם הוא יכול להכריח את בית המשפט לשנות את הצוואה? כנראה שלו. אז מה הטענה עליה הוא מסתמך ומדוע הוא פונה לבית משפט כשהצוואה כבר נכתבה וברורה?
"לטענת המתנגד מצבה הבריאותי והנפשי הקשה של המנוחה, אשר הייתה סיעודית בעת עריכת הצוואה השפיע על כשרותה ויכולת השיפוט שלה לצוות, כמו כן הייתה מטושטשת לפרקים בשל התרופות שנטלה", טען הבן. "בנוסף נטען כי הצוואה המאוחרת נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשת ובעלה תוך ניצול חולשתה ובידודה מסביבתה הקרובה ובפרט מהמתנגד ואינה משקפת את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה. עוד טען כי הצוואה אינה אותנטית בשל היעדר אימות חתימת המנוחה על העמוד הראשון של הצוואה בו פורטו מיהם יורשיה (טענה שנטענה לראשונה בישיבת ההוכחות). כן טען כי התובעת החתימה את המנוחה על ייפוי כוח כללי, וכי ביום בו המנוחה ערכה את הצוואה, הגיעה עימה לבנק ונכנסה כשותפה לחשבונה – על מנת להשיג שליטה בנכסיה ולהותיר את המנוחה תלויה ונתונה לחסדיה באופן מוחלט".
- בית המשפט ביטל את קנס הענק שהוטל על טראמפ – ההרשעה נותרה על כנה
- משבר בהתחדשות העירונית? פסק דין חדש עלול להפוך פרויקטים ללא כלכליים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כלומר, במקרה הזה, הבן הסתמך על טענה מרכזית שעולה לא פעם במקרים בהם ישנה מחלוקת בענייני עיזבון - הוא טען בפני בית המשפט כי האם לא הייתה צלולה ואילו הבת ניצלה זאת כדי להשפיע עליה בצורה בלתי הוגנת. בנוסף, הבן הסתמך על כך שהאם ערכה מספר צוואות. פעם אחת ב-2012, בה היא ציוותה לחלק את הרכוש שלה שווה בשווה. המון פעמים אנשים שואלים מדוע יש לעשות צוואה בין שני ילדים אם הרכוש מתחלק בניהם? הרי בכל מקרה, החוק אמור להעביר להם את הכסף בצורה הזאת. ובכן, במקרים רבים בעבר הגיעו לבתי המשפט תביעות מוזרות. לפתע בית המשפט "גילה" שהמנוחה ניהלה קשר עם בן זוג שהילדים לא ידעו עליו והוא דרש את כספה, ולעתים צצים "הסכמים" שהמשפחה לא ידעה עליהם. לכן, עורכים צוואה - היא מבטלת כל צוואה שנכתבה לפניה או הסכמים אחרים. במקרה הזה, עולה עוד שאלה - מדוע האם לא השאירה סכום גבוה יותר, כפי שנהוג בצוואות אחרות - עשרת אלפים שקל למשל (מבחינה הלכתית זה הסכום המינימלי שנהוג לכתוב, אך אין לכך חובה חוקית).
במקרה הזה, האם ערכה עוד צוואה. הפעם ב-2014. היא ציוותה את כל עיזבונה לבתה. הבן קיבל שקל אחד בלבד. הוא טען שמה שגרם לאימו לעשות זאת הוא מצב בריאותי ונפשי קשה. הוא סיפר כי היא הייתה סיעודית בתקופה הזאת ואפילו מטושטשת לפרקים והבת ניצלה זאת לטובתה, תוך לחץ שהפעיל בעלה. לטענתו, האם לא ערכה את הצוואה הראשונה לחינם - היא התחייבה כי הרכוש יתחלק, שווה בשווה. הבת טענה להגנתה כי האם הייתה צלולה, חתמה על הצוואה בנוכחות עדים ואין ספק לגבי כשרותה. היא הוסיפה כי האם רצתה לנצל את הבן מהירושה בשל התמכרות להימורים ואילו בזמן שבין הצוואה הראשונה לשנייה הוא לא הקים משפחה והמשיך להידרדר. היא הוסיפה כי בשנתיים שעברו מאז חילקה את הרכוש שווה בשווה, אז הודיע כי יחזור לסורו, הוא לא תיקן את דבריו ובהתאם לכך - הצוואה שונתה.
השופטת נחמיאס הסתמכה על מספר עובדות: הראשונה והחשובה - הבן לא הביא כל הוכחה כי האם לא הייתה צלולה בעת שחתמה על המסמכים. שתיים: הוא דרש לכבד את הצוואה הראשונה מבלי לציין שבאותה תקופה התרחש אירוע כלשהו. מנגד, הבת המציאה מסמך רפואי שמוכיח שהיא הייתה צלולה גם מספר חודשים לאחר הצוואה האחרונה. בדוח מ-2015, כלומר לאחר הצוואה האחרונה, נכתב: "בת 86, ברקע סוכרת. צלולה ומשתפת פעולה באופן חלקי".
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
השופטת הוסיפה כי בעת עריכת הצוואה המנוחה היעתה עצמאית, ביקרה בבית אבות ונזקקה לסיוע של מטפלת במשך זמן קצר בלבד. הבן ניסה לטעון כי הבת "בודדה" את האם, אך גם לכך לא הביא ראיות. השופטת סיכמה כי הקשר של האם עם בנה היה חסר יציבות, בעוד שהבת סייעה לה בכל התקופה הזאת. מלבד זאת, מתברר כי עוד לפני הצוואה ב-2012 המנוחה ערכה 3 צוואות אחרות, כי שאין להסיק כי הצוואה ההיא הייתה בהכרח אותנטית וכל השאר לא. וכך כתבה השופטת בפסק הדין: "בטלות צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת אינה דבר של מה בכך. במקרה שבפניי, הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת הינה ספקולטיבית והתבססה על הערכות של המתנגד, אשר לא הביא כל ראיות מטעמו ניסה לבסס טענותיו על סמך ראיות שהובאו ע"י התובעת. לא הונחה בפני תשתית ראייתית להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, להקמתה של חזקה להשפעה כאמור, ואף הטענה להעדר כשרות של המנוחה לצוות – נדחית מהטעמים שפורטו לעיל. בנוסף לא הוכח כי תוכנה או נסיבות עריכתה מלמדים על השפעה בלתי הוגנת מצידה של התובעת או מי מטעמה".
בפסק הדין חייבה השופטת את הבן בהוצאות משפט של 35 אלף שקל.
- 2.מביך בשבילו שערער בכלל ועוד מכור להימורים לכאורה (ל"ת)מתניהו 02/11/2023 08:05הגב לתגובה זו
- 1.צודקת השופטת (ל"ת)אור 02/11/2023 08:05הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
