אנחנו הישראלים רגילים לרצות ולדרוש הכל מהר ומיד. הגיע הזמן להחליף דיסקט. חיסול החמאס במאורותיו בעזה תחתית ייקח הרבה זמן. אז איך מחסלים את המנהרות מבלי להכניס אליהן חיילים? אולי בהזרמת מי ים. המצרים כבר עשו את זה ברפיח ב-2015 בהצלחה גדולה. האם יש שעון חול מדיני? קיימות טענות חזקות שהפעם לא קיים כזה. מה מאפשר לנו החוק הבינלאומי? הרבה מאד! והמחיר הכלכלי של המלחמה? המענק האמריקאי בסך 14 מיליארדי הדולרים יכסה את רוב הוצאות הממשלה. כדאי מאד שכולנו נכניס לעצמנו טוב טוב לראש: מנקודת מבט החוק הבינלאומי לישראל לא רק שיש הזכות להגיב בעוצמה, אלא תחת האמנה של מניעה וענישה על פשעים של רצח עם (ג'נוסייד), יש לישראל אפילו מחויבות, כמו שאר המדינות החתומות על אותה אמנה, ש"לעולם לא עוד" משמעו בדיוק זה - לעולם לא עוד. ישראל מוציאה אזהרות אינספור ואם כעת נותרים אזרחים בצפון הרצועה, זה על אחריותם בלבד. זו פרקטיקה שכל המדינות שומרות החוק נוקטות בה. החוק הבינלאומי דורש מישראל רק סיוע בהעברת מזון, מים וציוד רפואי ע"י גורם שלישי, אם ניתן לספקו בצורה מהימנה, בלא שחלקו ישמש בסופו של דבר את המאמץ המלחמתי של החמאס. החוקים הבסיסיים שמשורטטים באמנות ז'נבה והאג קובעים שהטלת מצור היא חוקית, אלא אם הוא בכוונת מכוון מיועד להרעבת האוכלוסיה. צה"ל היה ברור מאד בהצבת מטרותיו והן הבסת החמאס ובניית מציאות חדשה ברצועה, שבה ישראל כבר לא תצטרך להתמודד עם רצח עם או עם ארגון טרור שיש לו רצון או יכולת לתקוף אזרחים ישראליים וכן לצורך הצלת החטופים. לכן, מניעת הכנסת דלקים כי הם משמשים בוודאות גם למאמץ המלחמה החמאסי, זה לא רק משהו שמותר לנו לעשות, אלא חובה עלינו לעשות.   אסטרטגיית החנק האיטי – צריכים לגלות סבלנות ועצבי ברזל אומרים לנו שחמאס מתכונן כבר 10 שנים שנפלוש לעזה בתמרון קרקעי ומכין לנו "הפתעות". אז מה ניתן לעשות? אין צורך למהר. לחנוק אותם לאט ובהתמדה ולהתיש אותם במנהרות. בלי חשמל, בלי מזון, בלי מים ובתקווה שבסוף לא יישאר אוויר במנהרות (הזרמת האוויר נעשית ע"י משאבות שזקוקות לסולר). ואז הם ייאלצו לצאת וחיל האוויר ימתין להם. אבל הרי יש להם מאגרים רבים ומלאי. בסדר גמור ולנו צריכה להיות סבלנות. נכתוש אותם אווירית, נכתוש אותם ארטילרית ונכניס כוחות לאזורים הצפופים ולמנהרות בזהירות מירבית. בסוף נצטרך להיכנס, אך רק לאחר שהם בקושי יתפקדו. ואם זה ייקח כמה חודשים? אז ייקח. אין לנו ברירה. אין לנו מספיק סבלנות? ניתן להכניס חומרים מסוימים למנהרות שיבריחו או ינטרלו אותם, אך זה מורכב. אפשר גם להציף במי ים.   איך מחסלים את המנהרות מבלי להכניס אליהן חיילים? להציף במי ים הערכות הן שברצועת עזה 1,300 מנהרות באורך 500 ק"מ, רובן בגובה של שני מטרים בלבד וברוחב של שני מטרים. הם בונים את המערך הזה כבר 15 שנים לפחות, כשעלותו מוערכת בהרבה מעל מיליארד דולר. אתם מבינים עכשיו למה נועדו מזוודות הכסף הקטאריות? במקום להשקיע את הכספים בחיזוק הכלכלה, החמאס בנה מנהרות וטילים ומימן את צבאו. ההצעה המעניינת וכנראה "המשוגעת" ביותר היא להציף את המנהרות במי ים. הרעיון מגיע מלפחות שני מקורות: נפתלי פרץ אחד ממייסדי חברת הבנייה "פרץ בוני הנגב" ופרופ' אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS). אך מסתבר שזו לא הצעה חדשה והמצרים גם ביצעו את זה הלכה למעשה ברפיח. בסוף 2015 מצרים החלה להציף במי ים את מנהרות החמאס לאורך קו הגבול איתה, באמצעות שאיבת מי הים והזרמתם בצינורות. התוצאה? במקום כ-1,500 מנהרות נותרו פעילות רק כמה עשרות. בוני המנהרות טוענים שבכמה ימים ההצפות המצריות עשו יותר נזק מהנזק שישראל עשתה בפצצות וטילים בכל מבצעיה כולל "צוק איתן". מסתבר שרוב העיר עזה שוכנת כ-25 מטרים מתחת לפני הים וחשוב מכך חלק מהמנהרות מצויות בעומקים של עד 70 מטרים. ידוע שרובן מחוברות אחת לשנייה וקיימות לא מעט שקרובות לקו החוף. ז"א ניתן בהחלט להציף אותן. איך עושים זאת בפועל? הבעיה הגדולה היא שיש לכבוש תאי שטח על החוף ולהגן עליהם בזמן העבודות. מדובר בחפירה באמצעות ציוד מכני והנדסי, חישוף השטח סביב פתחי המנהרות, חיבור צינורות לפירים והזרמת מי ים בעזרת משאבות. אפשרות אחרת היא לאתר רצועות חוף נמוכות טופוגרפית ולהפציץ אותן מהאוויר וליצור בכך תעלות מי ים. ושוב נשאלת השאלה מה עם חיי החטופים וזו שאלה קשה וכואבת ביותר. התשובה לכך היא שזהו הנכס היקר ביותר ולמעשה היחיד שיש בידי ראשי החמאס ולכן ישמרו ויגנו עליהם מכל משמר. כרגע החמאס עושה לנו טרור פסיכולוגי והגברת הלחץ הצבאי שלנו תגדיל את הרצון החמאסי לשחרר אותם ולא להיפך.   מה עם המחיר הכלכלי של התארכות המלחמה? יקר להחזיק את צבא המילואים לזמן ארוך, אך למדינה יש את הכסף לממן מערכה ארוכה ויש כספים בהיקף עצום שיגיעו מהאמריקאים (14 מיליארדי דולרים). המשק הישראלי גילה יציבות יוצאת דופן בכל המבצעים הקודמים בעזה, במלחמת לבנון השנייה ובעיקר במכה הגדולה שנקראת הקורונה. המשק יעמוד גם במלחמה הזו והממשלה תעזור לעסקים שנפגעו. מניתוח מקרו-כלכלי שערכתי (ויפורסם באחד הטורים הקרובים) וגם מהערכה ראשונית שפרסם בנק ישראל, לא ניכנס למיתון ויחס החוב לתוצר שלנו לא יעלה באופן מהותי (בהנחה שלא נפתחת מלחמה מול החיזבאללה). אז לפחות את הדאגה הזו כדאי להסיר מהלב.   אין שעון חול מדיני אל"מ (מיל.) שי שבתאי, חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת טוען שאין הפעם שעון חול מדיני ויש להוריד מעל סדר היום את החשש מקיומו. במאמר שהוציא שבתאי הוא מעלה 5 טענות טובות: 1. העולם הבין שהחמאס אינו "סתם" ארגון טרור, אלא כזה המבצע פשעים נגד האנושות. 2. ארה"ב מבינה היטב שזהו אירוע דוגמת ה-11 בספטמבר ולכן יש לפעול מול חמאס כפי שהיא פעלה מול אל-קעידה. 3. מדינות המערב מבינות שדווקא פגיעה אנושה בחמאס תרתיע את החיזבאללה מלהתערב במערכה. 4. מדינות ערב המתונות, על אף שבאופן פומבי יוצאות נגד המשך המערכה, עושות זאת בעיקר כדי להשקיט את החלקים הקיצוניים בקרבן. בפועל הן בעד מיגור החמאס. הגנת עוצמתה של ישראל ושיקום דימויה לאחר הכישלון במענה הראשוני למתקפת הפתע – מהווים יסוד בביטחון הלאומי של מדינות אלו, הנשען על הגישה האקטיבית הישראלית מול איומים באזור, כחלק ממעטפת ההגנה עליהן עצמן. 5. המלחמה באוקראינה יצרה גלי הלם בדעת הקהל בעולם המערבי בדגש על מערב אירופה. האירופאיים חוששים כעת מאיומים שלא חוו מאז מלחמת העולם השנייה. חמאס מקושר בעיניהם לצד האיראני-רוסי של המפה, קרי, לצד של הרעים. במאמר מוסגר בנוגע לסעיף 5 אוסיף ואומר שעל אף שהמדיה המקומית שלנו מראה אינספור הפגנות נגד ישראל באירופה, בפועל הפרלמנט האירופי אישר ברוב מוחץ הצהרה חסרת תקדים, המגנה בחריפות את מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ותומכת בזכותה של ישראל להגן על עצמה. ההצעה, שקוראת גם לשחרורם המיידי של כל החטופים בעזה, אושרה ברוב של 92%, פחות מ-4% היו נגד. כנ"ל בנוגע למוסדות האקדמיים בארה"ב, כאשר לפי סקר של Generation Lab 67% מהסטודנטים האמריקאיים ראו במתקפה מעשה טרור של חמאס לעומת 12% שראו בו תוקפנות ישראלית. יתירה מזו, לפי סקר של הוול סטריט ג'ורנל, התמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקאי מצויה בשיא כל הזמנים, לפחות מאז תחילת המאה ה-21. שבתאי גם מדגיש את חשיבות תחזוק המצב הזה בין היתר בעמידה בכללי המלחמה ואפשור תנאים הומניטריים לאוכלוסייה שברחה. לטענתו חשובה גם הנראות – משמע מה שמבוצע מבחינה הומניטרית יש לדברר היטב ולהפיץ בעולם. כמו כן יש לקיים הידברות וערוצים פתוחים עם סעודיה ומצרים ותיחום גבולות המערכה, כדי לא להבעיר את המזרח התיכון כולו.   ד"ר אדם רויטר הוא יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"