סטפן מונייה
צילום: לומברד אודייר

"קריסת הבנקים האמריקאיים היא אינה הנפילה הגדולה של 2008"

כך אומר סטפן מונייה, מנהל ההשקעות הראשי של הבנק השוויצרי לומברד אודייר; לדבריו, הבנקים צפויים בתורם להחמיר עוד יותר את תנאי ההלוואות והאשראי, ויאטו במתן אשראי לצרכנים וחברות
דור עצמון |

"קריסת הבנקים בארה"ב והידרדרות השוק במהלך השבוע האחרון הגיעו לשיאם בעסקת חירום למכירת קרדיט סוויס לבנק המתחרה השוויצרי UBS ב-19 במרץ. למרות שמוקדם מדי לדעת אם זה ישיב את אמון השוק, המצב הנוכחי עדיין נראה שונה מאוד מזה שקדם למשבר הפיננסי של 2008", כך אומר סטפן מונייה, מנהל ההשקעות הראשי של הבנק השוויצרי לומברד אודייר.

לדבריו, התפתחויות אלו מתרחשות על רקע עליית ריבית והידוק מוניטרי, וכתוצאה מכך תנאים פיננסיים קשים יותר שגרמו למשקיעים להיות זהירים. עם זאת, היום, בניגוד למשבר ב-2008 לבנקים יש עתודות הון גדולות יותר, במיוחד לבנקים הגדולים ביותר, שבהם דרישות ההון הוגדלו באופן משמעותי לאחר 2008. מעבר לכך, יש להם פחות חשיפה למשכנתאות סאב-פריים ולנדל"ן מסחרי, הרגולציה תוגברה, והרגולטורים הפיקו לקחים על החשיבות של פעולה מהירה ונחרצת.

ייתכן שגם מוקדם מדי לדעת מה יהיו ההשלכות המלאות הן על הבנקים והן על הכלכלה האמריקאית. לקוחות רבים מעבירים פיקדונות ממוסדות קטנים יותר לבנקים גדולים בארה"ב. ייתכן שבנקים קטנים ובינוניים יצטרכו להציע ריביות גבוהות יותר כדי לשמר מפקידים או לחפש מקורות מימון אחרים, הרבה יותר יקרים. שתי האופציות לא יסייעו לרווחיות שלהם.

האירועים האחרונים מרמזים שדרישות ההון הקיימות עבור בנקים גדולים יורחבו לכל מוסד פיננסי מלווה בארה"ב מה שיגרום לשווקים לתיקון נוסף ולדרישה של הון עצמי גבוה יותר וייצור פגיעה ברווחים. לאור הפגיעה, הבנקים צפויים בתורם להחמיר עוד יותר את תנאי ההלוואות והאשראי, ויאטו במתן אשראי לצרכנים וחברות.

כאשר משקיעים שוקלים את הסיכונים במגזר הבנקאי העולמי, הבנקים הסיניים פועלים בסביבה שונה מאוד. הם מדווחים שהם מושכים פיקדונות הודות ליציבות הנתפסת שלהם. בנקים סיניים רבים הם בבעלות ממשלתית, והמדיניות המוניטרית נשארת נוחה, עם תקנות המקלות על הלוואות בנקאיות, הנפקת אג"ח ומימון מניות. החסם העיקרי שלהם נותר היקף הלוואות נמוך יותר לתאגידים, אבל הכלכלה מתאוששת חזק.

בעיות במגזר הבנקאי ממחישות כיצד הכלכלה הריאלית מגיבה למחזור ההידוק המוניטארי של הפד. הסיכון הוא שתנאים פיננסיים מגבילים יותר ונזילות נמוכה יותר כתוצאה מכך עלולים להגביר נקודות תורפה שטרם זוהו בשווקים אחרים. כדי להקל על החששות הללו, הפד ובנקים מרכזיים גדולים אחרים, כולל הבנק המרכזי האירופי, ה-SNB, הבנק המרכזי של אנגליה, הבנק של קנדה והבנק של יפן הכריזו על פעולה מתואמת לחיזוק הנזילות העולמית.

אנו מתמקדים במספר מדדי הערכה כדי להעריך את ההשפעה המתמשכת על השווקים: ראשית, מדדי הדבקה, כולל שווקים לחובות מותנים להמרה שהונפקו על ידי בנקים - שהושפעו בצורה חדה מההתפתחויות האחרונות - כמו גם מדדי לחץ בשוקי הכסף, וכן תנועות במחירי מניות הבנקים. שנית, השימוש באמצעים שיסייעו להשבת הנזילות של הבנק המרכזי; תוכנית המימון החדשה של הפד כבר הייתה בשימוש נרחב. ולבסוף, ההשפעה על המדיניות המוניטרית העתידית, ובמיוחד האם הבנקים המרכזיים ימשיכו להעלות את הריבית.

קיראו עוד ב"גלובל"

במונחים של שוקי מניות, אנו שומרים על הציפייה שלנו שה-S&P 500 יסיים את 2023 סביב הרמות הנוכחיות של 3,900. עם זאת, מול סיכוני המיתון אנו רואים סבירות מוגברת שהמדד עלול לרדת ל-3,200. בהקשר זה אנו שומרים על רמות סיכון מאוזנות ולאחרונה הגדלנו מזומנים בתיקים. אנו ממשיכים לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות, ולהתאים את הקצאות התיק שלנו לפי הצורך.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.