לומברד אודייר: 2023 תהיה שנה טובה לין ופחות לדולר

מומחי המט"ח של הבנק השוויצרי המתמחה בבנקאות פרטית: הבנקים המרכזיים יכתיבו את ערכי המטבעות - 2023 תהיה שנה טובה לין ופחות לדולר
דור עצמון | (1)

מומחי המט"ח של הבנק השוויצרי המתמחה בבנקאות פרטית, לומברד אודייר התייחסו לשער הדולר, היורו והין ואמרו כי "בפגישתו אחרונה, הפד' אותת על האטת קצב העלאות הריבית, והדבר הוביל למכירה מהירה של דולרים מה שהעלה את יחס הדולר אירו משוויוניות ל-1.05 דולר פר יורו. אנו עדיין מניחים שהדולר יישאר יציב עד הרבעון השני של 2023, אך לא סביר שנראה את הדולר מתקרב לרמות 0.96 דולר פר יורו כפי שהיה בעבר. עם זאת, אנו מאמינים שבשלושת החודשים הקרובים יהיה היפוך ממוצע כלשהו, כאשר ה-EURUSD ירד תחילה לסביבת השוויון.

"במידה והפד' יאותת על הקלה במדיניות, אנו צופים כי נראה את הדולר יורד לסביבת 1.08 דולר פר יורו בחציון השני של 2023. לין היפני צפויה שנה טובה לאחר 2022 חלשה מאוד. המשך צעדים להפחתת התלות בדלקים מאובנים, שיא בתשואות אג"ח אמריקאיות וגישה יונית יותר של הבנק המרכזי ביפן צפויים להוריד את הין לסביבות 128 ין פר דולר, כשקודם לכן נראה עלייה לכיוון 140 ין פר דולר".

הבנק המרכזי ביפן היה היחיד בעולם ששמר על ריבית שלילית של 0.1% - מה שנקרא דפלציה - המונח ההפוך לאינפלציה שמביא איתו צמיחה חלשה. הכלכלה היפנית "סובלת" מאוכלוסיה מזדקנת. הם לא מרבים להביא ילדים לעולם, מה שמפריע לצמיחה הטבעית של האוכלוסיה. גם פריון העבודה במדינה נמוך וזה נובע, בין היתר, בשל ממוצע הגיל המתבגר של האוכלוסיה.

הממשלה החליטה השבוע לשנות את ההסכם עם הבנק המרכזי לגבי יעד האינפלציה וההחלטה הזאת טלטלה את המטבע המרכזי שלה. המטרה של ממשלת יפן, לפחות כך על פי הדיווחים, היא לשנות את יעד האינפלציה של 2% ולנקוט במדיניות שונה בהקשר של הריבית. האינפלציה ביפן הגיעה השנה ל-3.7% - שיא בן קצת יותר מ-41 שנה. זאת הסיבה המרכזית שבגללה היפנים רוצים לשנות את היעד וכן לעלות את הריבית. זאת הסיבה שבסוף גרמה למשקיעים לשנות את הרגלי החשיבה שלהם לגבי המסחר בין.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    יריב 21/12/2022 13:28
    הגב לתגובה זו
    העלאת ריבית היא דרמאטית מבחינת היפאנים, אבל זה לא עתקרב למה שקורה בארה"ב ויקרה באירופה. הריבית על היין תמשיך להיות נמוכה מאד והפרשי הריביות מול הדולר לא יקטנו ב 2023. היין ימשיך להיות carry-on להשקעה במטבעות עם ריבית גבוהה יותר. זה יתעצם עם עליית היבית האמריקאית.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.