אחד המאפיינים של אזור המזרח התיכון הוא המחסור הכרוני במים והבצרות החוזרות ונשנות. כמובן שבתקופות העתיקות הצורך הזה היה קיומי ממש, כשבצורות היו יכולות לגרום לתמותה מרעב ומצמא של חלקים נרחבים באוכלוסיה. גם כיום נושא המים עלול לגרום לסכסוכים אזוריים כמו זה בין אתיופיה למצריים סביב הסכר על נהר הנילוס, או הסכסוך סביב מקורות הירדן שכמעט גרם למלחמה בין ישראל לסוריה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. למתיחות סביב המים באזור היה גם חלק ביצירת האווירה שהובילה למלחמת ששת הימים.

>>>  לכל פרשות השבוע

כיום מצבנו טוב בהרבה עקב התפתחות טכנולוגית הקשורות בהתפלת מי ים ומחזור מי שופכין, אך בכל  זאת מעניין לראות איך התמודדו עם הבעיה בתקופת התורה, ומה ניתן ללמוד מכך גם לאתגרים מודרניים יותר.

מבין שלושת האבות, נדמה שיצחק הוא זה שזוכה להכי פחות תשומת לב בתורה. גם בפרשות שעוסקות באירועים מתקופת חייו, אנו קוראים בעיקר על פעילות של גורמים אחרים – עבד אברהם הולך למצוא לו אישה, רבקה מתמרנת אותו לברך את יעקב במקום את עשיו וכו', ואילו הוא עצמו - פאסיבי למדי.

אולם במקום אחד, בתיאור ענייני בארות המים, התורה מאריכה בתיאור מעשיו של יצחק ועבדיו. על פי המסופר יצחק עבר לאזור גרר (עזה של ימינו) עקב רעב ששרר בארץ. לאחר מכן עבר לאזור נחל גרר ושם עבדיו חפרו בארות מים. סביב הבארות הללו נוצרו סכסוכים עם הפלשתים שסתמו את הבארות:

• טור פרשת השבוע, שבועות: מערכת רווחה עם תמריצים ליציאה ממעגל העוני
• פרשת במדבר: כוחה של הסמליות ביצירת תרבות ארגונית וזהות לאומית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הקנאה באנשים מצליחים היא תכונה אנושית ידועה ונפוצה. לעיתים קרובות היא אף גוררת פעולות שלא גורמות שום תועלת לאנשים המקנאים, וכל מטרתם היא לפגוע בהצלחתו של האחר, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה". שנאת עשירים כזו מבריחה אותם לעיתים קרובות למקומות אחרים, שהרי בפניהם כל העולם פתוח, ובכך נפגעים אותם המקנאים עצמם. כך גם עשה יצחק עצמו, שמעדיף להימנע מעימותים ולעזוב את אזור עזה

המקום אליו עובר יצחק הוא לא פחות מאתגר מבחינת מקורות המים, אולם גם שם מצליחים יצחק ועבדיו למצוא מקורות מים: "ויעל משם באר שבע... ויכרו שם עבדי יצחק באר... ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים. ויקרא אותה שבעה, על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה". יצחק אמנם נמנע מעימותיים אך לא מפסיק לעבוד ולהתאמץ ולהשקיע כדי לשפר את איכות חייו ואת עושרו, וכפי שמצויין קודם לכן, רואה ברכה בעמלו: "וילך האיש הלך וגדל עד כי גדל מאד". 

ההתעסקות של התורה בנושא בארות המים וההתרחשות סביבם הפליאה את הפרשנים שכן לא כל כך מובן מה המסר שהתורה רוצה להעביר בסיפור הזה, ומדוע חשוב לה להקדיש נפח כה רב לסכסוכים מקומיים על מים. פתרונות ברבדים שונים, החל מהפשט ועד הסוד ניתונו לשאלה הזו. מעניין לראות בהקשר הזה את משמעותה של באר המים והמסר שלה כפי שהם באים לידי ביטוי בפסוק בספר במשלי שמתאר את מקורות המים שעמדו לרשות אנשי העת העתיקה, ומשתמש בהם כמשל ליחס של האדם לחכמה. 

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

"שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך" אומר שלמה המלך, "יפוצו מעיינותיך חוצה ברחובות פלגי מים". המים מסמלים במקרה זה חוכמה, והפסוק מדריך את האדם בשבילי רכישתה והפצתה. בתחילה הפסוק קורא לו לשתות מים מהבור, לאחר מכן מהבאר, ולבסוף המעיין יתפרץ וימלא את הרוחבות במים, כלומר שאר האנשים, יקבלו אף הם מאותה חכמה שרכש אותו תלמיד. כלומר קודם האדם עצמו לומד ואז הוא נהיה כמעיין שמשפיע מים לסביבתו. 

מה בעצם ההבדל בין בור, באר ומעיין, מבחינת מקורות המים שעמדו לרשות האדם בעת העתיקה, ואיך הם קשורים לתהליך רכישת החוכמה והפצתה?

הבור נחפר כדי לאגור מי גשמים לתקופת הקייץ. המים לא נובעים מהבור אלא רק מצטברים בו. כך האדם שלומר בתחילה צריך לקבל את המים מבחוץ, מהמורה - שתה מים מבורך. בחפירת באר, לעומת זאת, כמו אלו שחפרו עבדי יצחק, האדם מנסה להגיע אל מי התהום, כלומר לגלות מים שכבר נמצאים באדמה ולהביא אותם לידי כך שיהיו ראויים לשימוש. יש צורך לדעת למצוא את הנקודות בהן מי התהום קרובים לפני השטח כדי שבאמת ניתן יהיה להגיע אליהם. כך האדם הלומד, לאחר שקיבל את מי החכמה מבחוץ, צריך למצוא בתוכו את החכמה המיוחדת שלו, את המים החבויים בבטן האדמה ורואיים לשימוש. 

השלב השלישי הוא מעיין. במקרה זה גם מדובר במי התהום החבויים בבטן האדמה, אלא שאין צורך במאמץ כדי למצוא אותם שכן הם יוצאים מעצמם, מתחדשים כל העת, זורמים והופכים לפלגי נחל. כך גם בשלב השלישי החכמה של זה שעבר את השלבים הקודמים (או יש כאלה שאצלם זה פורץ באופן טבעי בלי מאמץ) כאילו פורצת מעצמה ומשקה את כל סביבותיה כנהר העולה על גדותיו - שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך, יפוצו מעינותייך החוצה, ברחובות פלגי מים.

במשלי מדובר על תהליך הגדילה בחכמה, אולם שלושת סוגי מקורות המים הללו יכולים לסמל גם תחומים אחרים, ובאופן מעט שונה. אדם יכול להיות כמו בור, שרק מקבל מבחוץ ולא מגלה את היכולות הייחודיות הטמונות בו. לא מדובר בעבודה קלה דווקא, שכן גם לחפור בור היא עבודה קשה ומפרכת. אולם בסופו של דבר לא מדובר בדבר הנובע מעצמיותו. גם אי אפשר לטעות במיקום, שכן הגשם בכל מקרה ימלא את הבור במקרה שלא תהיה בצורת. זוהי בעצם הבעיה שבבור לעומת באר -   התלות בתנאים חיצוניים - שאכן ירד גשם בכמות מספקת שימלא את הבור, בשנות בצורת, בורות המיים מתרוקנים ויש צורך במקורות מים אחרים. 

כך לדוגמה בבחירת מקצוע, לעיתים קרובות האדם לא עובד דווקא בעבודה המתאימה לו, בדבר שיוצא מתוכו, אלא במה שהוא נקלע אליו מכורך הנסיבות. ההכרח לא יגונה וכל עבודה מכבדת את בעליה, אך גם לא יתלווה אליה על פי רוב שמחה גדולה וגם לא מיצוי היכולות ותחושה של חיים מלאים. 

בקצה השני ישנם כאלה שהכל זורם להם בקלות, מבלי צורך במאמץ כלשהו, כמו מעיין שזורם מעצמו. המים כבר שם ויוצאים מעצמם החוצה, ולך נותר רק להתכופף ולשתות לרוויה. ישנם ברי מזל כאלה שהכל הולך להם בקלות, והחיים שלהם זורמים להם בטבעיות ובנחת וללא מאמץ, בעבודה או בשאר התחומים. 

יחד עם זאת המעיינות הם נדירים יחסית. יצחק לא מחפש מעיינות קיימים אלא משתדל שוב ושוב לחפור את הבאר מעצמו, כלומר לחפש את המים, את הפונציאל הקיים, כדי להוציא אותו אל הפועל. הדרך הראויה ביותר היא לנסות למצוא עד כמה שניתן את הבאר - החוכמה, הפרנסה, היכולות והכשרונות הטמונים בי ולפתח אותם ולהוציא אותם אל הפועל.

התוצאה של מאמץ כזה, במידה והוא מצליח, הוא חיים שנובעים מעצמיותנו, בעבודה או בבחירות אחרות שמוטלות על האדם. לא פעם נדרשים כמה ניסיונות והבארות מתגלות כיבשים, ונראה כאילו המאמץ היה לשווא, אולם כאשר בסופו של דבר המים פורצים מבטן האדמה, האדם מוצא את כשרונותיו ואת יכולותיו ומוציא אןותם אל הפועל - זו הברכה הכי גדולה - "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'".