כדי להבין איך נקבע שער חליפין, הכי קל לחשוב על מדינה שאין לה גישה לשווקי הון בחו"ל. במצב כזה, אי אפשר לקבל הלוואות מחו"ל, וגם לא לתת הלוואות ללקוחות בחו"ל. ליבואנים במדינה הזאת, שצריכים מטבע זר כדי לקנות בחו"ל את המוצרים שהם מעוניינים לייבא, אין יכולת לקנות מט"ח בחו"ל, מכיוון שזה ידרוש מהם לקחת הלוואה במטבע זר, ואין להם גישה לשווקי ההון בחו"ל. ליצואנים יש בעיה אחרת: הם מקבלים מט"ח תמורת המוצרים שהם מייבאים, אבל הם צריכים לשלם לעובדים, לספקים, ולבעלי המניות שלהם במטבע מקומי. הם לא יכולים להחליף את המטבע הזר שלהם תמורת מטבע מקומי בחו"ל, ולכן הם חייבים לעשות את ההחלפה בתוך המדינה.

יוצא מזה שכדי שהיצואנים יוכלו לשלם לעובדים שלהם, וכדי שהיבואנים יוכלו לרכוש מוצרים בחו"ל, חייב שיהיה במדינה שוק למט"ח. בשוק הזה, היצואנים מוכרים את המט"ח שקיבלו תמורת הסחורה שהם מכרו בחו"ל, והיבואנים רוכשים את המט"ח כדי לקנות איתו סחורה בחו"ל. המחיר שייקבע בשוק הזה הוא המחיר שבו כמות המט"ח שיימכרו הייצואנים תהיה שווה לכמות המט"ח שהיבואנים רוצים לקנות. כלומר, מחיר המט"ח הוא בעצם מנגנון שמוודא שכמות המט"ח שמוצאת על ייבוא שווה לכמות המט"ח שנכנסת כתמורה לייצוא.

אבל בעולם שלנו היום, כמעט אף מדינה לא נמצאת במצב שבו הייבוא שלה שווה לייצוא. בישראל, למשל, המצב הוא כזה שמאז תחילת העשור הקודם, ישראלים מייצאים בכל שנה סחורות ושירותים בסכום גדול יותר מכפי שהם מייבאים מחו"ל. מה שמאפשר את הפער בין הייבוא לייצוא זאת הגישה לשווקי ההון בחו"ל. ברגע שלאזרחים של מדינה יש גישה לשווקי ההון של חו"ל, אין בעיה להביא מט"ח גם אם הייצוא קטן מהייבוא, ואין בעיה "להיפטר" ממט"ח עודף אם הייצוא גדול מהייבוא.

כאשר למדינה יש עודף ייבוא (ייבוא גדול מייצוא), מתגברים עליו בעזרת מתן הלוואות מחו"ל, או בעזרת השקעות שתושבי חו"ל עושים במדינה. כאשר חברת אינטל, למשל, מחליטה לבנות מפעל חדש בישראל, אזי היא מזרימה לישראל מיליארדים של דולרים וממירה אותם לש"ח. הדולרים האלו היו מאפשרים לישראלים לקנות מוצרים בחו"ל, גם אם אף חברה ישראלית לא הייתה מוכרת אף מוצר בחו"ל.

• גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
• הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אז אם אפשר לייבא כמה שרוצים, כל עוד ניתן לקחת הלוואות, למה מדינה כמו לבנון נמצאת במצב שבו היא לא יכולה לרכוש מוצרים בחו"ל, ותורכיה נמצאת במצב שבו היא מתקשה לגייס את המט"ח שהיא זקוקה לו בשביל הייבוא שלה? הסיבה היא שאם יש עודף ייבוא, צריך לשכנע מלווים בחו"ל לתת ללקוחות במדינה הלוואות, או שצריך לשכנע משקיעים מחו"ל שיבואו וישימו את הכסף שלהם במדינה. כדי לשכנע מלווים ו/או משקיעים, צריך להעלות את הריבית.

לכן, ככל שמדינה נמצאת בעודף ייבוא גדול יותר, היא צריכה להחזיק ריבית גבוהה יותר, כדי להביא את המשקיעים שייתנו לה את המט"ח שהיא זקוקה לו. מצד שני, מדינה, כמו ישראל, שנמצאת בעודף ייצוא, יכולה להרשות לעצמה ריבית נמוכה. למעשה, כל עוד ישראל נמצאת בעודף ייצוא, היא חייבת להחזיק ריבית נמוכה יחסית, כי אם היא תעלה את הריבית, היא תמשוך עוד הלוואות ועוד השקעות, בזמן שמה שהיא צריכה זה לגרום למשקיעים ישראלים לשים את הכסף שלהם בחו"ל. חלק מההתחזקות של השקל ביחס לדולר בין 2008 ל- 2021 נבעה מכך שבגלל שהריביות בחו"ל היו אפסיות, בנק ישראל לא יכל להחזיק ריבית נמוכה מספיק כדי לעודד את המשקיעים להוציא את הכספים שלהם לחו"ל. התוצאה הייתה שלישראל נכנס מט"ח גם בגלל עודף ייצוא של סחורות ושירותים, וגם בגלל שבהשוואה לחו"ל, ששם הריבית הריאלית הייתה שלילית, הריבית האפסית בארץ הייתה עסקה משתלמת. 

המשמעות היא ששער הדולר נקבע על ידי תזוזות של ייבוא וייצוא וכן תזוזות הוניות-כספיות של הלוואות והעברות כספים בדולרים. השער שנקבע בסופו של דבר הוא תוצר של היצע וביקוש בנקודת הזמן המסוימת. 

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

שער הדולר הרציף: שער הדולר המבטא המרת שקלים לדולרים הנקבע באופן שוטף בכל רגע ורגע (בריל טיים) - לשער הרציף. 

שער הדולר היציג - שער הדולר הנקבע בסוף יום. קיימות עסקאות לא מעטות שמתייחסות לשער הדולר היציג, אם כי ברור שלשער הדולר הרציף יש יותר משמעות ורלבנטיות - לשער היציג.    

לישראל יש גם בעיה ייחודית משלה, שגורמת לכך ששוק המט"ח שלה לא מאוזן. מסיבות היסטוריות, ממשלת ישראל נוקטת עדיין במדיניות שמעודדת ייצוא ומגבילה את הייבוא. בשנים האחרונות, יש מגמה ברוכה של הסרת חלק מהמגבלות על הייבוא. החודש, למשל, הממשלה החליטה לבטל חלק מהתקנים שהקשו על ייבוא של שורה ארוכה של מוצרי צריכה, ושהפכו את השוק למוצרים האלו לשוק שנשלט על ידי מספר קטן של שחקנים גדולים.

אבל למרות הסרת חלק מהמגבלות, עדיין יש לא מעט מגבלות על הייבוא. בנוסף, בכל פעם שהצרכנים מתחילים ליהנות בארץ ממחירים נמוכים של מוצרים מיובאים, מתחיל קמפיין שנועד לשכנע גם את הצרכנים וגם את הממשלה לצרוך "תוצרת הארץ," גם כאשר מוצרים "תוצרת הארץ" הם בחלקם הגדול תוצרת של מקום אחר. המגבלות על הייבוא גורמות לכך שבזמן ששירותים ומוצרים שמיוצרים בארץ מיוצאים לחו"ל, והצרכנים בחו"ל נהנים מהסחורות ומהשירותים הללו, צרכנים בישראל פחות יכולים ליהנות ממחירים זולים של מוצרים ושירותים תוצרת חו"ל, כי המגבלות של הממשלה הופכות את המוצרים האלו לפחות נגישים.

התוצאה הייתה שבין 2008 ל- 2021 השקל התחזק משמעותית לעומת הדולר (היחס שקל לדולר ירד) כי אם מגיע לארץ מט"ח גם בגלל שישראלים מייצאים יותר ממה שהם מייבאים, וגם הריבית מושכת לכאן השקעות, אז יש הרבה מוכרים של מט"ח, וכדי שיהיו מוכנים לקנות, המחיר חייב לרדת.

בעיני בנק ישראל זה לא מצא חן, כי הוא דווקא חשב שתפקידו הוא לעודד את עודף הייצוא ולהגן על המשרות של היצרנים המקומיים. בנוסף, האינפלציה הייתה נמוכה, וההתחזקות של השקל הביאה לירידות מחירים, שאולי מצאו חן בעיני הצרכנים, אבל הפריעו לבנק ישראל לעמוד ביעד אינפלציה של 1% - 3%. אז לבנק ישראל לא נותרה ברירה, והוא רכש מט"ח. בתוך כ-12 שנים, יתרות המט"ח של בנק ישראל גדלו מעשרות בודדות של מיליארדי דולרים, ללמעלה מ-200 מיליארד דולרים. מה בנק ישראל עשה עם הכסף הזה? הלך והשקיע את רובו באג"ח בחו"ל ואת מיעוטו במניות. כלומר, בנק ישראל לקח את הדולרים שאנשים השקיעו בארץ כי בחו"ל הריבית הייתה נמוכה מדי, והשקיע אותם בריבית הנמוכה שממנה המשקיעים ברחו. אז המשקיעים הרוויחו, בנק ישראל הפסיד, והציבור הפסיד כי במקום שהשקל יתחזק והמחירים ירדו, בנק ישראל מימן את ממשלת ארה"ב.

ד"ר אביחי שניר,  אוניברסיטת בר-אילן והמכללה האקדמית נתניה