בצבא שירתתי כחובש. חתמתי קבע ונשארתי בתפקיד לעוד כמה חודשים, ולאחר מכן השתחררתי. עוד במהלך שירותי ידעתי במה אעסוק בחיי – הנדסת חשמל. ניגשתי לפסיכומטרי במהלך השירות וסיימתי את המבחן עם ציון כולל של כ-715. ממוצע הבגרויות שלי עמד על כ-111 במחשבוני האוניברסיטה – כך שכבר ידעתי שאתקבל ללימודים.

אז מה בינתיים? כמו כל חייל משוחרר - חו"ל. אבל לאן?

קור, סקנדינביה וטיולים 

מגיל צעיר אהבתי קור. איך שלא תסובבו את זה, תמיד אפשר להוסיף עוד שכבות כדי להתגונן מקור.

לחופשת הסקי הראשונה שלי לקחו אותי ההורים כשהייתי בן 5. מאז גלשתי אחת לשנה כל שנה, כך שתמיד ידעתי שאני רגיל לטמפרטורות האלו. כשנדרשתי להחליט לאן אטוס מיד הכרזתי – איסלנד, גרינלנד, נורבגיה, הממלכה המאוחדת ואירלנד.

לפני שיצאתי לטיול, ידעתי שמדובר במדינות יקרות – לא כמו בדרום אמריקה. בדרום אמריקה מוציאים 10,000 שקל בחודש על מנת "לחיות כמו שצריך". אבל באיסלנד נאלצתי להוציא 10,000 שקל בחודש כדי לחיות ברמת חיים ירודה יחסית.

שכרתי את הרכב הכי זול שהציעה חברת השכירויות, רנו קנגו ידנית שכל הצד האחורי שלו פורק והותאם כך שאפשר לישון בו. השכירות לשבועיים עלתה לי קרוב ל-4,000 שקל, יותר משכר דירה בתל אביב. את האוכל קניתי בסופר הזול ביותר שיכולתי למצוא, סופר נחמד עם סמל של חזיר עליו.

• ארה"ב ודנמרק ינסו לפתור את משבר גרינלנד
• החברה שטסה 70% לאור השקעה אפשרית של ממשל טראמפ
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הדלק היה על חשבוני (ובאיסלנד הדלק לא היה זול בכלל), ואת כל הטיסות דאגתי לסגור ממש בסמוך למועד הטיסה מתוך נקודת הנחה שארצה להישאר ביעד. ראשית הזמנתי את הטיסות, לאחר מכן את הלינה, ולבסוף אטרקציות ביעד – יציאה מודרכת לטיול בלוך נס, מדריך לטרק בעיירה בגרינלנד, משחק כדורגל של מנצ'סטר יונייטד.

כאב הראש הגדול ביותר נגע לתנועה שלי בתוך הממלכה המאוחדת. יכולתי לשכור רכב, אך גם אז, עלות הדלק היתה עליי. יכולתי לנסוע באוטובוסים, אבל העלות עבור כל הנסיעות תרקיע בסופו של דבר. כמובן שגם יכולתי לטוס מיעד ליעד, אך העלויות היו "הורגות" אותי.

לבסוף בחרתי להוציא קרוב ל-1,000 פאונד על "חופשי חודשי" בריטי, שפשוט מאפשר לי לקחת את כל הרכבות במדינה למשך חודש ללא עלות נוספת.

כדי לממן את כל התענוג הזה, התחלתי לעבוד בביזפורטל (עוד בשנת 2017 התחלתי להשקיע דרך בנק פפר של לאומי בסכומים קטנים כדי ללמוד את התחום), והנחתי שהעבודה בעיתונות הכלכלית תייצר אצלי עניין גדול. עבדתי במשך כמה חודשים, וכאשר חסכתי את כמות הכסף שתספיק לי בשביל הטיול – חתמתי חל"ת ונסעתי.

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

הולך ברחוב ומפרכס? מה הקטע?

מעולם לא היו לי בעיות רפואיות. מגיל 12 סבלתי מכיבים בפה (אפטות), ובגיל 17 התחלתי לסבול ממיגרנות, אבל חוץ מזה לא היו לי בעיות רפואיות מיוחדות (אחרי הכל, פרופיל 97 בצה"ל). ארבעה ימים העברתי בנוק, בירתה של גרינלנד, למעשה בעיקר בהמתנה לטיסה נוספת לחור נידח בשם אילוליסט.

למי שלא היה בחייו בגרינלנד, אספר בקצרה שאין אפשרות לנסוע שם בין העיירות. הדרך היחידה לעבור דרכן היא באמצעות טיסה. מכיוון שאין נפש חיה אחת בגרינלנד שהיא לא מקומית, הטיסות הן טיסות קבועות של חברת התעופה המקומית Air Greenland.

כשסוף סוף עליתי על הטיסה ליעד, מצאתי את עצמי תוך שעה וחצי בכפר של פחות מ-500 תושבים, בלי יותר מדי אפשרויות של תחבורה ציבורית.

לשמחתי, בית המלון בו התארחתי הציע שירות הסעות משדה התעופה למלון ובחזרה, כך שידעתי שאסתדר. ביום השני שלי ביעד החלטתי לצאת לטרק. את אילוליסט מקיפים שלושה מסלולי הייקינג ארוכים יחסית, אך לא פחדתי – מה הבעיה, אני הרי בחור בריא.

כשסיימתי את הטרק, הגעתי לתחנה נידחת בשםIullissat Ice Fjord Center  - מעין מוזיאון שהם הקימו על מנת להסביר למקומיים על הפיורדים שעליהם עומדת העיירה. כבר ביקרתי במוזיאון יום לפני, ולכן ידעתי שהדרך חזרה למלון תיקח לי 20 דקות. אבל מהרגע שיצאתי מהמוזיאון – אני לא זוכר כלום.

כשהתעוררתי בבוקר שלמחרת, מצאתי את עצמי בבית החולים המקומי. הדבר הראשון שקלטתי הוא שהלשון שלי מלאה בסימנים כחולים. הרופאים הסבירו לי – "הגעת אתמול למלון, בכניסה למלון נפלת והתחלת לעשות תנועות מוזרות, לא שלטת על הסוגרים שלך. הנהג בבית המלון ראה שנפלת ומיד הזעיק אותנו לעזור לך – פרכסת 3 פעמים."

מה פרכסתי? אני בן 23, מעבר למיגרנות מעולם לא היו לי בעיות נוירולוגיות, אפילו עברתי פעם בדיקת EEG (שמים לך קסדה על הראש ומודדים איך המוח שלך מגיב לגלי אולטרהסאונד), כך שידעתי שאין לי אפילפסיה.

בבית החולים המקומי ידעו לארח, ידעו גם להציל ממצבים מסכני חיים, אך מעבר לכך הם לא ידעו לעשות כלום. לכן מיד ביקשו ממני לדאוג לכיסוי כספי עבור המעבר שלי לנוק, הבירה, שם ממוקם מכשיר ה-CT היחיד בגרינלנד.

חברת הביטוח דאגה לכסות כלכלית את ההעברה שלי לבירת המדינה וכך, תוך חמישה ימים הגעתי לנוק, שם הכניסו אותי לבדיקת CT.

"הלך הכסף"

חברת הביטוח נהגה איתי בכבוד, היא לא דרשה ממני ללכת ולהוציא כסף כדי לשלם על הטיפולים ואז לתבוע בחזרה את העלות. היא דאגה לשלוח אליי רופא ולספק לי טיסות חזרה לישראל. היא כיסתה את כל העלויות הרפואיות, כולל את הטיסה חזרה לנוק. באשר להוצאות ששילמתי ולא הספקתי לנצל – היא הציעה שאגיש לה תביעה עבור החזר על כל האטרקציות שלא זכיתי להגיע אליהן, אבל היא לא התחייבה להחזיר 100% אלא "בהיקף שהחברה תראה לנכון".

אחרי שבועיים באיסלנד ושבוע בגרינלנד (לא כולל השבועיים הנוספים ששהיתי בבתי חולים בגרינלנד), חזרתי לארץ עם כ-13 אלף שקל מתוך ה-40 אלף שאיתם יצאתי.

במילים פשוטות, הסרט הרע הזה גמר לי את כל הכסף שהשגתי בעבודה במשך תקופה לא קצרה.

גידול בהיקף של 7 סנטימטר

איך זה נמשך? 20 דקות אחרי ה-CT הגיעה הרופאה והודיעה – יש לך גידול. דבר ראשון הודעתי להורים. אמא שלי כמובן לא חיכתה, ביטלה נסיעת עבודה לירדן במסגרת עבודתה כמורת דרך וטסה לפגוש אותי.

עוד בגרינלנד, הוריי דרשו תמונות של ה-CT ושלחו אותן לנוירוכירורג הכי טוב שהם הכירו, אשר  פסק – "מנינגיומה", גידול שפיר בין הגולגולת לרקמת המוח. יידרש ניתוח בהרדמה מלאה ושלום על ישראל. פשוט, לא?

חזרנו לארץ, ויומיים לפני הניתוח נכנסתי ל-MRI. כשהגעתי לטרום אשפוז כיממה לפני הניתוח הנוירוכירורג נראה קצת יותר מודאג, הוא הודיע לנו כי מדובר בגידול שפיזר גרורות אל תוך רקמת המוח ושהניתוח יצטרך להתבצע בהכרה.הוא כמובן עדיין לא ציין שיתכן כי מדובר בסרטן, ועד היום אני לא יודע אם מכיוון שהוא לא ידע, או פשוט כי לא שאלנו אותו.

שבועיים אחרי הניתוח (בהכרה מלאה!) קראו לנו לבית החולים לקבל את תוצאות הפתולוגיה שנעשתה על הגידול, ואז נאמרו המילים – "הגידול ממאיר". עולמי חשך.

הרופא ציין כי מדובר בסוג מאוד ספציפי של גידול סרטני, אסטרוציטומה דרגה 4.

כל זה קרה לפני ארבעה חודשים. איפה אני עכשיו? ממשיך בטיפולים, עדיין מתכנן להתחיל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב, אם כי  דחיתי את הלימודים בסמסטר אחד, ואני גם עובד – ככתב בביזפורטל. אני מכיר לא מעט סטודנטים שלא מצליחים למצוא זמן ללמוד ולעבוד בו זמנית, ולולא תמיכה מההורים (שלא אסכים לקבל בחיים), אין לי מושג איך הם מסתדרים.

גם הפטור שקיבלתי ממס הכנסה עוזר בהיבט הזה, ככה אני לא נאלץ להפריש סכומים נוספים למדינה.