גם בתקופה המשבר המתמשך בשווקים ישנה חברה שמשייטת (יחסית) על מי מנוחות. חברת ברקשייר האת'וואי BERKSHIRE HATHAWAY A בניהולו של גורו ההשקעות וורן באפט ירדה אמנם 11% מתחילת השנה, אך בהשוואה לירידות החדות בשוק מדובר בירידה מינורית יחסית, שלא מעיבה על זינוקים של מאות אחוזים ואלפי אחוזים לאורך שנות קיומה תחת הנהלתו של באפט. השוק מאמין בוורן באפט ובשותפו הוותיק צארלס מאנגר, שמציגים באופן עקבי תשואות יפות, השקעות מוצלחות ופילוסופית השקעה סדורה שמכה פעם אחר פעם את השוק. 

יחד עם זאת עננה אחת גדולה מעיבה על החברה המצליחה שנסחרת בשווי שוק של 594 מיליארד דולר. וורן באפט בן 92 ושותפו מאנגר מתהלך על פני כדור הארץ כבר 98 שנים. אפילו הם בסופו של דבר יקראו לעולם שכולו טוב ויותירו אחריהם את החברה לניהולם של אחרים. האם ברקשייר תמשיך להיות אותו דבר לאחר לכתם? האדם שסומן על ידי באפט ומאנגר כמנכ"ל הבא של החברה הוא איש העסקים גרג אבל, שנולד בשנת 1962 בעיר אדמינטון שבאלברטה, קנדה, סגן הנשיא האחראי על העסקים שאינם עסקי הביטוח והאחראי על עסקי האנרגיה של החברה שנמצא בחברה. האם המינוי אכן יתרחש והאם הוא יהיה מוצלח ויצליח להמשיך את המסורת המוצלחת של באפט ומאנגר רק הזמן יגיד.

השוק וודאי יבחן בשבע עיניים את המינוי החדש, וייתכן אף שהחברה תעבור סוג של משבר הסתגלות לכל הפחות. אם אבל יצליח להראות שהוא ממשיך דרכו של באפט, ושערכי החברה הוטמעו בו בצורה מלאה החברה תמשיך לשגשג לאורך שנים. אם לא, ייתכן מאד שהצניחה למטה תהיה מהירה. 

השאלה העקרונית שעולה מכך היא איך הופכים ארגון מצליח לכזה שמתקיים ומשגשג לאורך זמן. למצב שבו הוא משקף יותר מהצלחה מקרית של אדם אחד מוכשר ככל שיהיה. איך משמרים הצלחה לאורך זמן ומאפשרים לתרבות ולעקרונות שהביאו את הארגון להצלחה תחת מנהל מסויים, להמשיך להשפיע להנחות את הארגון גם בדורות הבאים.

• בדרך לעידן שאחרי באפט: טוד קומבס עוזב, מבנה הניהול נבנה מחדש
• מחקר: הטעויות הגדולות של משקיעים - וכמה זמן לוקח למשקיע לקבל החלטה על רכישת מניה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אמנם אין להשוות בין משה רבינו, המנהיג הרוחני הגדול בכל הזמנים לאיש עסקים, גדול ככל שיהיה, אבל פרשתנו, פרשת וילך, מתארת את רגעיו האחרונים של משה רבינו, מהם ניתן ללמוד, בין השאר, על המאמצים שהוא עושה למינוי מחלייף ראוי, והבטחת עתידו של "הארגון" אותו הוא ניהל במשך 40 שנה - עם ישראל. 

פרשת וילך, אם כן, מתארת את היום האחרון בחייו של משה רבינו, והיא מתאפיינת במרץ ועשייה אינסופיים מצידו של המנהיג הקשיש. "וילך משה  וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" - מפרש האבן עזרא: "הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת שלא יפחדו". בפסוקים האחרונים בתורה מצויין כוחו הפלאי של משה בסוף חייו: "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא כהתה עינו ולא נס לחה", ואכן כל הפרקים האחרונים בתורה מתאפיינים בפעלתנות יוצאת דופן של משה.

ובכל זאת, משה מבין שהסוף מתקרב - "בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה". אחרי שהגיע אל סיפה של הארץ המובטחת נמנעה ממנו הכניסה אליה. למרות האכזבה והכאב האישי משה מבין שעליו לדאוג להמשיך התפקוד התקין של העם גם לאחר עזיבתו. הארגון צריך להמשיך לתפקד גם לאחר עזיבת המנהיג הגדול והשבר הכמעט בלתי נמנע שיבוא בעקבותיו, ולכן כל הפעולות שהוא מבצע ביומו האחרון המתוארים בפרשה מכוונים למטרה זו - העברה חלקה של ההנהגה, והמשך תפקוד חלק ומוצלח של עם ישראל גם לאחר שבר הפרידה מהמנהיג האולטימטיבי. 

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

הנקודה הראשונה ואולי החשובה ביותר אליה ניגש משה בתחילה היא מינוי מחליף ברור ומקובל, שנבחר על פי כישורים ויכולות. הוא לא חייב להיות העתק של המנהיג שמתחלף, יכולה להיות לו גישה משלו ונתונים אחרים. חז"ל מדגישים לא פעם את ההבדלים בין משה ליהושע - "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה" (בבא בתרא ע"ה) - אך ללא קשר להבדלים, הוא חייב להיות מוביל, ראוי, כשרוני, ובעל כושר הנהגה: "ה' אלוקיך הוא עובר לפניך.... יהושע הוא עובר לפניך כאשר דיבר ה'". 

מינוי יהושע נעשה באופן פומבי ובצורה שמבהירה לכולם שהמנהיג היוצא עומד מאחוריו ומאמין בו באופן מוחלט: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם, ואתה תנחילנה אותם...". לא תמיד המנהיג היוצא מחליט על זהותו של המנהיג הנכנס, אך בכל מקרה של החלפת הנהגה, ההנהגה החדשה חייבת להנות מאמון הארגון ולהיות ראויה לו. 

התפקיד המיועד לא נחת על יהושע כרעם ביום בהיר, הוא הוכן אליו שנים מראש. לאורך התורה אנו פוגשים את יהושע מספר פעמים כתלמיד הצמוד של משה המלווה אותו בכל דרכיו, בין השאר בפסוק: "ומשרתו (של משה) יהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האוהל". משרתו במובן של תלמיד ועוזר צמוד. משה מצווה על יהושע להתארגן למחלמה בעמלק, יהושע הוא האדם שמלווה את משה בעלייתו להר סיני לקבלת התורה, וה' בעצמו מצווה על משה למנות את יהושע: "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו". הגמרא מדגישה את הלימוד הרצוף של יהושע ממשה רבינו, עד שבעת פטירתו לא היו לו כלל ספיקות בנוגע לדרך בה יש לנקוט: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו, אמר לו ליהושע, שאל ממני כל הספיקות שיש לך. אמר לו, רבי, כלום הנחתיך (עזבתי אותך) שעה אחת והלכתי למקום אחר?" (תמורה ט"ז). כלומר, אין לי עוד ספקות, כיון שליוויתי אותך בכל רגע, למדתי ממך הכל, והטמעתי לחלוטין את העקרונות שהנחו אותך לאורך הדרך.  

מנהלים רבים נרתעים מהכנת מחליף ראוי, שעללול "לגזול" את תפקידם בטרם זמן או להאפיל עליהם לאורך הדרך, אולם מי שטובת הארגון לנגד עיניו יעדיף תמיד את האינטרסים הכלליים על פני האינטרס האישי שלו, ולכן ידאג יווצר וואקום מנהיגותי ושישמר הרצף הניהולי.  

אולם מינוי מנהיג איננו מספיק. יש צורך להטמיע את העקרונות על פיהם מתנהלת החברה בכל השדרות. בפרשתנו אנו נפגשים עם שתי המצוות האחרונות בתורה, שתיהן מיועדות להטמיע את ערכי התורה לאורך הדורות. פה כמובן לא מדובר בניהול חברה אלא בהנחלת ערכי התורה לשדרות רחבות בעם ישראל, אולם ניתן לאמר שגם בבנייה של ארגון מצליח לאורך זמן ישנה חשיבות בהנחלת העקרונות האסטרטגים ודרכי הפעולה של הארגון לבכל שדרות הארגון לאורך זמן

המצווה הראשונה המופיעה בפרשה היא מצוות הקהל: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת, ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלוקיכם, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה". 

הטמעת ערכי התורה חשובה לא רק במבוגרים אלא גם, ואולי בעיקר, בקרב הדור הצעיר, אלו שלא חוו על בשרם ולא הכירו מגוף ראשון את חוויות היציאה מצרים. עליהם ללמוד את המורשת ולהפנים אותה, בין השאר במעמד ההקהל המרגש והייחודי. בהקבלה לענייננו נאמר שכל ארגון מתנהל על פי עקרונות ודרכי פעולה ארגוניים. העקרונות הללו צריכים להגיע לכל הרמות ולא להישאר רק בשדרת הניהול, במיוחד חשוב להטמיע אותם באנשים חדשים המצטרפים לארגון. 

אותו כיוון עולה גם מהמצווה השניה שמופיעה בפרשה והאחרונה בתורה כולה - כתיבת ספר תורה: "ועתה כתבו לכם את השירה הזו ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם". מבלי להיכנס לדיון הפרשני של המילה "שירה", חז"ל הסיקו מהפסוק הזה שמצווה על כל יהודי לכתוב לעצמו ספר תורה, כדברי הרמב"ם: "מצוות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה". רבינו אשר בן יעקב (1250 - 1327) מפרש, בשונה מהרמב"ם, שאין הכוונה לכתוב ספר תורה ממש, אלא ספרי לימוד מהם ניתן ללמוד את התורה: "וזהו (כלומר החובה לכתוב ספר תורה אישי) בדורות הראשונים שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בו, אבל האידנא (עכשיו) שכותבים ספר תורה ומניחים אותו בבתי כנסיות... מצוות עשה על כל איש שידו מסגת לכתוב חומשי תורה, משנה, גמרא ופירושים, ולהגות בו הוא ובניו, כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה, כדכתיב: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", וע"י הגמרא והפירוש ידע פירוש המצוות ודינים על בוריים, ולכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכותבם".

כך או כך, המצווה האחרונה בתורה נועדה לקבע את ערכיה לאורך דורות על ידי לימודה המתמשך. המורשת של משה לא הייתה נשארת בעם ישראל .לאורך כל כך הרבה דורות ללא המסורת החזקה של עם הספר שקידש את הלימוד והטמיע אותו בכל שכבות האוכלוסיה. מובן מאליו שישנם כאלה שמקדישים לכך יותר זמן מאחרים, וישנם כאלה שצריכים ממש להתמחות בלימוד התורה על מנת להנחות, להדריך וללמד אותה לאחרים, אך החיוב להכיר את התורה ואת עקרונותיה הוא "על כל אחד אחד מישראל". באופן דומה, על מנת שארגון ישגשג ויפרח לאורך זמן העקרונות העומדים בבסיסו צריכים להיטמע בכל שכבות הארגון. מובן מאליו שישנם כאלה שצריכים להיות בעלי ידע רב יותר, ועליהם יהיה מוטל להנחות, להדריך ולנהל, אך מבלי שהדברים יוטמעו היטב הם יתקשו להוביל את כל הארגון בדרך הנכונה. 

למרות המאמצים של משה, התורה מודיעה לו מראש - המשבר בוא יבוא: "ויאמר ה' אל משה: הנך שוכב עם אבותיך וגם העם הזה וזנה אחרי אלוקי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אותו". אולם יש לציין שתי נקודות: המשבר לא קרה בזמנו של יהושע אלא בדורות שלאחריו. בנוסף, העקרונות שהנחיל משה והטמיע בעם ישראל הצליחו בסופו של דבר להתגבר על המשברים, והראיה - לאחר כשלושת אלפי שנה מאז מותו של המנהיג הדגול, עם ישראל עדיין קיים. עם כל כשרונו הלא נתון למחלוקת של וורן באפט, לא נראה סביר שגם לברקשייר האת'וואי מחכה גורל דומה.