מדוע אוסרת התורה פעילה לגיטימית כמו הלוואה בריבית?

"לא תשיך לאחיך נשך כסף, נשך אכל, נשך כל דבר אשר ישך. לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך ה' אלוקיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בה שמה לרשתה".

נשך הוא מילה נרדפת לריבית. כלומר, כחלק מהמערכת הכלכלית שיש לבנות בארץ ישראל אומרת התורה שיש לאסור את השימוש בכלי הריבית. המילה נשך בה בוחרת התורה היא בעלת קונטציות שליליות של נשיכה או נחש. בפסוק המקביל בספר שמות (פרק כב) מסביר רש"י את הביטוי "נשך" ביחס לריבית בצורה הבאה: "שהוא כנשיכת נחש שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כך ריבית אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה". הריבית, כך לפי רש"י, היא כמו ארס שמחלחל בלי ששמים לב ויכולה למוטט את האדם מבחינה כלכלית. אנו מכירים תופעות כאלה מן השוק האפור בהן ריביות מופרזות מביאות את האדם בקלות לאבד את כל רכושו ולשעבד את חייו לגורמים סמי-עבריניים שלעיתים קרובות לא בוחלים באיומים ופגיעות פיזיות ודואגים תמיד להשאיר את החייב מתחת לסף יכולת החזר ההלוואה כך שיישאר משועבד להם לכל חייו. 

אך התורה לא אוסרת רק ריביות של שוק אפור, היא אוסרת גם ריבית רגילה על ההלוואה, למרות, שכפי שאמרנו, המלווה מוותר על זכות השימוש בנכס וראוי לתגמול על כך. מוזרת גם ההדגשה של התורה: "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך". אין "עברות כלכליות" אחרות שהתורה מתירה להפעיל כלפי נוכרים. בשום מקום לא כתוב חלילה: "לא תגנוב. מהנוכרי תגנוב, אך מאחיך לא תגנוב", כיון שאם הדבר לא ראוי לביצוע כלפי יהודי הרי שהוא אינו ראוי לביצוע גם כלפי אדם שאינו יהודי.

מפרשי המקרא נתלים בנקודה הזו כדי להסביר את עיקרון הריבית. באמת לא מדובר בעבירה או בדבר שלילי בפני עצמו אלא בדרישה מיוחדת המופנית אך ורק כלפי מי שנחשבים אחים, או מי שהתורה רוצה לעודד את יחסי הקרבה היתירה ביניהם, כלומר בני העם היהודי. הספורנו לדוגמה משווה את איסור ריבית למצוות הצדקה: "אחר שהזהיר להישמר מן הדברים הגורמים שתסתלק שכינה מישראל (בפסוקים הקודמים לאיסור ריבית), הזהיר על מיני חסד הגורמים להשרותה (כלומר את השכינה) בישראל. והם: עניין הריבית, והנדרים אשר מהם הצדקה...". כלומר, כשם שכשהאדם נודר נדר לצדקה הרי הוא מחוייב לתת אותו, אף על פי שמעשה הצדקה עצמו איננו חובה, אלא שהחסד הופך לחובה, גם במקרה של ריבית ניתן לומר שהאיסור הוא סוג של חסד מחויב אותו עושים עם האחים.

• מה זה המדד המשולב של בנק ישראל ומה אפשר ללמוד ממנו?
• מלכודת קצבאות הילדים - ולמה צריך לבטל אותן?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

כך גם בפרוש הרמב"ן ניתן להבין שבעצם הריבית היא מותרת מטבעה אלא שיש פה איסור יוצא דופן הקשור דווקא לאחווה והקירבה המיוחדים שצריכים לשרור בקרב אחים בני אותו עם. הרמב"ן מתחיל עם השאלה שהעלנו מקודם - אם הריבית היא שלילית, מדוע הותרה כלפי גוי? -  

"וביאר בכאן שיהיה רבית הנוכרי מותר, ולא הזכיר כן בגזל ובגניבה, כמו שאמרו (חכמים) גזל גוי אסור, אבל הרבית שהוא לדעת שניהם וברצונם לא נאמר אלא מצד האחווה והחסד, כמו שצווה ואהבת לרעך כמוך..."   

הרמב"ן מוסיף עוד קושיה. מובן מאליו שגזל וגניבה אסורים, שכן מדובר באדם שמשתמש בכוח הזרוע או בתחבולה להוציא כסף מחברו בניגוד לרצונו, אולם הריבית נעשית "ברצון שניהם" - שני הצדדים מסכימים על תנאי ההלוואה ומרצונו החופשי בוחר הלווה לשלם ריבית למלווה, מדוע אם כן שעיסקה לגיטימית כזו בין שני אנשים רציונלים וסוברנים תאסר? התשובה היא "מצד החסד והאחווה". התורה דורשת יחסי קרבה יוצאי דופן בין אחים שיהפכו גם פעולות כלכליות לגיטימיות ללא לגיטימיות. מובן מאליו כי במקרה בו אח ביולוגי מבקש הלוואה מאחיו וזה ידרוש ממנו ריבית הרי שנראה שמדובר בפעולה לא לגיטימית וצורמת מבחינה מוסרית. וכי תקח ריבית מאחיך, בן אמך, עצמך ובשרך בזמן שהוא זקוק לעזרתך? לגיטימי לקחת ריבית מאדם זר, לא לגיטימי לקחת ריבית מאח. הגיוני מאד שאח יעזור לאחיו במה שיוכל, אם לא בצדקה ממש, הרי שלכל הפחות בהלוואה ללא ריבית כלל. ואיך נרגיש ביחס להלוואה לבן דוד? ולבן דוד שני?

אומרת התורה, כך אתה אמור להרגיש כלפי כל אחד מבני עמך שמבקש את עזרתך ולא רק לאחיך הביולוגי. אמנם לא כל יהודי הוא אח ממש, אך התורה מחנכת אותנו לחזק את יחסי האחווה והקירבה. לכן הרמב"ן מבסס את העיקרון של איסור ריבית על מצוות ואהבת לרעך כמוך - "מצד האחוה והחסד, כמו שצווה ואהבת לרעך כמוך". 

המשך דברי הרמב"ן הם באותו קו: "ועל כן אמר למען יברכך ה' אלוקיך - כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילוונו בלא ריבית ותחשב לו צדקה, וכן השמיטה חסד באחים (כלומר מצוות השמטת הלוואות בשנה השביעית היא מעשה חסד שראוי בין אחים שמוותרים על ההלוואה אחד לשני), כי הכתוב לא יזכיר הברכה רק בצדקה ובחסדים, לא בגזל ובגניבה ובאונאה". כלומר, עצם העובדה שהתורה מבטיחה ברכה למי שלא מלווה בריבית מוכיחה שמדובר במעשה חסד ולא באיסור כמו איסור גניבה או הונאה, שהרי אין שום ברכה מיוחדת למי שלא גוזל או גונב, הוא פשוט עושה את המוטל עליו, אך אם הוא עושה חסד, מעבר למה שמצפים ממנו, משם תבוא הברכה. כך גם הלוואה ללא ריבית היא חסד שמביא בכנפיו ברכה. 

אמנם נראה שאפשר להיות ריאליים ולהגיד שהתורה לא באמת מצפה שתתיחס לכל יהודי כמו לאח ממש, בדומה למה שכתב הרמב"ן ביחס למצוות ואהבת לרעך כמוך: "וטעם ואהבת לרעך כמוך - הפלגה (כלומר הגזמה), כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו... ". התורה לא באמת מצפה שתאהב את חברך כמו שאתה אוהב את עצמך, וכך גם היא לאמ צפה שתרגיש כלפי כל יהודי את אותה הקירבה שאתה מרכיש ביחס לאחיך. מטרת התורה, אם כן, היא להציב שאיפה, חזון, מציאות אידיאלית של אחווה וקירבה לאומית שהופכת את כל ישראל לחברים ואת כולם למשפחה אחת גדולה, אפילו אילו שאינני מכיר כלל. התורה בוחרת באלמנטים מסוימים כדי להדגיש את השאיפה הגדולה הזו, של קיום יחסי אחווה ורעות קרובים עם כל בני עמנו.

נוסיף, שדווקא בימים אלו של לפני בחירות, בהם באים לידי ביטוי חילוקי הדעות וההשקפות (וטוב שכך) ראוי לשמור גם את המבט הגדול והחזון המופלא של "כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך", ובאותה שורה -  "ולאחיך לא תשיך" - כי אחיך הוא, בן עם אחד.    

>>> פרשת כי תצא: הזכות להתפרנס בכבוד ומוסר תשלומים לקוי