כצפוי: גם הבנק המרכזי האירופאי נכנע לאינפלציה ומעלה את הריבית ב-0.5%
גם הבנק המרכזי האירופאי של 19 מדינות מטבע האירו לא יכול לנצח את האינפלציה הגבוהה שכבר עומדת על 8.6%, ולמרות המורכבות הגדולה ביבשת הישנה וההבדלים הכלכליים בין המדינות השונות וביכולת שלהן להתמודד עם העלאת ריבית, גם הוא נאלץ היום להעלות את הריבית ב-0.5%, וזאת כאשר בשוק ציפו להעלאה שבין 0.25% ל-0.5%. במקביל, הוא העלה גם את שיעור הריבית על ההפקדות בבנק המרכזי לרמה של 0%, לעומת רמה שלילית של 0.25%, לראשונה מאז 2014.
האמת שזה כבר היה באוויר וכולם צפו שהבנק יעשה זאת - השאלה רק הייתה בכמה, וכעת מדובר פשוט באישרור של התחזיות. השאלה היא כמובן באיזה קצב הוא ימשיך להעלות את הריבית. בינתיים ביפן, הבנק המרכזי הותיר השבוע שוב את הריבית ברמתה הנוכחית, והוא למעשה האחרון במערב שנשאר בריבית האפסית.
כמו שקרה לפד' - גם נשיאת הבנק האירופאי, כריסטין לגארד דיברה רק לאחרונה על כך שהבנק יעלה את הריבית ב-0.25%, אבל לבסוף השוק ניצח והיא התיישרה בהתאם. במילים דיפלומטיות אמרו ב-ECB: "המועצה קבעה כי ראוי לנקוט צעד ראשון גדול יותר במסלול הנורמליזציה של ריבית המדיניות שלה ממה שאותת בישיבתה הקודמת". בבנק צופים שהשנה שיעור אינפלציה באיחוד האירופי יעמוד על 6.8%, ובשנה הבאה (2023) צופים בבנק אינפלציה שנתית של 3.5%. בבנק גם מעריכים צמיחה של 2.1% בשנה הנוכחית ובשנה הבאה.
בשעה זו גם האירו מתחזק מול הדולר בשיעור של 0.77% ונסחר תמורת 1.026 דולר. הדולר נחלש מול סל המטבעות ב-0.41%.
הגורם המרכזי לאינפלציה בגוש האירו הוא מחירי האנרגיה שזינקו במיוחד באירופה התלויה בגז הרוסי. מחירי הגז באירופה ממשיכים להיות תנודתיים על רקע החששות מעצירת הגז הרוסי, אם כי השבוע חודשה לבסוף אספקת הגז מצינור נורד סטרים 1. גם מחירי המזון הגבוהים תורמים לאינפלציה יוצאת הדופן.
- בפעם השלישית ברציפות: הבנק המרכזי האירופי הותיר את הריבית על 2%
- בהתאם לציפיות: ה-ECB מוריד את הריבית ב-0.25% ל-3%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במובן זה האינפלציה באירופה שונה ברמה מסוימת מזו שבארצות הברית. בעוד בארצות הברית היא נובעת גם מלחצים חיצוניים כמו מחירי האנרגיה שמשפיעים על צד ההיצע, אך גם מלחצים מקומיים שנובעים מעליית שכר ומשפיעים על צד הביקוש, באירופה האינפלציה ברובה המוחלט "מיובאת", ולכן כלי הריבית מסוכן יותר, שכן הכלכלה לא "לוהטת" כמו זו שבארצות הברית. "הבנק המרכזי האירופי (ECB) נמצא בין הפטיש לסדן. האינפלציה שהם מתמודדים איתה היא ברובה מיובאת, שלא כמו הפד בארצות הברית שבה ישנה אינפלציה אמיתית תוצרת בית" אומר סדריק ג'מהל, אנליסט אירופה בחברת Gavkal Research.
זו הסיבה ככל הנראה שהבנק האירופאי חיכה עד כה. בעוד הבנק האמריקאי החל במתווה העלאת הריבית לפני מספר חודשים, ובחודש הבא צפוי להעלות שוב את הריבית בלפחות 0.75%, בבנק האירופאי מתחילים רק כעת, יש שיאמרו באיחור מסוים, להעלות את הריבית. הבדלי הריביות שנוצרו בין המטבעות האמריקאי והאירופי הביאו לירידה דרמטית בשער האירו אל מול הדולר, ולראשונה זה 20 שנה שווי הדולר עקף לזמן קצר את שווי האירו. כעת אירו אחד שווה 1.02 דולר - קרוב מאד לשוויון.
- 1.נ.ש. 21/07/2022 15:31הגב לתגובה זוכי הייתה מינוס חצי אחוז. אתרים אחרים לא הבינו את ההבדל.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
