טוקספייס
צילום: אתר קרן קומרה קפיטל
ניתוח

אכזבת ההנפקות הישראליות בוול סטריט השנה: 75% עם תשואה שלילית

הן הלכו מעבר לים כדי לקבל שוויים שלא יכולים היו להשיג פה - וכך קרה. כשהשווי מלכתחילה היה מנופח, כל סיבה פרטנית לירידה השפיעה עוד יותר. משמידות הערך הגדולות: טוקספייס, היפו, ריסקיפייד וקלטורה. תמונת המראה: צים
איתי פת-יה | (11)

לא פעם מתייחסים לחברות הישראליות שהולכות להנפיק מעבר לים בוול סטריט כמקור לגאווה, וכל זאת בהתבסס על השווי – שנגזר מהפוטנציאל, או מחלומות. אומרים שהבורסה המקומית הייתה קטנה עליהן, ועם הסחירות הגבוהה בארצות הברית, ובצד הבנקים החתמים הגדולים בעולם, החברות הללו יכולות היו להמריא לשוויים גבוהים באמת. כביכול, זו אמורה להיות הסיירת המובחרת. במציאות, נראה שבעיקר רוח התקופה בשוק ההון היא שהביאה לרובן כרטיס כניסה לגיבוש.

השווי הגבוה שיחק בעיקר לטובת החברות עצמן, שעם הר הכסף שגייסו מהציבור יכולות היו להרחיב את כח האדם כדי לתמוך בצמיחה, וגם לצ'פר את העובדים וההנהלה הבכירה. בכל הנוגע לאינטרס של המשקיעים, אלה חוו אכזבה גדולה. כ-75% מתוך החברות הישראליות שהונפקו בוול סטריט השנה הניבו להם תשואה שלילית. במספרים מוחלטים מדובר רק ב-5 חברות שרשמו תשואה חיובית בתקופה, מתוך 22.

כל הרשימה שתראו לפניכם הספיקה להנפיק עד הקיץ-סתיו. מחצית מהחברות בה הפכו ציבוריות במסגרת מיזוג לחברת ספאק – שוק שכבר בקיץ התקרר, בין היתר עם איתותים מהמשקיעים המוקדמים שפדו את הכסף לקראת המיזוג (החברות סבלו מכך שגייסו פחות) והגבלות מצד ה-SEC. עד כמה השוק התקרר? הנפקות שהיו בדרך, לרבות איטורו שתכננה להנפיק לפי שווי של מעל 10 מיליארד דולר, נדחו וכנראה שהשווי שלהן יתכווץ.

נקודת המוצא לירידות הללו היא לאו דווקא תוצאות החברות או התחזיות שלהן קדימה. בראש ובראשונה, היה להן קל ליפול כשבשוק העלו אותן מדי גבוה. השוויים בהנפקות היו מנותקים ברוב המקרים מהתוצאות והיעדים היו אופטימיים מדי. במקרה של חברות הספאק, ההגבלות על היעדים שניתן היה להציג היו מרופפות ועל המספרים עד כה נעשתה סלקציה, בשונה מתשקיף מלא.

זהו אם כן הרקע, ועתה נכנסים למשוואה המשתנים הפרטניים: מוסדיים שהשתתפו בגיוסי ה-PIPE של הספאקים ועם הסרת החסימה על המניות חיפשו את הדרך החוצה ומימשו, עמידה ביעדי הצמיחה שעלתה בשיעור הרווחיות, פספוס של יעדי הצמיחה או דשדוש בין רבעונים עוקבים, תחזית מאכזבת קדימה, סקירה של אנליסט זה או אחר, וכו'.

כל דבר כזה היווה סיבה לירידה, וזו הייתה פעמים רבות חדה יותר מבתרחיש אחר בו השוויים היו צנועים יותר. כפי שהוזכר, לא בכדי כל החברות הללו הונפקו בשמונת החודשים הראשונים לשנה לערך. בסביבת הריבית אפס, ההדפסות הכמותיות והלחצים האינפלציוניים הביאו לתשואה ריאלית שלילית והמוסדיים חיפשו תשואה בסיכון גבוה יותר עבור החוסכים. במקביל, תכניות תמריצים ממשלתיות ריפדו את הבנקים הגדולים, שהם מצדם היו אמורים להזרים את הכספים לשווקים – ועשו זאת גם בהנפקות.

גם קרנות ההון סיכון תפחו עוד יותר, כשחלק מהמשקיעים בהם ראו את העושר גדל על הנייר מה שהקל עליהם לשים שם את הכסף, ואת תמונת המראה רואים בסבבי הגיוס בשוק הפרטי – שם עוד לא נראית התקררות ממש.

קיראו עוד ב"גלובל"

רק 5 מניות עם תשואה חיובית למשקיעים. ההנפקות הישראליות בוול סטריט השנה:

* הנתונים נכונים לשער הסגירה ב-18.12.21

השמדת הערך הגדולה ביותר הייתה ב טוקספייס – 81% מהשווי התאדו. החברה מוזגה לשלד ספאק כזכור, ולצורך הכתבה מדדנו את המקרים הללו בהשוואה לשער מקובל של 10 דולר בחברת ספאק קודם להכרזה על החברה המתמזגת. כיום השער הוא 1.88 דולר למניה בלבד. המייסדים בני הזוג פרנק הודיעו על פרישתם מהחברה כזכור. הם כבר נטשו את הספינה. אחריה, חברת הביטוח היפו , גם כן ספאק, עם ירידה של 73% לשער של 2.7 דולר בלבד.

ריסקיפייד במקום השלישי עם תשואה שלילית של 63%. היא יצאה להנפקה רגילה במחיר מניה שנקבע על 21 דולר והיום נסחרת ב-7.8 דולר. מעניין לראות שגם אחרי ש קלטורה, שגם כן הלכה בדרך המלך של הנפקה רגילה, דחתה אותה והפחיתה את התמחור ל-10 דולר בהנפקה – בכל זאת ירדה 60% למחיר של 4 דולר.

מי בכל זאת הצליח לשמור את הראש מעל המים ואף הציג תשואה חיובית? לא תופתעו, את הרשימה מובילה צים , שכבר שני רבעונים מציגה רווחי שיא לחברה ישראלית. המניה עלתה ב-240% מאז ההנפקה, משער של 15 דולר ל-51 דולר. הפלא ופלא, הספרות התחלפו. במקרה שלה הסיבה הייתה הביקושים המטורפים להובלה ימית – גם הודות לעליית האי-קומרס. אמרנו אי-קומרס? הצד השני של המטבע היה מניית גלובל-אי שעוסקת בלוקליזציה של מסחר מקוון. היא הונפקה ב-25 דולר למניה והיום המחיר הוא 58 דולר – גבוה ב-132%.

שלוש המצטיינות הנוספות הן מאנדיי עם עלייה של 88.5% מתמחור של 155 דולר בהנפקה ל-292 דולר כיום, סנטינל וואן שעלתה 37% מ-35 דולר ל-48 דולר, ויחידת סגולה בגזרת הספאקים היא ארבה רובוטיקס , מפתחת הרדארים לרכב האוטונומי. אצלה השעור הנוכחי הוא 10.97, כלומר גבוה ב-9.7% ממחיר של 10 דולר למניית ספאק.

תגובות לכתבה(11):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 9.
    יש חברות טובות בינהם טאבולה סלברייט ועוד יש להם מוצרים (ל"ת)
    אני 22/12/2021 16:35
    הגב לתגובה זו
  • 8.
    יתרו 22/12/2021 01:56
    הגב לתגובה זו
    כי הם חבורת רמאים שוטים. כל חברה שנולדת שווה שני מיליארד. נו....
  • 7.
    צביקה 21/12/2021 19:30
    הגב לתגובה זו
    CGNT הונפקה בפברואר ב31$
  • 6.
    שי 21/12/2021 18:54
    הגב לתגובה זו
    תמשיכו לממן מתכנתים ומוכרי חלומות שהכסף שלכם נשרף במימון הבלוף שלהם ! בסוף תתעוררו ותבינו שמכרו לכם לופט גשפט !
  • 5.
    אזרח פשוט 21/12/2021 14:07
    הגב לתגובה זו
    חברות שגייסו כספים לפי שוויים גבוהים - הכספים אצלם בקופה והם יכולות לפתח את מה שרצו וזה מה שחשוב. מי אמר שמשקיעים חייבים לראות רווחים כבר בשנה הראשונה להשקעתם? אמזון הרויחה בשנה הראשונה? הרי רוב החברות היו סוג של סטארט אפ, ומה אם תוך שנתיים שלוש הן יעלו במאות אחוזים? מה נאמר? שהמשקיעים השקיעו נכון? צריך סבלנות
  • אתה ממש תמים וגם חסר הבנת המציאות... (ל"ת)
    יתרו 22/12/2021 01:57
    הגב לתגובה זו
  • ד 21/12/2021 21:45
    הגב לתגובה זו
    מי שמחפש הצלחות מהירות בלי עצבי ברזל , מקומו לא בבורסה.
  • 4.
    גידי 21/12/2021 09:25
    הגב לתגובה זו
    הכסף. הבעלים עשו אקזיט טוב
  • 3.
    אור 21/12/2021 09:21
    הגב לתגובה זו
    אבל כשכספי פנסיה של אחיות, מורות, עו"סיות, נהגים וחיילים שטרם נולדו נזרק מהשמיים, כנראה שהוא לא שווה הרבה, או בקרוב יהיה כזה.
  • 2.
    ציון 21/12/2021 08:04
    הגב לתגובה זו
    נראית בדיוק כמו אל על לפני שהתרסקה..
  • 1.
    השווי של צים מנופח מאוד! (ל"ת)
    אורי 21/12/2021 08:03
    הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.