ראש ממשלת אוסטרליה בעבר ומי שנחשב לאחד מהמומחים העולמיים לסין, קווין ראד, אמר השבוע כי עד לאחרונה, מלחמה בין ארצות הברית לסין הייתה בלתי נתפסת. אבל לאור המתיחות הכלכלית והטכנולוגית העולה, יחד עם מערכת הבחירות המתחממת בארה"ב, ראד אמר השבוע כי "הסבירות לעימות מזוין בין המעצמות בשלושת החודשים הקרובים עלתה משמעותית".

זו לא תחזית. זו אזהרה. ולאזהרה הזו כדאי להקשיב ביתר שאת ולא רק בגלל תוארו של ראד. למרות שסין מנסה בכל כוחה לשמור על תדמית שמדינות המערב, בראשן המעצמות, יוכלו לבלוע, הרעב לכוח ועוצמה של הנשיא – יש לומר הדיקטטור – הסיני, שי ג'ינפינג, כמו גם ההאשמה לפיה סין אחראית על התפרצות המגפה הגלובלית, הכניסו את סין למלכוד.

כי זה לא משנה כמה סין תנסה לייצר תדמית שתוכל להחליק בגרון של מדינות העולם, הגוש הזה, בעיקר במערב ושכנותיה של סין, רק הולך וגדל. שנים של בישול נתונים כלכליים  ופחד ממה שהמשטר הזה מייצג, כלומר, אוטוריטיזם וקומוניזם, יקשה על סין – ולא משנה כמה היא חזקה כלכלית – לתפוס את המקום של ארצות הברית ולהוביל את הכלכלה העולמית. המערב, ובמיוחד המעצמות, עדיין זוכר היטב את המלחמה הקרה ואת משטרי האימים של סטלין ושל מאו הרצחניים – גם אם הסינים עצמם ויתר העולם קצת שכחו. מבחינת ההיסטוריה, מלחמת העולם השנייה לא כל כך רחוקה.  

אז נכון, בעולם האינטרסנטי שלנו, שבו כל מדינה דואגת בעיקר לעצמה, אי אפשר להתעלם מעוצמתה של סין ואי אפשר שלא לסחור איתה. אבל אינטרסים לחוד ואהבה לחוד. הכוח הרב שהמדינה צברה בשני העשורים האחרונים, מדירה שינה מעיניהם של לא מעט מנהיגים בעולם וכך גם רשימת האויבות של סין רק הולכת ומתארכת בשנים האחרונות.

• אהבה חדשה סיימה עונה עם 11.3%; צמוד בגזרת הבוקר
• עם 6% אחרה"צ - אולי צריך לשבץ את שרון גל לפני המהדורה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המערב נכשל בהימור הסיני

לאחר נפילתו של הגוש הקומוניסטי בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה, סין נותרה המדינה הקומוניסטית היחידה בעלת משקל סגולי אמיתי בזירה הגלובלית – אלא אם אתם מחשיבים את קובה. אבל למרות גודלה, מאז מותו ב-1976 של הדיקטטור מאו דזה דונג – שאחראי במישרין לרצח של עשרות מיליוני סינים, טיהור תרבותי וריסוק הכלכלה הסינית – המדינה לא רק נכנסה לוואקום במוקד הכוח המרכזי שלה, היא גם גיששה את דרכה בזירה הבינ"ל.

עוד לפני נפילתה של ברית המועצות, המערב ניסה לפייס את הענק הסיני ולמשוך אותו הרחק מרוסיה הקומוניסטית ובעלות ברית אחרות. בסדרה של מהלכים, שכללו גם את החזרת הונג קונג לריבונות סינית בהסכם בין בריטניה לסין מ-1984; בשנות ה-90 של המאה הקודמת, המערב רצה לחזק את סין ולנסות למשוך אותה לעבר דמוקרטיזציה. נכון שהמערב ראה גם הזדמנות עסקית מהמעלה הראשונה, בזכות כוח הייצור הסיני, שהיה זול וזמין ובעיקר לא מנוצל. אבל בימים שהמלחמה הקרה עדיין הייתה נוכחת – גם אם הייתה כבר נחלת העבר – המשחק הדמוקרטי-קומוניסטי פשוט נכנס לזירה חדשה.

במשך למעלה משני עשורים, שני הצדדים נהנו מהמצב. המערב נהנה ממוצרים זולים, שהגבירו את הצמיחה ונתנו זריקת עידוד עקבית לתרבות הצריכה חסרת מעצורים שהחלה פחות יותר מאז תחילת שנות ה-90. סין מצידה הרוויחה אינספור מקומות עבודה למיליארד פלוס פיות שיש לה להאכיל, אבל גם במקביל דאגה לתהליך עיור מואץ והגדילה משמעותית את מעמד הביניים במדינה – שגודלו של מעמד זה ביחס לגודל האוכלוסייה, מהווה אחד מהנדבכים החשובים בהגדרות המבדילות בין מדינות מפותחות לאלה שאינן. וסין רוצה להיות מפותחת. הכי מפותחת שיש.

• "פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
• מכה בכנף למונית האווירית: ארצ'ר אוויאיישן צנחה לאחר הפסד רבעוני
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...

סין אגב, למרות היותה המעצמה השניה בגודלה בעולם, עדיין נחשבת למדינה מתפתחת, בעיקר בשל שיטת המשטר וגם בשל פגיעה חוזרת ונשנית בזכויות אדם. הדוגמאות הבולטות בנושאי הזכויות הן חברי הפאלון גונג, שטוענים כבר שנים לקציר איברים מסיבי במאמיניהם, כשלאחרונה גם המיעוט האויגורי המוסלמי חוטף מנחת זרועו של השלטון המרכזי, כשלפחות מיליון מהם חיים במחנות ל"חינוך מחדש".

באופן מסורתי, המערב שחושב במושגים קפיטליסטים וקולוניאליסטים, מנסה לשדרג כלכלות כדי להעביר אותן לצד שלו ולהרוויח מכך בזירה הכלכלית והמדינית. הבעיה עם סין היא שלא רק שיצרו גוליית שכבר אי אפשר לרסן, הימור הדמוקרטיזציה נכשל שם בגדול. נכון שהכול יכול לקרות, אבל על פי המפה המסתמנת, סין לא תהפוך לדמוקרטיה בעשורים הקרובים. להפך, בחסות הטכנולוגיה שהופכת ליותר ויותר חודרנית, היא רק תהפוך ליותר ויותר טוטליטרית בהתאמה.

עלייתו של המלך ג'ינגפינג

הסיבה המרכזית לכך אירעה לפני שנתיים. אם מאו – שזכרונו קצת עומעם בשנים האחרונות – הוא אבי סין הקומוניסטית, הנשיא הנוכחי, ג'ינפינג, הוא אבי המהפכה הסינית המודרנית. או לפחות ככה הוא מוכר את עצמו. הוא בן של מהפכן ידוע וצמח בשורות המפלגה, עד שהשתלט עליה ב-2013. הוא לא התחיל את המהפכה, אבל הוא הוביל אותה בצורה כמעט מושלמת עד השנתיים האחרונות.

ג'ינפינג סלד מהשחיתות שפשתה במפלגה הקומוניסטית והרהבתנות של השכבות העליונות והעשירות, שעשו בסין כבשלהם. עם עלייתו לשלטון החל במסע טיהורים של המפלגה ואילי הון, מה שהוביל לעלייה דרמטית באחוזי תמיכה בו. יתר על כן, הדאגה שלו לבני עמו – אלה משבט ההאן המהווה 90% מהעם הסיני – היא על פניו כנה.

בתקופתו, בגיבוי הפריחה בשווקים הגלובליים בשנים שלאחר משבר הסאב פריים, סין הפכה ממקום שמאוד זול לייצר בו, למקום יקר לייצור. בשנים האחרונות יותר ויותר מפעלים של תעשיות ישנות, כמו טקסטיל וייצור לואו-אנד, עוברות למדינות כמו בנגלדש, וייטנאם ומקסיקו, ששם השכר נמוך מהשכר הממוצע של עובד סיני.

ב-2018, הוא השתלט על סין באופן סופי. בתמיכה נרחבת וגורפת, ביצע שינויי חקיקה שהפכו אותו מהמנהיג הנבחר, למנהיג ללא הגבלת כהונה. כלומר דיקטטורה. הפרלמנט הסיני – והעם כולו – עמד ומחא כפיים למנהיג, שדה פקטו שלל מהם את כל זכויותיהם, המעטות שעוד היו להם.

המהלך היה אצבע בעין של המערב, שחש נבגד מחד, אבל הבין שאי אפשר לסמוך יותר על סין בשום אספקט. אז נכון, גירעון הסחר אולי הייתה הסיבה הרשמית לפתיחתה של מלחמת הסחר, אבל המהלכים הסיניים ברחבי העולם, יחד עם המעבר הזוחל לדיקטטורה, היו הקטליזטור האמיתי לפתיחת המלחמה – שכבר הופכת ליותר ויותר כוללת ופחות ופחות בענייני כלכלה גרידא. זה כבר לא רק עניין כלכלי, זה עניין אידיאולוגי.

הזירות שבהן מתמודדת סין

אם סין חשבה שהכוח שצברה במהלך נסיקתה והפיכתה לשחקנית מרכזית בזירה הגלובלית לא תיתקל כמעט בהתנגדויות – היא טעתה ובגדול. מהלכיה הכוחניים בעשור וחצי האחרונים יצרו לה לא מעט אויבות. הררי מילים כבר נשפכו על מלחמת הסחר/כלכלה/טכנולוגיה בין ארה"ב לסין ורבות עוד יכתבו.

אבל הראשונה שנאלצה להתמודד עם הכוחניות הסינית המחודשת הייתה יפן, שלשתי המדינות יש חשבון ארוך עוד מימי מלחמת העולם השנייה, אז היפנים פלשו לסין – בעלת בריתה וחסותה של ארה"ב באותן הימים – וביצעו בעם הסיני זוועות שמשתוות לזוועות שהנאצים ביצעו ביהודים. אז כבר עשור וחצי שסין מהלכת אימים על יפן בים הסיני, כשסין נוגסת עוד ועוד במים הטריטוריאליים של יפן המבוהלת, משתלטת על שטחי דייג ובונה איים מלאכותיים ובסיסים צבאיים.

אבל יש עוד הרבה זירות. בשנים האחרונות יש התחממות בגזרת הודו-סין, שגם להן יש היסטוריה של מאבק על גבולות באזור ההימלאיה ותמיכתה של הודו בדלאי לאמה. לפני כחודשיים, לראשונה לאחר למעלה מ-40 שנה הצבאות גם עברו היתקלות שהביאה למותם של לפחות 20 חיילים הודים, סביב סכסוך גבול באזור לדאק הנידח. הלחימה, אגב, ככל הנראה התבצעה עם מקלות ואבנים.  

עכשיו גם אוסטרליה נמצאת בחזית התנגשות, גם קנדה – שרק השבוע נגזר על תושב קנדי גזר דין מוות בשל רקיחת סמים – וגם מול בריטניה ואירופה בשל חסימת הגישה של סין לתשתיות ה-5G. אגב, גם ישראל יכולה להיכנס למסלול התנגשות עם סין, בעיקר סביב נושא בניית הנמל בחיפה, שהמדינה ככל הנראה תעביר מידיה של סין.

המצב בהונג קונג ממשיך להיות נפיץ

עוד זירה חשובה היא הזירה ההונג-קונגית, שם סין הפרה ברגל גסה את התחייבויותיה הבינ"ל והחילה את חוק הביטחון הלאומי השנוי במחלוקת על הונג קונג – שהייתה שרויה עוד לפני כן במהומות שפרצו בעקבות מה שנתפס כהתערבות בוטה של הממשל המרכזי בעיר שהוטח לה אוטונומיה במוסדות המשפטיים והכלכליים.

והונג קונג היא לא סתם זירה. העיר היא המרכז הפיננסי השלישי בגודלו בעולם. אחרי המהומות של הסטודנטים שהשביתו את העיר קרוב לחצי שנה מאז אמצע 2019 ועד התפרצות המגפה, המצב קצת נרגע כשרבים מנסים לגשש מה אומר המצב החדש.

עם זאת, מדינות שכנות כבר יצרו תוכניות למשוך את האליטה הכלכלית והמדעית של העיר, שפוחדת מכניסת הממשל הסיני. לא רק זה, יש דיווחים שרבים מתושבי העיר, שזכאים גם לאזרחות בריטית, שוקלים להגר לבריטניה – במה שהיה בתחילה החשש העיקרי עם נסיגת בריטניה מהעיר.

כמו כן, כדי לצקת בבטון את ההשתלטות על העיר, אקדמאים סיניים כבר קוראים להחזיר לעיר את שמה המסורתי במנדרינית – שיאנגנג. אגב, העיר עצמה נפגעת מהקורונה עם התפרצויות חוזרות ונינשות, כשארגונים חברתיים רבים מדווחים על מחסור במזון וציוד לסיוע. בקיצור, הגזרה הזו גם תהיה מעניינת למעקב בשנים הקרובות.

האם הנתונים על הצמיחה של הכלכלה מבושלים?

האמריקאים כבר למעלה מעשור מאשימים את סין במניפולציות של המטבע הסיני, היואן, על מנת שהמדינה תוכל להרוויח בשערי החליפין ותנאי הסחר – שנוטה בברור לטובתה של סין, עם פלוס של 380 מיליארד דולר ב-2018 בלבד. עדיין, סין מייצאת הכי הרבה לארצות הברית, כשב-2018 ייצאה אליה סחורות ושירותים בהיקף של 499 מיליארד.

אבל זה לא רק זה. אחת הטענות המרכזיות – והנכונות – נגד המשטר הסיני, היא העובדה שככל הנראה המדינה בישלה את נתוני הצמיחה שלה למעלה מעשור. המספרים היו עקביים מדי וכשהמספרים עקביים זה מדליק נורות אדומות – בטח בכלכלה בסדר גודל כזה. רק תראו פה בטבלה איך נראה הצמיחה בתמ"ג הסיני בין 2011 ועד פגיעת הקורונה, כדי להבין למה זה חשוד.

אבל מה הנתונים הכלכליים הרשמיים אומרים? לפי המכון לתצפית למורכבות כלכלית (OEC) ב-2018, סין הייתה היצואנית הגדולה בעולם עם 2.59 טריליון דולר בייצוא. עם זאת, היצוא לנפש, עומד על 1,860 דולר לאדם, שממקם אותה במקום ה-82 בעולם. מבחינת יבוא, היא ממוקמת במקום השני בעולם עם 1.6 טריליון דולר. אבל שוב, ביבוא פר נפש, הם רק במקום ה-89 בעולם.  

בכל אופן, ב-2018 סין ייצאה ציוד שידור ב-224 מיליארד דולר, מחשבים ב-147 מיליארד, חלפים למכונות משרדיות ב-100 מיליארד דולר, חיווט משולב (91 מיליארד) וטלפונים (55 מיליארד). מבחינת יבוא, סין היא היבואנית הגדולה של נפט בפער עם 208 מיליארד דולר יבוא של נפט גולמי, היא ייבאה

אבל מה שבאמת מדהים הוא התמ"ג הסיני. מ-2008 ועד 2018, התמ"ג צמח ב-196%. בגזרת התמ"ג לנפש, מדובר בעלייה עצומה נוספת של 182%. בכל מקרה, כנראה שהמספרים האלה לא ימשיכו מכמה סיבות.

הראשונה, היא שמדינות מתפתחות צומחות באחוזים גבוהים יותר מכלכלות מפותחות וכלכלת סין מבשילה לאט לאט, כך שגם הצמיחה שלה צפויה להתמתן. הסיבה השנייה היא תהליך התקפדות שעוברת הכלכלה הסינית בעקבות מלחמת הסחר, כשהרשויות מדברות על הגברת הצריכה הפנימית על חשבון הסתמכות על שווקים חיצוניים. זה בדרך כלל לא מוביל לצמיחה.

העולם דועך וסין צומחת – איך זה יכול להיות?

עכשיו, באופן מעורר השתאות, כשכל העולם מתכווץ מסביבה, סין הודיעה השבוע שברבעון האחרון הכלכלה שלה צמחה ב-3.2% - לאחר התכווצות של 6.8% ברבעון הראשון. יותר מזה, אם התנאים הכלכליים הנוכחיים יישארו כמו שהם, לפי הבנק המרכזי הסיני, התמ"ג יעלה ב-2% בסוף השנה.

האמת, לא פחות ממדהים. במיוחד בהתחשב בעובדה שהנתונים מראים שהצריכה הסינית עוד לא חזרה לרמה של לפני המגפה, כשלא ברור לאן הולך כל הברזל שהיא מייבאת, גם בשל הירידה התלולה במכירות של רכבים במחצית הראשונה, אבל גם בשל העובדה שמרבית העולם מייבא פחות מוצרים. בקיצור, תעלומה.

"הבעיה היא שגם עם מדיניות התמריצים של הממשל הסיני וגם המדדים הכלכליים קצת עקומים", אמר אנדרו קולייה, מנהל את חברת המחקר אוריינט קפיטל הממוקמת בהונג קונג, בראיון ל-CNBC. "הם מאוד ממוקדים במכירות אונליין וגם בתשתיות", הוסיף וציין כי למרות שתעשיות המתכת חזרו לעבוד במלוא המרץ, "לא ברור לאן כל המתכות המעובדות האלה הולכות".

שוק ההון הסיני לוהט

בינתיים, המדדים המובילים בסין לוהטים בשל השווקים התמריצים הממשלתיים. עד עכשיו, מדד שנגחאי (SSEC) עלה ב-10% מתחילת השנה, מרמה 3,085.2 נקודות ל-3,386.46 נקודות נכון לכתיבת שורות אלה. מדד שנז'ן, המורכב מ-500 החברות הגדולות בסין, עלה בקרוב ל-30% מתחילת השנה, מרמה של 10,638 נקודות, לרמה של 16,863 נקודות נכון לכתיבת שורות אלה.

בכל מקרה, אם אתם מתעניינים במניות סיניות, כמובן שכדאי לבדוק את ענקיות הטכנולוגיה הסיניות כמו עליבאבא (סימול: BABA), כשגם מניית JD.com (סימול: JD) מעניינת, לאחר שמתחילת השנה עלתה ממחיר של 37 דולר לניה למחיר של 64.15 דולר. מניית טנסנט (סימול: TCEHY) עלתה מרמה של 49.88 דולר למניה בתחילת השנה, לרמה של 71.98 דולר ביום חמישי האחרון.

בנוסף, מומלץ מאוד לעקוב אחר סקטור האנרגיה המתחדשת בסין, כשהדגש לאחרונה הוא על תעשיית הרכבים החשמליים הסינים, לאור סובסידיות נרחבות של ממשלת סין המעוניינת להוריד את רמת הזיהום הקשה במדינה. בהקשר זה, מניית ניאו (סימול: NIO), הנחשבת לאחת ממתחרותיה המרכזיות של טסלה (סימול: TSLA), צמחה בלמעלה מ-500% מתחילת השנה.