טראמפ
צילום: Gage Skidmore ,www.flickr.com/photos

טראמפ מול הדמוקרטיים: סוגיית הפנסיות חוזרת למרכז הבמה

בחסות משבר הקורונה, הדמוקרטיים בארה"ב דורשים כי הפד' יחלץ את מערכות הפנסיה הציבוריות בארה"ב, אך טראמפ ומיץ' מקונל הביעו את התנגדותם. הבנה של אתגרי מערכת הפנסיה בארה"ב מסבירה מדוע חשוב לפד' ולממשל לשמור על שווקים עולים
עמית נעם טל | (3)
אינספור תוכנית החילוץ שהציג הפד' בחודש האחרון הגבירו ככל הנראה את התיאבון אצל חלק מהמחוקקים הדמוקרטיים בארה"ב. הרי אם אפשר "להדפיס כסף" בשביל לממן את הממשל, אז מדוע אי אפשר ל"הדפיס" בשביל לתקן את הקריסה במערכת הפנסיה הציבורית בארה"ב? ביום שישי האחרון הציעו הדמוקרטיים בארה"ב תוכנית חדשה, לפיה הפד' יזרים כ-500 מיליארד דולר במטרה לתמוך ברשויות המקומיות בארה"ב, כאשר התירוץ הרשמי הוא הקורונה. עם זאת, לכולם ברור כי הבעיה העיקרית של רשויות אלו היא מערכת הפנסיה הציבורית. השילוב של הזדקנות האוכולוסיה בארה"ב, ביחד עם מבנה מערכת הפנסיה יצר גירעונות אדירים  להרשויות המקומיות, דבר שמקשה על התפקוד היום יומי.  התוכנית של הדמוקרטיים ספגה אש באופן מיידי מהרפובליקנים. כאשר מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני טען כי הממשל האמריקני לא צריך לממן את ההתנהלות הבעייתית של הרשויות המקומיות בתחום הפנסיה בשנים האחרונות.  לטענתו, מדינות שלא התנהלו בצורה אחראית צריכות לפשוט רגל. הנשיא טראמפ הצטרף היום לדיון וצייץ בחשבון הטוויטר שלו "מדוע על משלם המסים בארה"ב לחלץ לחייב מדינות המנוהלות בצורה גרועה (כמו אילינוי, למשל)", כאשר הוא לא שוכח לעקוץ את הדמוקרטיים. הציוץ היום של טראמפ: מדוע משלם המסים צריך לחלץ את אילינוי אז מדוע אילינוי חוזרת לכותרות בימים אלו? אילינוי היא ככל הנראה המדינה שנמצאת בסיטואציה הבעייתית ביותר בארה"ב מבחינה פיננסית, כאשר מערכת הפנסיה במדינה פשוט לא מאפשרת למדינה לתפקד, ויש לכך גם השכלות דמוגרפיות.  מערכת הפנסיה הממשלתית באילינוי הוקמה בינואר 1944, וכיסתה כ-17,237 עובדי מדינה נכון ליום זה. נכון לסוף 2018, הקרן מעניקה שירותים לכ-61,397 עובדי המדינה, כאשר שווי השוק של נכסי הקרן מסתכם בכ-17.4 מיליארד דולר. נציין עוד כי מאז הקמתה, קרן הפנסיה היא מסוג DB, כלומר מוגדרת זכויות (ולממשלה אין יכולת להשפיע על זכויות המבוטחים).  הדו"ח האחרון של הקרן לשנת 2018 חושף כי סכום ההתחייבויות הלא ממומנות עלה לרמה של 133.5 מיליארד דולר, לעומת נתון של 129 מיליארד דולר בסיום שנת הכספים הפיסקאלית 2017. בקרן צופים כי סכום זה יעלה לרמה של 139 מיליארד דולר בשנת הכספים 2020. המשמעות של נתון זה היא כי יחס המימון של הקרן (funded ratio) עמד על 34.57% בלבד במהלך 2018.  יחס המימון הנמוך של הקרן הינו קריטי בתקופה בה תשואות האג"חים הממשלתיות לטווחים הקצרים יורדות לרמות שפל היסטורי. הקרן נאלצת להשקיע כספים רבים באגרות החוב הקצרות במטרה לעמוד בהתחייבויות הקצרות טווח, אגרות חוב אלו מעניקות כעת תשואה אפסית (או שלילית) על ההשקעה.  חשוב להדגיש כי אם מבינים את האתגרים של מערכת הפנסיה במדינה, ניתן להסביר מדוע הפד' דואג לשמור על שוקי המניות.  בדומה לשאר קרנות הפנסיה בארה"ב, תיק ההשקעות של הקרן חשוף מאוד לשינויים בשוק המניות: 23% מסך התיק מושקע בשוק המניות בארה"ב, כ-13% מושקעים בשוקי מניות אחרים של מדינות מפותחות, כ-8% מושקעים בשווקים המתעוררים. 14% מהתיק מושקע באגרות חוב מדורגות, וכ-4% מושקעים באגרות חוב ארוכות של ממשלות (שמעניקות כעת תשואה אפסית/שלילית). המשמעות היא פשוטה: ירידה של שוקי המניות לטווח ממושך תגרור פשיטת רגל של מערכת הפנסיה במדינה (ובעוד מדינות רבות).    תיק ההשקעות של קרן הפנסיה באילינוי. מקור – דו"חות הקרן לשנת 2018   הערך הנוכחי של ההתחייבויות העתידיות של הקרן הסתכם בשנת הכספים 2018 ב-33.05 מיליארד דולר, חישוב זה נעשה באמצעות שימוש בריבית היוון (discount rate) של 6.81%, עלייה של 3 נק' בסיס לעומת הריבית שנעשה בה שימוש במהלך החישובים לשנת 2017. בקרן מציינים כי ריבית היוון זו מבוססת על ההנחה כי הקרן תציג תשואה שנתית של 7% על הקרן.  הקרן הציגה בדו"ח האחרון את הערכותיה בנוגע לשינויים הצפויים בערך הנוכחי של התחייבויות העתידיות בתגובה לשינויים של 1% בריבית ההיוון (discount rate). לפי הערכות הקרן, אם ריבית ההיוון תעלה ב-1% לרמה של 7.81%, הערך הנוכחי של ההתחייבויות העתידיות צפוי לרדת לרמה של 27.35 מיליארד דולר. מנגד, אם ריבית ההיוון תרד לרמה של 5.81%, השווי הנוכחי של התחייבויות צפוי לזנק לרמה של 40.01 מיליארד דולר. רק לחשוב מה יקרה אם ישתמשו בפרמטרים אקטוארים ריאליים כמו הריבית הנוכחית בשוק.  יש לציין כי הקרן שינתה במהלך 2018 מספר הנחות אקטואריות, שהובילו לירידה של 214 מיליון דולר בערך הנוכחי של התחייבויות הקרן. השינוי הראשון הוא הורדת הצפי לגידול בשכר העובדים מרמה של 2.75% בשנה לרמה של 2.5%. השינוי השני הוא הורדת תחזית האינפלציה מרמה של 3.25% לרמה של 3% בלבד.  חשוב להדגיש כי אחד הגורמים המשמעותיים להתפתחות בעיית הפנסיה במדינה, מלבד השינויים הדמוגרפים והעובדה כי מדובר בקרנות מסוג DB, הוא החלטות פופוליסטיות של מקבלי ההחלטות בעבר  (כך שיש צדק בדבריו של הנשיא).  Wirepoints, גוף מחקר ללא מטרות רווח הסוקר את המדיניות הכלכלית של המדינה, הראה כי מאז 1987 הזכויות לעובדים לגילאי הפנסיה זינקו ב-1,026%, פי 6 מהגידול המדינה באותה תקופה, פי 8.4 מהגידול מהכנסות משקי הבית במדינה, ופי 9.5 מקצב האינפלציה במדינה. השינוי בזכויות המובטחות לפורשים לעומת שאר הפרמטרים באוכלוסייה. מקור Wirepoints בין השנים 2003-2015 צמחו הזכויות המובטחות לפורשים בשיעור שנתי של 7.5%, מדובר בנתון הגבוה משמעותית מהממוצע בארה"ב שעמד על גידול של 5.5% בשיעור הזכויות העתידיות המובטחות. כאשר מי שעודד גידול זה הם הפוליטיקאים המקומיים, שהבטיחו זכויות נוספות. פרט נוסף מעניין נוסף שמעיד על התנהלות בעייתית מצד מקבלי ההחלטות הוא הגידול החד שנרשם בשכר בסקטור הציבורי. לפי הלשכה לסטטיסטיקה בארה"ב, בין 2005 ל-2015 השכר בסקטור הציבורי במדינה עלה ב-43%, דבר שהשפיע כמובן גם ההתחייבויות העתידיות של הפנסיות. במקביל, השכר בסקטור הפרטי במדינה רשם עלייה של 11% בלבד, כמחצית משיעור האינפלציה באותם שנים.  השינויים בשכר במגזר הפרטי והציבורי בשנים 2005-2015. מקור – הלשכה לסטטיסטיקה הגידול המתמשך בהתחייבויות הפנסיוניות במדינה, מעיב כעת בצורה משמעותית על יכולת המדינה לנהל תקציב: כ-25% מכלל הוצאות הממשל באילינוי היו על תשלומי פנסיה במהלך 2018. במהלך 2015 ניסתה הממשלה לבצע תיקונים בהתחייבויותיה הפנסיונית לעובדים, אך ניסיון זה נעצר בבית המשפט שטען כי תיקונים אלו יצריכו שינוי של חוקת המדינה, הליך שהוא ארוך, ירק ומסובך במיוחד. הגירעון הגדול של המדינה אילץ את המחוקקים להודיע על מספר העלאות מיסים בשנים האחרונות, אך פעולות אלו נכשלו במטרתן. יותר מכך, העלאות המיסים האחרונות גרמו להגירה שלילית של אזרחים מהמדינה. ע"פ נתוני הלשכה לסטטיסטיקה בארה"ב, אוכלוסיית אילינוי רשמה התכווצות בכל אחת מ-5 השנים האחרונות, כאשר ב-2018, לראשונה בהיסטוריה רשמו כל המחוזות במדינה ירידה בכמות האוכלוסייה.  התפתחויות אלו מעמידות בספק גדול את התחזיות של הקרן לשנים הבאות בנוגע ליחסי המימון של הקרן. הערכה הבסיסית של הקרן לשנים הקרונות היא כי תיק ההשקעות שלה יעניק תשואה של 7% בשנים הבאות, שכר העובדים יגדל בקצב שנתי של 3%, וגודל האוכלוסייה הפעילה צפוי להמשיך להיות קבוע ברמה של 61,397 עובדים. בסיטואציה כזו, מעריכים בקרן כי יחס המימון (funded ratio) יעלה בהדרגה לרמה של 48.85% בשנת 2030. כפי שניתן לראות בגרף הבא המציג את הערכות השונות של הקרן, קיים קשר שלילי בין גובה עליית השכר הצפויה, שמשפיעה על גובה ההטבות הצפויות בגיל הפרישה, לבין יחס המימון של הקרן. בנוסף, קיים קשר חיובי בין כמות האוכלוסייה הפעילה לבין יחס המימון של הקרן.  

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    חזי 28/04/2020 08:30
    הגב לתגובה זו
    זה אותו דבר. אנחנו משלמים מיסים כדי לממן את הפנסיה הציבורית שפוליטיקאים הגדילו ועכשיו תשפוט רגל ושוב יקחו מאיתנו כדי לממן להם את חגיגות השכר והפנסיה בשרות הציבורי כמו שהצילו את הקרנות הוותיקות
  • 2.
    אזרח 27/04/2020 21:32
    הגב לתגובה זו
    עם כל הזקנים שמתים בארהב ממילא ישלמו הרבה פחות פנסיה ...
  • 1.
    ששון 27/04/2020 21:27
    הגב לתגובה זו
    אדם הזוי ומטורלל
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

ביטקוין ירידות
צילום: רוי שיינמן

איבדו עשרות אחוזים: הביטקוין נפל - וחברות אוצר הקריפטו צנחו

המודל שאפשר למשקיעים מוסדיים להיחשף למטבעות דיגיטליים דרך מניות חברות האוצר מתגלה כפגיע במיוחד, כשהביטקוין יורד ב־15%, מניות החברות קורסות פי שניים ויותר, ובוול-סטריט מזהירים: הפרמיה המנופחת גובה את המחיר

אדיר בן עמי |

ההשקעה שנחשבה לפופולרית ביותר השנה בקרב משקיעי הקריפטו - רכישת מניות של חברות שמחזיקות במטבעות דיגיטליים כנכס מרכזי - נקלעה לתקופה קשה. מחירי הביטקוין והאתריום ירדו, ומניות אותן חברות נסוגו אף בשיעורים חדים יותר. מיקרוסטרטג'י MicroStrategy Inc 1.99%  , שמוכרת כיום בשם סטרטג'י, הייתה החלוצה במודל הזה בהובלת מייקל סיילור. החברה, שהחלה כחברת תוכנה קטנה, הפכה לאחת המחזיקות הגדולות בביטקוין. בשיאה ביולי שוויה עמד על כ־128 מיליארד דולר, וכעת הוא ירד לכ־70 מיליארד.


הרעיון מאחורי חברות האוצר היה לאפשר למשקיעים מוסדיים, שלא יכלו לרכוש קריפטו ישירות, דרך עקיפה להשקעה במטבעות דיגיטליים. המשקיעים קנו מניות של חברות שהחזיקו ביטקוין או אתריום עבורם, מה שנחשב פתרון נוח למגבלות רגולציה. אלא שהמודל הזה יצר בעיה מובנית: מניות החברות נסחרו בפרמיה גבוהה ביחס לשווי האמיתי של המטבעות שברשותן. ברנט דונלי, נשיא ספקטרה מרקטס, הסביר כי “משקיעים שילמו שני דולר על כל דולר של ביטקוין שהחברות החזיקו בפועל”.


נקודת המפנה הגיעה ב־10 באוקטובר, כשנשיא ארה״ב דונלד טראמפ הכריז על הטלת מכסים חדשים על סין. ההודעה גרמה לגל מכירות בשווקים, והקריפטו הצטרף לירידות. השבתת הממשל הפדרלי וחוסר הוודאות סביב מדיניות הריבית של הבנק המרכזי הגבירו את הלחץ. 


 כשהנכס הבסיסי יורד, המניה יורדת יותר

מחיר הביטקוין ירד בכ־15% בחודש האחרון, אך מניית סטרטג'י איבדה 26%. הירידה החדה משקפת את האופי הממונף של החברות הללו: כשהנכס הבסיסי יורד, המניה מגיבה בעוצמה גדולה יותר. פיטר ת'יל, משקיע הון סיכון בולט, נמנה עם התומכים הבולטים בתחום חברות האוצר הקריפטו והשקיע במספר חברות מהתחום. BitMine Immersion Technologies, אחת החברות הגדולות בתחום האת'ריום שנתמכת על ידי ת'יל, איבדה יותר מ-30% מערכה בחודש האחרון. גם ETHZilla, שהחלה כחברת ביוטכנולוגיה והפכה לאוצר את'ריום בהשתתפותו של ת'יל כמשקיע, ירדה ב-23% באותה תקופה.


מתיו טאטל, שמנהל קרן סל שמטרתה להכפיל את תשואת סטרטג'י, חווה ירידות חדות עוד יותר, כאשר קרן MSTU שלו נפלה בכ־50%. לדבריו, “חברות אוצר דיגיטליות הן למעשה גרסה ממונפת של נכסי הקריפטו, ולכן כשהשוק יורד, זה הגיוני שהן יפלו מהר יותר.” מאט קול, מנכ"ל חברת Strive, אמר כי רבות מהחברות “תקועות”. Strive רכשה ביטקוין במחיר הגבוה בכ־10% ממחירו הנוכחי, ומנייתה ירדה ב־28%. עם זאת, קול ציין כי החברה ערוכה להתמודד עם התנודתיות בזכות גיוס הון באמצעות מניות ולא באמצעות חוב.