רונן מנחם
צילום: יח"צ, Bizportal

המוניטין של הבנקים המרכזיים עומד למבחן

טראמפ לא חוסך בביקורת כלפי הפד' ומציף את השאלה האם ראוי שנבחרי ציבור יתבטאו פומבית כלפי מדיניות בנקים מרכזיים ועד כמה מנוסים המשקיעים כדי לזהות אג'נדה?

רונן מנחם | (4)

אחד החידושים שהביא עמו נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לבית הלבן, הינו הביקורת הגלויה והלא שגרתית שלו כלפי הבנק הפדרלי של ארצות הברית (הפד'). טראמפ טוען, זה זמן, כי הנגיד פאואל וחבריו נוקטים מדיניות מרסנת יתר על המידה ועקב כך מדדי המניות נמוכים יותר מכפי שיכלו לראות. כשהדברים החלו להיאמר, ספקו כלכלנים רבים כפיים ושאלו: הייתכן? לדעתי, זכותו לחשוב כך וראוי לפחות שציבור בוחריו ידע את השקפתו.

נכון, אין להקל ראש בחומרת טיעוני הנשיא האמריקאי ובעצם אמירתם הפומבית, שכן אמינות ומקצועיות הן הנכסים החשובים ביותר של כל בנק מרכזי, לבטח המוסד הגדול והחשוב בעולם. אמירות כגון אלו של טראמפ עלולות להתפרש כקריאת תיגר על כך ולכן הן נדירות ופולמוסיות כל כך. (אך לא חסרות תקדים. דברים דומים אמר, לדוגמא, ארדואן על הבנק המרכזי של טורקיה).

ככלל, חשוב להקפיד על מתן עצמאות לבנק מרכזי, המהווה גם יועץ כלכלי לממשלה; משכך, על ההתבטאויות כלפיו מצד הרשויות להיות זהירות ובמינון מסוים. אולם, אין לשלול לחלוטין את האפשרות לבקר אותו.

נגיד הבנק המרכזי של אירופה, מריו דרגי, טוען, כי ממשלות גוש האירו אינן נוקטות די אמצעים ולא מפעילות מספיק כלים כדי לסייע לו להשיב את האינפלציה לאזור היעד (2%, או מעט פחות), בעוד המכשירים העומדים לרשותו מוגבלים ומוצו ברובם; במידה שווה, יכולים גם ראשי ממשלות הגוש לבקר את התנהלותם של דרגי וחבריו ולטעון, נגיד, כי לא צריך היה לסיים את תכנית רכישת איגרות החוב שלו; ובלבד, שהביקורת תהייה עניינית.

בסופו של יום, כלכלות צריכות להיות מטופלות על ידי מדיניות פיסקלית ומוניטרית משולבת ומתואמת, ולכל אחת מהן צריכים להינתן כלים ומנגנוני איזון ובקרה על רעותה. כך, אם וככל שבנק ישראל סבור שהממשלה מתעתדת לנהל תקציב גדול מדי, כזה שיוליך לגידול של הגירעון התקציבי ולהרעה של יחס החוב הציבורי במונחי תוצר, יש ביכולתו לאותת על העלאת ריבית ולנקוט מדיניות מוניטרית מרסנת, כנגד המדיניות הפיסקלית המרחיבה; זאת, גם אם קצב האינפלציה כיום אינו חורג מרמת היעד שעליו להשיג (2%). זה מקומו וזה תפקידו.

מהצד השני, יכולה הממשלה לנקוט מדיניות פיסקלית מרחיבה כשמופיעים סימני האטה (מדיניות אנטי-מחזורית) ולצפות שבנק ישראל יטה שכם ולא יעלה את הריבית בשל כך. דברים רבים נתונים, אם כך, לפרשנות כלכלית והשיקולים הפוליטיים והחברתיים מהווים חלק בלתי נפרד מהתהליך.

נושא נוסף שראוי לשים לב אליו קשור בשאלה האם ראוי שנבחרי ציבור ומקבלי החלטות יתבטאו פומבית כלפי מדיניות בנקים מרכזיים. כך, בשלהי השנה שעברה הודיע הפד' על תוואי מדוד והדרגתי מאוד של העלאות ריבית לשנה-שנתיים הבאות, שאגב לכותב שורות אלו נראה הגיוני למדי. זאת, משום שהריבית צריכה להיות גבוהה מספיק על מנת שניתן יהיה להפחיתה בשפלים הבאים של מחזורי העסקים.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

והנה, לאחר ההודעה נרשמה ירידה חדה של תיאבון הסיכון ושוקי המניות נפלו. רבים סברו כי המשקיעים שלחו מסרים לפד לפיהם טרם הגיע הזמן להעלאות ריבית נוספות. כאן נשאלת השאלה – האם לשווקים "מותר" לשלוח איתותים אלו, בעוד למקבלי ההחלטות ובעלי האחריות "אסור".

לבסוף, "התערבות" של הזרוע הממשלתית מתבצעת תמיד, גם כשאינה מילולית. כך, יכולות ממשלות לצמצם משמעותית את היקפי גיוס ההון שלהן, לכל רמה נתונה של גירעון פיסקלי, אם הן סבורות שכמות אמצעי התשלום במשק אינה מספקת ועלולה לעכב עסקאות. כך הן תפעלנה לירידה של הריביות בשוק החופשי, אפילו אם לבנקים המרכזיים שלהם אג'נדה אחרת: הם חוששים מלחצי מחירים, ומעלים בד בבד את הריביות שלהם. 

בצורה זו תשואות הפדיון לטווחי פדיון קצרים תעלינה, אך תשואות הפדיון לטווחי הפדיון הארוכים יותר עשויות דווקא לרדת והדבר יקטין את יכולתו של הבנק המרכזי להשפיע על העקום כולו.

תוך שאני מוציא מהדיון סגנונות של אמירות דברים ומתמקד בתכנם, להערכתי ראוי ואף חשוב שמקבלי החלטות יחוו דעות על תפקודם של גופי מקצוע כמו בנקים מרכזיים. זאת, גם אם לא ניתן יהיה לבטל לחלוטין את ההנחה שהדברים ייאמרו מתוך אג'נדה מסוימת. כפי שאומרים – יחליט הציבור. ודבר נוסף – אני חושב שאין בעצם האמירות כדי לסכן את עצמאותם, מקצועיותם והמוניטין שרכשו הפד' ובנקים מרכזיים אחרים. המשקיעים של היום חכמים ומנוסים מספיק כדאי לדעת את ההבדל.

** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. 

 

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    דרור 05/05/2019 13:52
    הגב לתגובה זו
    למר מנחם יש טענה מאוד מוזרה. הוא טוען שמאחר ולציבור מותר להביע את דעתו על הבנק המרכזי אזי גם לממשלה או לנשיא מותר. יש רק בעיה קטנה. הציבור לא מסוגל להביע את דעתו. מי זה הציבור? יש משקיעים בבורסות. זו דעת הציבור? זו לא הבעת דעה זו השקעה. לגבי הנשיא לא מדובר בהשקעה בבורסה אלא בציוצים. בדיבורים.
  • 2.
    נדב 04/05/2019 16:28
    הגב לתגובה זו
    מותר וצריך לבקר. אסור לאיים בפיטורים ומעשית להתערב בעצמאות הבנק המרכזי.
  • 1.
    משה 02/05/2019 12:47
    הגב לתגובה זו
    אם הכתבה הייתה נכתבת בזמן כהונה של נשיא "נורמלי" היה אפשר, לקבל או לא את דעתו של הכותב. מכיוון שהמצב קצת אחר, והמילה "מופרע" אינה מתחילה לתאר מקצת מההפרעות הנפשיות וחוסר היכולת של הנשיא הנבחר. מן הראוי היה למחוק מילים יפות כמו אג' נדה, שכל קשר בינם לבין כבודו אינו קיים , ולחכות לנסיבות מתאימות להצגת התיאוריה.
  • לרון 03/05/2019 21:46
    הגב לתגובה זו
    ופעלו בעת נשיאותו,ההיסטוריה שופטת נשיאים וגם זאת אחר 20 שנה מתום כהונתם!
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.