בשנים האחרונות מתרחשת תופעה חיובית מאוד בממשלה שלנו. כל משרד מחויב להציג תכנית עבודה לשנה הקרובה והחל מהשנה (2017) הוא גם נמדד על הצלחתו לעמוד בתכנית העבודה שהוא הציג. משום שיש לנו בפעם הראשונה את תכנית העבודה של משרד האוצר ואת תוצאותיה' נראה נכון לבחון מה משרד האוצר ניסה להשיג בשנת 2016 ומה הצליח להשיג. המשרד קבע 7 יעדים:

1. הקטנת רמת אי השוויון (מדד ג'יני ברוטו)

הכנסת מדד זה לתכנית העבודה היא פארסה אחת גדולה והעובדה שאף עיתונאי לא מדווח על זה היא ממש בדיחה עצובה. זה לא שהקטנת אי השוויון אינה מטרה ראויה אלא שפשוט לא ניתן למדוד בזמן אמת את אי השוויון ולכן יהיה קשה לאמוד האם משרד האוצר הצליח במטרתו או לא. הנתונים על אי השוויון במשק מתפרסמים באיחור של בערך שנתיים. רק בדצמבר 2016 פורסם דוח הביטוח הלאומי שקבע מה היה מדד ג'יני לשנת 2015. לכן היעדים שהציב לעצמו משרד האוצר אינם רלוונטיים והיכולת למדוד את משרד האוצר בזמן אמת אינה קיימת.

חשוב לציין ניואנס מאוד רלוונטי והוא האם מנסים להוריד את אי השוויון ברוטו או אי השוויון נטו. אי השוויון ברוטו נמדד בשוק העבודה והוא נמצא בירידה מאז 2003 מכיוון שיותר אוכלוסיות נכנסו לשוק העבודה. אי השוויון נטו כולל בתוכו מסים ותשלומי העברה (קצבאות) ולכן כולל בתוכו גם את התערבות הממשלה. ההחלטה לבחון את אי השוויון ברוטו היא נכונה בעיניי ומונעת מקרה שהממשלה תנסה להוריד את אי השוויון על ידי מתן קצבאות. זה חשוב מאוד כי עשר השנים האחרונות הוכיחו שקצבאות אמנם מורידות את אי השוויון (נטו) בזמן הקצר אך לאורך זמן הן יוצרות מלכודת עוני ולכן מעלות את אי השוויון בטווח הארוך.

סיכום: לא ניתן למדידה.

2. הקטנת הגירעון התקציבי

משרד האוצר רצה להקטין את הגירעון התקציבי בשנת 2016 אבל תכנן לא לעשות זאת. בסוף זה הצליח לו  במקרה. מבולבלים? גם אנחנו. בשנת 2015 הגרעון התקציבי עמד על 2.9%. משרד האוצר הגדיר בתכנית העבודה שלו שהוא מעוניין להוריד את הגרעון המדובר אך את תקציב המדינה הוא תכנן לפי גירעון של 2.9%. כלומר, הוא התכוון לא לעמוד ביעד הזה. למזלו בגלל מספר שינויים שאינם תלויים בו (כמו שיפור בתנאי הסחר של ישראל) הגירעון בסופו של דבר היה נמוך יותר ולכן המשרד עמד ביעד.

סיכום: היעד הושג במזל.

3. הגדלת הכנסות המדינה ממסים

משרד האוצר כיוון להגדיל את הכנסות המדינה ממסים מ-297.5 מיליארד שקל ל-312.3 מיליארד שקל. בעזרת חיזוק רשות המסים ובזכות הצמיחה הגבוהה, משרד האוצר עמד ביעד זה בהצלחה מרובה. צריך להפריד בין הצמיחה הגבוהה, שהושגה לא בזכות האוצר, לבין חיזוק ההרתעה ויכולות הגבייה של רשות המסים שהושגו בזכות עבודה מאומצת של משרד האוצר. בהקשר זה ראוי לציין שעבודה זאת נעשתה בעיקר בתקופת השר הקודם (גילוי נאות: הכותב שימש יועץ לסגן שר האוצר לשעבר) אך גם הממשלה הנוכחית המשיכה במגמה וראויה לשבח על כך.

סיכום: הצלחה, עודף גביה של קרוב ל-9 מיליארד שקל.

4. הגדלת בניית יחידות דיור חדשות

משרד האוצר כיוון להגדיל את בניית יחידות הדיור החדשות מ-50 אלף בשנה ל-60 אלף בשנה. על ידי כך קיווה משרד האוצר לעצור את עליית מחירי הדיור. בפועל משרד האוצר הצליח להעלות את התחלות הבניה ל-54 אלף יח"ד בלבד ואכן מחירי הדיור המשיכו לעלות, גם אם בקצב איטי יותר מאשר בשנים הקודמות.

סיכום: כישלון, לא נבנו מספיק יח"ד ומחירי הדיור עלו ב-6.3%.

5. הקטנת הריכוזיות בתחום הפיננסי

המערכת הפיננסית בישראל ריכוזית מאוד. משרד האוצר כיוון בשנת 2016 להקטין את מדד הריכוזיות (HHI) מ-0.2 ל-0.19. הנתונים עדיין לא פורסמו אך נראה שמשרד האוצר מודה בכישלונו בהשגת יעד זה. כהוכחה אפשר לראות שבספר תכניות העבודה לשנים 2017-2018 משרד האוצר קובע שמדד זה עמד על 0.2 בשנת 2016.

סיכום: כנראה כישלון.

6. הקטנת הפער בפריון עבודה ממדינות ה-OECD

ישראל מפגרת כבר שנים אחרי מדינות המערב בפריון לשעת עבודה. כלומר העובד הישראלי מייצר בכל שעת עבודה פחות מאשר העובד האירופאי או האמריקאי (בממוצע). פער זה עמד בשנת 2015 על 24% ומשרד האוצר ניסה להקטין אותו ל-22% בשנת 2016. המשרד טוען שהנתונים עדיין לא פורסמו אך דוח בנק ישראל לשנת 2016 מצא שפריון העבודה בישראל עלה ב-0.5% (פחות מהממוצע ארוך הטווח שהוא 0.7% בשנה). למרות שנתוני ה-OECD עדיין לא פורסמו אני מרגיש בטוח לומר שהסיכוי שהפריון בהן ירד ב-1.5% שואף לאפס. לפיכך נראה שמשרד האוצר לא עמד גם ביעד זה.

סיכום: כישלון.

7. הגדלת הרווח הנקי של החברות הממשלתיות

החברות הממשלתיות הן חברות עסקיות לכל דבר שנמצאות בבעלות הממשלה. כאשר הן מרוויחות הן יכולות להעביר דיבידנדים לממשלה, מה שמקטין את הצורך של הממשלה בגביית מסים מהאזרחים. לכן הגדלת הרווח של חברות אלו היא מטרה ראויה ביותר. בשנת 2015 הרוויחו החברות הממשלתיות ביחד 700 מיליון שקל והמטרה הייתה שבשנת 2016 ירוויחו 2 מיליארד שקל. למעשה, הן הרוויחו בשנה זו 2.5 מיליארד שקל.

סיכום: הצלחה מרשימה.

סיכום

לא התייחסתי כאן לבחירת היעדים שהציב משרד האוצר. האם הם ראויים או לא? האם משרד האוצר הציב לעצמו יעדים קלים להשגה? אלו שאלות גדולות שדורשות דיון ציבורי מעמיק. דיון שכזה צריך להתקיים בכנסת וחשוב שיהיו בו גם מומחים מטעם הציבור שיציגו הצעות חלופיות. בסופו של דבר, אחרי שהיעדים נבחרים משרד האוצר צריך לבנות תכנית פעולה בהתאם והכנסת צריכה לפקח על התקדמות משרד האוצר בהשגת היעדים שנבחרו.

תהליך זה אינו קורה כרגע אך יש תקווה שעצם הצגת תכניות העבודה ותוצאותיהן פותח פתח לחברי הכנסת להתחיל לעשות ביקורות על הממשלה, על יעדיה ועל ביצועיה. שיפורים נוספים בשיטה עדיין נדרשים. כרגע משרדי הממשלה יכולים או לעמוד ביעדים שהציבו או לפספס אותם. ראוי היה לעשות סולם של מדדים, כלומר להבחין בין כישלון מוחלט בהשגת היעדים, כישלון יחסי, הצלחה יחסית או הצלחה מוחלטת של השגת היעד בהתאם לכמה רחוק הייתה הממשלה מהשגת היעד שהציבה לעצמה. לאורך זמן נרצה גם בצורה זאת לבדוק האם הממשלה הציבה יעדים קלים להשגה או שהשיגה אותם תודות לעבודה קשה ויעילה של המשרדים השונים.

לדעתי האישית, משרד האוצר יכל להציב יעדים טובים ושאפתניים יותר. למשל, יעד צמיחה למשק (קצר טווח וארוך טווח) שהוא יעד המדיניות העיקרי של משרד האוצר בכובעו כמוביל המדיניות הכלכלית של הממשלה. כמו כן, אין שום התייחסות של משרד האוצר למדד Doing Business המתאר את הסביבה העסקית בישראל (מבחינת עומס בירוקרטיה). במדד זה חלה התדרדרות בשנים האחרונות (ישראל נפלה ממקום 26 בעולם למקום 52 תוך עשור) ושינוי מגמה הוא הכרחי על מנת לשפר את המצב העסקי ואת תוואי הצמיחה של ישראל.

גם אם מקבלים את היעדים של משרד האוצר כיעדים ראויים מתקבלת תמונה לא מחמיאה בלשון המעטה. מתוך 7 יעדים שהציב משרד האוצר, אחד מהם לא ניתן למדידה, שלושה הושגו בהצלחה (אחד מהם הושג למרות שהמשרד לא באמת ניסה להשיג אותו ועם הרבה מזל) ושלושה כשלו כישלון כואב. הציון הסופי של משרד האוצר עומד אם כן על 3 מתוך 7 (או 6, תלוי איך מסתכלים על זה). כלומר במקרה הטוב מקבל כחלון ציון של 50 מתוך 100.

כעת תורם של חברי הכנסת, של העיתונאים ושל הציבור להפנות שאלות קשות לממשלה. מדוע הוחמצו יעדים מסוימים שהוגדרו? בזכות מה הושגו היעדים שהושגו? כיצד לומדים מההצלחות והכישלונות בשנה האחרונה וכיצד משתפרים לשנים הבאות? ואילו יעדים ראוי להציב לשנים הבאות? בואו נקווה ששאלות כאלו אכן יופנו למשרדי הממשלה ומשרד האוצר בראשם. כולנו נרוויח משיפור בדרכי עבודה הממשלה.

**הכותב הוא בעל תואר ראשון ושני בכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון ששימש במשרד האוצר במספר תפקידים. בין השאר היה עוזר למנכ"ל המשרד, יועץ כלכלי לסגן שר האוצר, הוביל 3 רפורמות גדולות במשרד ושימש כמרכז ועדת הריכוזיות וכמרכז וועדת שטרום.

לעמוד הפייסבוק של נער אוצר - לחץ כאן