בשורה התחתונה, דונלד טראמפ ניצח בדיוק מאותן הסיבות שברק אובמה ניצח ב-2008 ואם להשתמש בסדרה הפופולרית "סיינפלד" אז טראמפ הוא, למי שצפה בסדרה, "ההפוך" של אובמה (שלישיית "ההפוכים" של ג'רי סיינפלד, ג'ורג' קוסטנזה ואיילין בניס בסדרה). בדיוק כפי שאובמה סחף את הציבור שעייף משמונה שנות בוש, כך סחף טראמפ את הציבור שעייף משמונה שנות אובמה רק בהפוך.

שניהם השתמשו בדיוק באותם הכלים, שניהם ניצחו למרות הממסד המפלגתי שלהם ושניהם ידעו להשתמש במדיה ולתמרן אותה לטובתם. ושניהם, כ"א בסגנונו וכול אחד בעיתוי הנכון ובמצב הקיים, נואמים בחסד. שני האנשים הללו הצליחו כי שכנעו יותר מצביעים (הפוכים כמובן בדעותיהם הפוליטיות והחברתיות) שהם יכולים להביא שינוי אבל טראמפ עשה זאת בצורה מוצלחת ביותר כי להבדיל מאובמה הוא גם יוכל, אם יתנהג בחכמה (ובהכירנו את האיש אין סיבה שלא יתנהג כך) לבצע את השינוי. 

טראמפ מגיע לוושינגטון לא רק כנשיא, הוא מגיע עם סנאט וקונגרס רפובליקאים ובדיוק בתקופה שבה יוכל לקבוע את הרכב בית המשפט העליון לדור הבא. טראמפ מגיע לוושינגטון עם עצמה פוליטית אדירה ואם ינצל עצמה זאת בחכמה הוא יהיה נשיא גדול (ושוב, בהכירנו את האיש אין שום סיבה שלא ינהג כך).

מהתחתית לראש האומה הגדולה בעולם - והכל בזכות התקשורת

במהלך 16 החודשים שעברו מאז שנכנס למרוץ לנשיאות, הצליח טראמפ להכות 14 מתמודדים רפובליקאים ואת היריבה הדמוקרטית, והוא עשה זאת לבד וכנגד כול עצמת המיינסטרים תקשורת (לא רק בארה"ב, בעולם המערבי כולו), להוציא את רשת פוקס, והוא מגיע לוושינגטון מבלי להיות חייב לאיש, אפילו לא לאוונגליסטים שדחפו אותו במרץ רב.

• תתעלמו מהסיפורים: מניות הן המשחק היחיד בעיר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההתנהגות המחוספסת, התדמית של הבריון השכונתי ושפת הרחוב הביאו לו את תשומת הלב של מצביעי "עמך" ("הנחותים", כפי שכנתה אותם הגברת) אבל בניצחון זכה שכיוון שנגע בכול אותן בעיות שהטרידו את מרבית האמריקאים בשמונה השנים האחרונות, וזה כולל גם את הגאווה הלאומית.

כמי שחי שנים מחוץ לניו יורק אני אומר לכם במלוא האחריות שתמונות מהסוג של המלחים האמריקאים הכפותים במפרץ הפרסי קיזזו פי כמה את הקולות שאיבד טראמפ מבין הנשים והקמפיין שלו בנושא החזרת התעשייה מסין וממקסיקו לארה"ב ותיקון החוזים שנחתמו הביאה לו הרבה יותר מצביעים, כולל היספנים, משאיבד בדבריו הבוטים. הכי חשוב, טראמפ הבין שהתקשורת משחקת לידיו וניצל זאת עד תום (הרבה יותר ממה שאפילו נתניהו אצלנו מבין). 

התקשורת המרכזית (יותר אפילו בישראל מאשר בארה"ב) צריכה להפיק לקח ממה שקרה, לא מעט באשמתה. כשהמרכיב המרכזי בשידורים הוא נגטיבי וסנסציוני מגיע הרגע שלציבור נמאס, שאין לו הכוח והסבלנות להאזין לפרשנים שגורמים לו לבלוע פרוזק אחרי כול מהדורת חדשות ולשמוע כמה שרע לו. מהרגע הזה תחושת התסכול מצטברת ומתפרצת כשהבחירות מגיעות, אנשים רבים בארה"ב הצביעו "נגד התקשורת" יותר מאשר "בעד טראמפ".

בנושא "שלנו", שוק ההון האמריקאי למשל, הגדישה התקשורת את הסאה ולא בפעם הראשונה, מילא אם היו מתבססים על העובדות אבל גם במקרה הברקזיט וגם בהפחדות מניצחונו של טראמפ (על "התרסקות" וכו') הפרשנות הייתה חסרת ביסוס. תחשבו לרגע בהיגיון, למה צריכה הבורסה "להתרסק" אם טראמפ מנצח? אם מקשיבים לדבריו ההפך הוא הנכון, במיוחד בארה"ב. הציבור, רבותיי העורכים, חכם מכם. לצערי ממה שקראתי ושמעתי מרשתות המיינסטרים לאחר פרסום התוצאות הלקח לא נלמד, ההפך.