הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, עו"ד קובי אמסלם, הגיש היום את דוחות הוצאות השכר בממשלה ובמגזר הציבורי לשנת 2014. הד"וחות כוללים את הוצאות השכר בשירות המדינה, בגופי הביטחון ובגופים הציבוריים, כמו גם את הוצאות השכר של משרדי הממשלה והגופים הציבוריים על עובדי קבלן לשנת 2014. הדו"חות מצביעים על שכר ממוצע לעובדים בשירות המדינה ובשירותים הציבוריים בגבוה ביותר מ-50% מהשכר הממוצע במשק: ב-2014 עמד השכר הממוצע בגופים הציבוריים על 15,057 שקל - בעוד בשנה זו השכר הממוצע לשכירים במשק עמד על כ-9,500 שקל בלבד. בשנת 2014 עמד השכר הממוצע (ברוטו) בשירות המדינה על 16,283 שקל. השכר הממוצע של עובדי משרד הביטחון עמד על 22,833 שקל. השכר הממוצע במשטרה עמד על 15,661 שקל, השכר הממוצע של עובדי השב"ס עמד על 13,563 שקל והשכר הממוצע של עובדי ההוראה עמד בשנת 2014 על 12,760 שקל. כמו בכל שנה, בין הגופים הציבוריים המובילים ב-2014 בגובה השכר ניתן למצוא את חברת נמל אשדוד עם שכר ממוצע של 28,255 שקל, חברת נמל חיפה עם שכר ממוצע של 28,050 שקל וחברת נמלי ישראל עם שכר ממוצע של 25,926 שקל. מיד אחריהם נמצאים עובדי בנק ישראל עם שכר ממוצע של 25,617 שקל, רשות ניירות ערך עם שכר ממוצע של 24,590 שקל, חברת חשמל עם שכר ממוצע של  24,530 שקל ומפעל הפיס עם שכר ממוצע של 23,686 שקל. הנתונים הללו צורמים עוד יותר כשמסתכלים כמה משלמת המדינה לעובדי הקבלן שהיא עצמה מעסיקה: נתוני הדו"ח מצביעים על 2,276 משרות עובדי קבלן בכלל הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה המדווחים.  ממוצע השכר למשרה מלאה בקרב כלל עובדי הקבלן המדווחים בגופים הציבוריים עומד על 6,350 שקל בלבד, כ-61% פחות מהשכר הממוצע במגזר הציבורי, שכאמור עומד על 16,283 שקל. הממונה על השכר, עו"ד קובי אמסלם: "השונות ברמות השכר בין הגופים יכולה להסביר את מורכבות קביעת השכר ועדכונו במגזר הציבורי. בחלק מהגופים, השכר ותנאי העבודה נקבעו בהסכמים קיבוציים שניתנו, לרוב, לאחר נקיטה בצעדים ארגוניים שחלקם חריפים ולא תמיד בוצעו אחרי שליחת הודעה מוקדמת. "האמור מחייב לבחון מחדש את שיטת קביעת השכר במדינת ישראל, שהינה קיצונית ביחס למקובל בעולם המערבי. מדינת ישראל והציבור הישראלי זקוקים למודל חדש לקביעת השכר ועדכונו ויישוב סכסוכי עבודה מבלי להגיע למאבקים קשים שפוגעים ביכולת המשק לצמוח ובזכות האזרח לקבלת שירותים ציבוריים. "עד אשר יתרחש המפנה, נדרש שינוי בתפיסה אודות הסכמי השכר. שני הצדדים למשא ומתן רשאים להעלות דרישותיהם ולא רק צד אחד. ראוי לשאוף שכל עלות שתשולם במסגרת הסכם שכר תביא לשיפור במגזר הציבורי ותביא תועלת לאזרח ולמשק. שני הצדדים למשא ומתן צריכים להפנים זאת".