ההוצאה הממוצעת למשק בית על מצרכים ושירותים בשנת 2011 הייתה 13,967 שקל לחודש - ללא שינוי ריאלי בהשוואה ל-2010 (13,496 שקל לחודש), כך עולה מסקר הוצאות משק הבית 2011. השכר הממוצע למשרת שכיר לפי נתוני חודש יוני 2012 עמד על 9,447 שקל. ההוצאה הכספית למשק בית, ללא אומדן ההוצאה על שירותי דיור ומכוניות בבעלות, הסתכמה ב- 10,543 שקל לחודש, גם כמעט ללא שינוי ריאלי בהשוואה ל- 2010 (10,179 שקל לחודש). מספר הנפשות הממוצע במשק בית הוא 3.3 ומספר המפרנסים הממוצע הוא 1.3. סעיף ההוצאה הגדול של משק הבית היה סעיף הדיור שעמד על 3,501 שקל לחודש והיווה רבע ממשקל ההוצאה הכוללת. אחריו סעיף התחבורה והתקשורת שהסתכם ב- 2,810 שקל לחודש והיווה 20.1% מסך ההוצאה וסעיף המזון (כולל ירקות ופירות) שהיה 2,251 שקל לחודש והיווה 16.1% מסך ההוצאה. בשלוש השנים האחרונות (2009-2011) ניתן לראות האטה יחסית בצריכת מוצרים ושירותים של משקי הבית בישראל. מרכיב הצריכה הינו חלק מרכזי בנוסחת התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג). השינוי בתמ"ג מצביע על שיעורי הצמיחה במשק. בין 2010 ל-2011, העלייה הריאלית הגבוהה ביותר בהוצאות הייתה בסעיף ריהוט וציוד לבית (16.7%). סעיפים נוספים בהם הייתה עלייה ריאלית בהוצאות היו: בריאות ותחבורה ותקשורת. בין 2010 ל-2011, הירידה הריאלית הגבוהה ביותר בהוצאות הייתה בסעיף ההלבשה והנעלה (3.5%-). סעיפים נוספים בהם הייתה ירידה ריאלית מתונה יותר בהוצאות היו מזון, פירות וירקות, דיור, תחזוקת הדירה, חינוך תרבות ובידור ומוצרים ושירותים אחרים. מהשוואת ההוצאה הממוצעת לתצרוכת בין החמישון העליון לחמישון התחתון בשנת 2011 נמצא שההוצאה למשק בית בחמישון העליון הייתה 20,866 שקל לחודש פי 2.5 מההוצאה בחמישון התחתון (8,484 שקל לחודש). פערים גדולים בין החמישון העליון לתחתון נמצאו בהוצאה על: תחבורה ותקשורת (פי 4.3), בריאות (פי 3.3) וחינוך, תרבות ובידור (פי 2.4). פערים קטנים יחסית בהוצאות בין חמישונים אלה נמצאו בהוצאה על מוצרים בסיסיים כמו סעיפי המזון (פי 1.5) וההלבשה וההנעלה (פי 2.1). בחמישון העליון, 37.5% מההוצאה לתצרוכת מופנית למזון ולדיור בעוד שבחמישון התחתון 47.2% מההוצאה לתצרוכת מופנית לסעיפים אלו. בשנת 2001 ל-49.8% ממשקי הבית היה מחשב, בהשוואה ל-78.2% ב-2011; ל-22.5% היה מנוי לאינטרנט ב-2001, בהשוואה ל- 70.3% ב-2011. אחוז הבעלות על טלפונים ניידים עלה מ-73.8% בשנת 2001 ל-93.5% ב-2011. ל-73.2% ממשקי הבית בשנת 2001 היה מנוי לכבלים או ללווין, בהשוואה ל-61.8% בשנת 2011 (תרשים 5). אחד ההסברים לכך הוא השימוש הגובר בצלחת לווין ובממיר דיגטלי. בשנת 2011 ל-17.3% ממשקי הבית יש צלחת לווין ול-22.0% יש ממיר דיגיטלי שלא כלול במנוי לטלויזיה בכבלים או בלווין. בתחום המחשוב, ל-94.3% ממשקי הבית בעשירון העליון יש מחשב בהשוואה ל-55.8% בעשירון התחתון. מנוי לאינטרנט יש ל-91.4% ממשקי הבית בעשירון העליון בהשוואה ל- 38.6% בעשירון התחתון. ל- 94.2% ממשקי הבית בעשירון העליון יש מכונית אחת לפחות ול-49.7% מהם יש שתי מכוניות לפחות בהשוואה לעשירון התחתון בו ל-20.9% ממשקי הבית יש מכונית אחת לפחות ול-1.9% יש שתי מכוניות ויותר. פערים משמעותיים אלו בין העשירונים אינם באים לידי ביטוי בנוגע לבעלות על טלפונים ניידים שלגביהם הפער קטן יותר: ל-99.2% ממשקי הבית בעשירון העליון יש טלפון נייד אחד לפחות לעומת 87.2% ממשקי הבית בעשירון התחתון. שלושת המוצרים בהם אחוז הבעלות גבוה יותר במשקי בית הנמצאים בעשירון התחתון לעומת העשירון העליון הם תנור משולב לבישול ואפיה (25.0% בעשירון העליון לעומת 59.8% בעשירון התחתון), ממיר דיגיטלי (11.5% בעשירון העליון לעומת %27.5 בעשירון התחתון) וצלחת לווין (2.9% בעשירון העליון לעומת %32.3 בעשירון התחתון). ל- 54.6% ממשקי הבית יש שתי טלוויזיות ויותר ול-31.9% ממשקי הבית יש שני מחשבים או יותר בביתם. מבין כל מדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת באמצע עם 77% בעלות על מחשב ו-68% בעלות על מנוי לאינטרנט. איסלנד מדורגת במקום הגבוה מבין מדינות אלו הן באחוז בעלות על מחשבים והן באחוז בעלות על מנוי אינטרנט. לעומתה, מקסיקו מדורגת במקום הנמוך באחוזי הבעלות על מוצרים אלו.