אין זה מקרה, שדווקא בתקופת כהונתו של ממשל ירוק, אשר נאלץ להתמודד עם האסון הסביבתי הגדול בתולדות ארצו - צברו תאוצה שיטות הפקה חלופיות, אשר עד לפני עשור נחשבו לטאבו אקולוגי.

ההסבר לכך טמון בשילוב של הבשלת טכנולוגיות חדישות בענף עם הקפאת הפעילות במפרץ מקסיקו ע"י הנשיא למשך יותר משנה בעקבות דליפת הנפט של BP. הקפאה זו הגבירה את הרעב לפרויקטים מקומיים ונכונות החברות להרחיב את השימוש בטכנולוגיית שבירה הידראולית (Hydraulic Fracturing), הפקה של גז או נפט מפצלים (Shale) הלכודים במרבצי סלע בשכבות עומק ע"י הזרמת, מים, חול וחומרים כימיים פעילים לתוך הבארות, בתהליך המכונה - Fracking.

מחקרים על גודלם של מאגרי גז "לא קונבנציונליים" כפי שהם נקראים בתעשייה, פורסמו בארה"ב כבר בשנות ה-50 וה-70, אך רק בשנים האחרונות הוזלו טכנולוגיות של שבירה הידראולית וקידוח אופקי באופן דרסטי והגיעו ליעילות תפעולית גבוהה.

יש לציין, שפיתוחים אלה, שמורכבותם וסודיותם לא נופלים מהמקובל בתעשיות החלל - עדיין שנויים במחלוקת ומעוררים ויכוחים ציבוריים מרים. אך המשבר הכלכלי הקשה שפגע בארה"ב הכהה את הויכוח הציבורי בחלק מהמדינות מוכות המיתון, וסלל את הדרך לצמיחה חדה של הפקת גז ונפט בשיטות לא - קונבנציונליות.

הפקת גז או נפט ע"י שבירה הידראולית הינו תהליך פחות טוב מבחינה אקולגית, זאת עובדה. חילוץ ההידרו - קרבונאט מתוך שכבות סלע מחייב קידוח צפוף עם מספר רב של בארות שלתוכם מוחדרים מים, חול וכימיקלים פעילים. השיטה מלווה בפליטה מוגברת של גזי חממה.

מתנגדי השיטה טוענים שבנוסף לנזק לאטמוספרה, היא עלולה לפגוע במקווי מים וקרקעות ואף לחולל רעידות אדמה. בעוד הדיון הציבורי נמשך, פנסילבניה (שבה ממוקדת פעילות פצלי הגז) נהנית מצמיחה מואצת ומגדילה את כמות הבארות מדי שבוע בעוד מדינת ניו יורק הקפיאה את מתן הרישיונות בשטחה עד להשלמת מחקר מקיף מטעם הממשל. חרף הסכנות, שני המבנים הגיאולוגיים הבולטים בארצות הברית, המכילים גז ונפט לא - קונבנציונליים נמצאים בתנופת פיתוח אדירה.

בתחום פצלי הנפט, המאגר הבולט הינו ללא ספק Bakken Formation המהווה חלק ממבנה ענק בשם Wilston Basin ומשתרע על פני כחצי מיליון קמ"ר מתחת לשטחי מדינות מונטנה, צפון-דקוטה ופרובינציית ססקאצואן הקנדית. חלקה הפוטנציאלי של ארה"ב במאגר זה מוערך בכ-3.6 מיליארד חביות. כיום עובדים במאגר כ-4,500 בארות וקצב ההפקה השנתית עומד על כ-100 מיליון חביות המהוות כ-2% מצריכת הנפט של ארה"ב. במאגר מעורבים כעת כ-20 חברות וביניהן Continental Resources, Whiting, Chesapeake, Marathon Oil ועוד.

בתחום הגז נחלה אמריקה השנה אכזבה כאשר לפחות בטווח הקצר נדחו תקוותיה להפוך מיבואנית ליצואנית LNG (גז נוזלי) לפחות בכמה שנים. זאת לאחר שבאוגוסט השנה, עודכן דוח המשאבים של הממשל והערכת הרזרבות במבנה גיאולוגי המכונה Marcellus Formation ירדה בכ-80% לטווח של 43 עד 144 לעומת 410 TCF בהערכה קודמת. (לשם השוואה מאגר לוויתן מוערך בכ-16 TCF).

סך הפוטנציאל של פצלי גז בארה"ב מוערך בכ-800 TCF, אך לא ברור כמה מהרזרבות יעמדו בקריטריונים להפקה מסחרית. אך גם לאחר עדכונים כלפי מטה, מדובר בפריחה עצומה לתעשיית הגז הלא-קונבנציונלי. מבנה Marcellus המשתרע בעומק 1.7 ק"מ בשטחי אוהיו, מערב-וירג'יניה, פנסילבניה ודרום מדינת ניו יורק, מספק כיום את מרבית גז מפצלים.

ככלל, הגז הלא - קונבנציונלי מהווה כשליש מצריכת הגז של ארה"ב כיום. ייצור גז לא קונבנציונלי תרם כ-600 אלף משרות לכלכלה האמריקנית, בעוד מתנגדי השיטה מבקשים לבלום אותה במערב. לאחרונה, דיווחו חברות 'של' ו'פטרו-צ'ינה' על תגליות משמעותיות של פצלי גז במחוז סיצ'ואן. הערכה ראשונית למאגרי גז גולמיים לא - קונבנציונלי של סין עומדת על כ-1300 TCF.

אך אם אמריקה מוכנה בשלב זה להסתפק במקורות גז לשימוש עצמי? הרי המירוץ לקראת ייצוא גז מפצלים במזרח אירופה נמצא בעיצומו.

היקף הפוטנציאל הראשוני של מאגרי גז לא - קונבנציונלי (Shale) באירופה נאמד בכ-640 TCF. מדובר במספר ראשוני בלבד ויש לקחת בחשבון שקשיי ההפקה באירופה גבוהים לאין ערוך. המאגרים האירופיים עמוקים יותר, עלויות ההפקה יקרות פי שלושה והציוד זמין בדרך כלל פחות מאשר בארה"ב. צפיפות האוכלוסין עלול להקשות על שימוש בשבירה הידראולית, והרגולציה והקנסות בנושאי איכות הסביבה חמורים. אירופה, בניגוד לארה"ב אינה מרושתת בצנרת זמינה ופתוחה. אי-לכך, המימון הפרויקטאלי קשה להשגה בטרם חתימת חוזים עם רוכשים פוטנציאליים.

אך למרות הקשיים, פולין, לה פוטנציאל מאגרי גז לא - קונבנציונלי הגדולים באירופה, כבר הנפיקה רישיונות לעשרים חברות. הרצון להתנתק מאספקת הגז הרוסית משותף גם לאוקראינה, אשר הזדרזה להזמין את חברות אקסון ולפעול בשטחה.

מנגד, במערב אירופה מתייחסים למאגרי גז לא-קונבנציונלי בזהירות רבה. בבריטניה, בה פורסמו באחרונה הערכות ראשוניות בדבר גילוי של 200 TCF מול חופי לנקשייר מתנהל ויכוח נוקב לגבי ההשלכות האקולוגיות.

צרפת, שגם בשטחה נמצאים מאגרי גז פצלים רחבי היקף הטילה וטו על שימוש בטכניקת שבירה הידראולית כל עוד ההשלכות האקולוגיות של השיטה נמצאות בבדיקה. גם דרום אפריקה הטילה איסור דומה על הפקת גז לא - קובנציונלי.

ומה בקשר לישראל? צפיפות האוכלוסין בישראל הינה מהגבוהות בעולם ומאגרי המים האזוריים נמצאים בהתכווצות מזה עשורים. ישראל וודאי לא צריכה למהר לאמץ שימוש בטכניקות שבירה הידראולית.

האם הכמויות האדירות שהתגלו באירופה מהוות איום על פיתוח לוויתן? אנו סבורים כי אין בכך איום, ולו בשל העובדה שמדובר בפרויקטים שימשכו על פני עשורים. זאת ועוד, עלויות ההפקה של גז לא קונבנציונלי בסביבה רגולטורית אירופית לא צפויות להיות נמוכות מאלה של לוויתן.