כאשר העולם הפיננסי מתנהל בחוסר ודאות עקב משבר החובות האירופים, מנהיגי המדינות מנסים לגבש פתרונות בוועדות פסגה והצהרות משותפות. בתוך כך, ההנהגה נמנעת מלקבל החלטות מרחיקות לכת שתכלנה להשפיע ולהביא לפתרון, גם אם לא מוחלט. אך כזה שיוביל להתייצבות המערכת הפיננסית האירופית.

כלל חובות מדינות גוש האירו מהווים כ-89% מהתמ"ג הכולל של הגוש עם צמיחה של 1.6%. המדינות בעלות החובות הבעייתיים הינן יוון עם 0.5 טריליון דולר המהווה כ-165% מהתמ"ג וצמיחה שלילית של 5%, ואיטליה עם חוב עצום של 2.8 טריליון דולר המהווה 121% מהתמ"ג וצמיחה מינורית של0.6%. בספרד היקף החוב מסתכם בכ-472 מיליארד דולר המהווים 61% מהתמ"ג עם צמיחה של 0.8%.

הבעיה המיידית הינה יכולת מחזור החוב של מדינות אלה. התשואות ל-10 שנים ממשיכות לעלות בחדות. במהלך השבוע תשואת האג"ח של איטליה הגיעה לרמה של 7.44% (למרות שירדה חזרה ל-7% בהמשך) ותשואות ספרד חצו את רף 6.5%.

במהלך השנה האחרונה ניסו ראשי האיחוד להציע מספר פתרונות על מנת להביא ליציבות הכלכלות האירופיות. חברי האיחוד הסכימו על הגדלת קרן הסיוע האירופית ל-440 מיליארד אירו. הגדלה זו הייתה עשויה לסייע למדינות כיוון ופורטוגל, אך אינה מספיקה להציל את איטליה. גרמניה מתנגדת בתוקף לאפשרות של הנפקת האג"ח של האיחוד האירופי. מרקל וסקרוזי, מנהיגי המדינות החזקות בגוש, יצאו בהצהרות משותפות לגבי תמיכתן בחברות האיחוד ועמידתם מאחורי הבנקים האירופים.

לאחר שפעולות אלה לא החזירו את אמון המשקיעים לשווקים, פנו ראשי האיחוד למדינות כסין ויפן על מנת שישקיעו בקרן הסיוע, ובכך תגדל אפשרות הסיוע למדינות גדולות נוספות. במהלך כל אותה תקופה, עם היאבקות האיחוד על הישרדות כל חבריו, בחר נגיד ה-ECB הקודם, טרישה, להעלות את גובה הריבית פעמיים במהלך השנה, באפריל וביולי לרמה של1.5%. המשמעות המיידית היא הגדלת עלות גיוס החוב של מדינות גוש האירו. כל עוד לא יוצע פתרון כולל, מצב השווקים ימשיך להתנהל תוך חוסר וודאות וחוסר אמון.

הפתרון הישים ביותר צריך להיות על ידי התערבותו של הבנק המרכזי האירופי. ה-ECB צריך להודיע על רכישה בלתי מוגבלת של אג"ח ריבוניות. פעולה כזו תחזיר את אמון המשקיעים. נכון, המדינות עדיין ידרשו לצעדים מרחיקי לכת לצמצום הגרעון, הפחתת רמת החוב ושינויים מבניים שונים בכלכלות, אך איום של קריסה מיידית של בנקים אירופים עקב אי יכולתן של מדינות לעמוד בהתחייבויותיהן, יפוג ויחזיר אמון המשקיעים לשווקים.

הבנק המרכזי יוכל לממן רכישת אגרות אלה על ידי הדפסת כסף ככל שידרש. לפעולה זו יהיו השלכות בטווח הארוך שהאיחוד יאלץ להתמודד עימן, אך כרגע, בטווח המיידי, פיחות של האירו יוכל להטיב עם הכלכלות האירופיות ולתמוך בהתאוששות הכלכלית. הוא בעיקר יעודד את הייצוא הגרמני שיהפוך אטרקטיבי יותר.

אז למה בעצם ה-ECB לא עשה זאת עד כה? גרמניה השפיעה עליו להמשיך ליצור לחץ על כל המדינות ולבצע רפורמות קשות שאולי לא היה ניתן להעבירן אם האווירה בשווקים הייתה נוחה יותר. מעבר לכך, אותו בנק, תחת הנהגתו הקודמת של טרישה, התנהל כמי שיעד האינפלציה הינו משימתו היחידה, וזהו השיקול היחיד בעת קבלת ההחלטות, תוך התעלמות מיעדי צמיחה ופעילות כלכלית. על פניו, נראה כי ישנו שינוי מסוים בגישת הבנק עם מינויו של הנגיד החדש, מריו דראגי. פעולתו הראשונה לאחר מינויו הייתה להוריד את הריבית.

נראה כי המצב באירופה מתקרב מאוד לנקודת ההכרעה. מקבלי ההחלטות צריכים לפעול בנחישות ובאופן מיידי על מנת למנוע את התפרקותו של הגוש ועזיבת מדינות את האיחוד. אפשרות כזו, אם תעשה בצורה חד צדדית, לא מסודרת והדרגתית, עלולה לפגוע בצורה קשה בכלל כלכלות העולם ובכלכלות אירופיות בפרט. היא תתבטא בגידול רמת האבטלה, פגיעה במערכת הבנקאות והשבת מצב השווקים למשבר 2008 אם לא גרוע מכך.