בית המשפט למשפחה קיבל תביעת פיצויים אשר הגישה כלה כנגד הורי בן זוגה ממנו היא פרודה, בגין הפרת התחייבות להעניק לה ולבן זוגה זכויות של "בן ממשיך" במשק החקלאי שברשותם. בית המשפט קבע כי על ההורים לפצות את התובעת במחצית שווי ההשבחה של המשק ובמחצית שווי הקרקע. התובעת נפרדה מבן זוגה. לטענתה, הורי בעלה לשעבר התחייבו באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר למנותו כ"בן ממשיך" בנחלה שלהם במושב ובכך להבטיח את זכויותיהם בנחלה. לטענת ההורים הנתבעים, לבן זוג אין ומעולם לא היו לו זכויות במשק וזאת מאחר והזכויות בנחלה הם של ההורים בלבד. כמו כן, זכותו של "בן ממשיך" אינה מתגבשת עד לפטירתם של הוריו. בית המשפט קבע: כי למרות שמבחינה משפטית, ההורים לא יכלו למנות את התובעת ובן זוגה לשעבר כ"בנים ממשיכים", מאחר ולא הייתה להם זכות כזו על פי תקנון האגודה ובהיעדר הסכמת המנהל, שכן הזכות למנות "בן ממשיך" שמורה לחברי אגודה שיתופית החותמים על "הסכם משולש" שהצדדים לו הם הסוכנות, האגודה והמינהל. אמנם הפרשנות המקובלת בפסיקה, גורסת כי ההתחייבות להעביר את הזכויות ל"בן ממשיך" נחשבת כהתחייבות שהשתכללה רק כאשר ניתנה הסכמת מינהל מקרקעי ישראל להעברה זו. אולם עדיין יש להעניק לתובעת פיצוי עקב הסתמכותה על ההבטחה ושינוי מצבה לרעה. ההורים לא יכולים היו כלל למנות את התובעת והנתבע כ"בנים ממשיכים" לאחר מותם, שכן לא הייתה להם זכות כזו על פי תקנון האגודה עם זאת, הוכח על ידי התובעת כי הנתבעים הבטיחו לה ולנתבע, באמצעות ייפוי כוח, את זכויותיהם בנחלה. לכן, נקבע שהבטחה זו הייתה הבטחה בדבר זכות שהנתבעים לא היו רשאים להבטיח. ביטולו של ייפוי הכוח מקנה לתובעת זכות לפיצוי בשל העובדה שהסתמכה על ההבטחה הכלולה בייפוי כוח זה. בית המשפט לא התעלם מן העובדה כי הזכויות שהיו בידי הנתבעים היו זכויות בעלות ערך כלכלי. בנסיבות אלה, נפסק כי גם אם לא היה בכוחו של ייפוי הכוח להעניק זכויות, הוא היה בעל כוח משפטי המעניק לתובעת את זכותה לפיצוי, עקב הסתמכותה על ההתחייבות הגלומה בו ושינוי מצבה לרעה. לפיכך, נקבע כי על ההורים לפצות את התובעת. סוף דבר-התביעה התקבלה בחלקה באופן שהנתבעים חויבו לפצות את התובעת בסך של 770,000 שקל בגין מחצית שווי ההשבחה של המשק כאשר לסכום זה תתווסף מחצית שווי הקרקע עפ"י חוו"ד שמאי שיוסכם על הצדדים. נכתב ע"י משרד עו"ד רונן מנור מתמחה בנדל"ן, אגודות שיתופיות וממ"י