הפיננסייר אלן סטאנפורד הורשע היום במה שנראית כמו אחת מההונאות הגדולות ביותר שראתה כלכלת ארצות הברית. לאחר משפט שנמשך 5 שבועות, ובתום כ-4 ימים של התדיינות, חבר המושבעים מצא את סטאנפורד אשם ב-13 סעיפים.

אלן סטאנפורד ישב בשלווה סטואית כאשר גזר הדין הוקרא בפניו, בעוד משפחתו, ובין היתר אמו בת ה-82, מיררו בבכי. סטאנפורד אמור לצפות ל-20 שנות מאסר בעבור ההאשמות החמורות יותר בסעיפי המשפט, אך הוא יכול להיכלא להרבה יותר זמן אם השופט יורה להחיל את העונשים באופן רציף.

סטאנפורד הואשם בהרצה של 'הונאת פונזי', שהיא סוג של הונאת ממון בה מובטח למשקיעים החזר השקעה גבוה במיוחד בפרק זמן קצר, אך למעשה כספי החזר ההשקעה משתלמים מכספם של המשקיעים העתידיים ואינם אלא החזר חלקי בלבד של הקרן. הונאה זו נקראה על שם צ'ארלס פונזי, איטלקי שהיגר לארצות הברית שהיה הראשון להרוויח בשיטה זו סכומי כסף גדולים.

הונאת הפונזי המפורסמת ביותר בעולם כנראה, התגלתה בשנת 2008 כאשר ברנרד מיידוף הודה בביצוע סוג זה של הונאה אשר היקפה נאמד בסביבות 50 מיליארד דולר. ההונאה של סטאנפורד נחשפה כשנה לאחר כך, בשנת 2009, ביוסטון טקסס, כאשר היקפה נמדד במהלך המשפט בסכום של כ-7 מיליארד דולר.

סטאנפורד, שימלאו לו 62 שנים בהמשך החודש, נאשם בהרצת ההונאה במשך כ-20 שנים. הנאשם אף התפרסם בגיליון פורבס כאמריקני ה-205 העשיר ביותר, והונו נאמד בכ-2 מיליארד דולר לפני שהרשויות הניחו את ידם עליו. אחרי המשפט עקבו בקפידה כ-28,000 אנשים אשר השקיעו דרך סטאנפורד, כאשר הם תלו במשפט תקוות רציניות להחזר השקעתם שירדה לטמיון.

סטאנפורד, כמו אילי הון מפורסמים נוספים, הפיץ את הונו לאזורים מסוימים בוושינגטון; הוא תרם לרפובליקנים כשהיו בשלטון, ולאחר מכן, ללא התרגשות, תרם לדמוקרטים כשהיו בשלטון. סטנאפורד אף ניסה בשלב מסוים להפוך את משחק הקריקט לפופולרי יותר, תוך מתן 20 מיליון דולר לחסויות ולטורנירים. המילארדר החזיק צי של מטוסים פרטיים, יאכטות ומספר אחוזות נדל"ן ברחבי ארצות הברית.

הרשות לני"ע האמריקנית, ה-SEC, עמדה הרבה פעמים במרכז המשפט המתוקשר. הרשות חקרה את עסקיו ואותו במשך יותר מעשור, כאשר חוקרים ברשות הביעו חששות מפעולות 'לא כשרות' של המיליארדר כבר משנות ה-90. אך יחד עם זאת, הרשות לני"ע לא 'תפסה' את סטאנפורד בזמן, ולא הצליחה להגביל בצורה טובה מספיק את הנזקים שגרמה ההונאה.

את מורת רוחו הביע החוקר הראשי של הרשות לנ"יע, דיוויד קוטץ, בפני חברי הסנאט האמריקני באומרו כי "כשחוקרי הרשות נמדדים לפי סטטיסטיקות ואחוזי הצלחה, המקרים המסובכים והקשים נדחקים לצד לטובת מקרים מהירים וקלי החלטה, מה שגורם למקרים כשל סטאנפורד או מיידוף להיות מושהים או להידחק לשוליים".