הדו"ח שיצר סערה בשוק הסחורות - מה בעצם קרה שם?

גיא רוטנברג, מנכ"ל מרקט פלייס ועדי פנחס, סמנכ"ל גידור והשקעות ב-Vision Financial Markets, סוקרים את שוק הדשנים ומתמקדים במצב התירס, החיטה וסויה בעולם

משרד החקלאות האמריקני פירסם השבוע את הדו"ח החודשי של הערכות מלאיים ויבולים החודשי. כצפוי, ההערכות המלאים לשנה הבאה בארה"ב הורדו באופן משמעותי בתירס ובחיטה וירידה פחות משמעותית בסויה. כמו באמריקה גם ברמה הגלובלית ההערכות המלאים העולמיים לשנה הבאה נמוכים משמעותית בתירס, בסויה ובהתאם לההערכות בחיטה.

מלאי התירס הנוכחי בארה"ב היה גבוה יותר מהצפוי וחלקן העליון של ההערכות. מלאי סויה וחיטה בהתאם לההערכות. לעומת זאת, המלאים הנוכחיים העולמיים בתירס ובחיטה גבוהים מעט מהצפוי. מלאי הסויה מעט נמוך יותר.

תחזיות היבול עולמיים נמצאו ללא שינוי מדו"ח קודם, למעט אלה של חיטה בסין המצביעות על יבול גבוה יותר (יש לשים לב שה-USDA לא מעריך ירידה ביבול חיטה מאיזור הים השחור חבר העמים לשעבר). בנוסף, ה-USDA צופה האטה בביקושים מארה"ב בעקבות העלייה במחירים.

בשבועות האחרונים, הרחק מכותרות העיתונים בישראל, מכה גל חום כבד את מרכז ארה"ב, כאשר הטמפרטורות בחלק מהמקומות מגיעות קרוב ל-50 מעלות צלזיוס. תנאי הבצורת השוררים באיזורי גידול התירס, הסויה והחיטה הם החמורים ביותר מאז ימי רונלד רייגן. כתוצאה מכך, קפץ מחיר התירס ב-46% בארבעת השבועות האחרונים, החיטה מוסיפה כ-30% והסויה כ-25% באותה תקופה. במידה והמחירים אכן יישארו גבוהים ואף ימשיכו לעלות, צפויה עלייה חדה במחירי המזון כגון בשר, עופות, ביצים ,חלב, סוכר (כתחליף תירס) וקמח. בהחלט לא בשורות טובות למובילי המאבק על יוקר המחיה.

בבחינה היסטורית על תקופות בצורת בשנים 1980, 1983, 1988 ובמידה מסוימת גם שנת 2011, מחירי התירס טפסו מעלה ב-30%-67% בתקופה של ארבעה עד שישה שבועות. נכון לכתיבת שורות אלו התירס נמצא בחמישה שבועות של עלייה כוללת בשיעור של 46%. יש לקחת בחשבון שהשוק היום שונה משמעותית ממה שהיה לפני חצי יובל. זרימת המידע ואיכותו טובים ומהירים יותר, כמו גם היכולת של המשקיע הפרטי ועל אחת כמה וכמה קרנות הגידור לקבל אותו בזמן אמת. כמו כן, הרבה יותר כסף ספקולטיבי מושקע בשוק - מה שגורם לתנודות חדות מאוד בזמן קצר יותר.

מה בדיוק קרה ומה צפוי בהמשך?

מדוע למזג האויר בתקופה זו יש השפעה כל כך מהותית? דו"ח מצב היבולים שמתפרסם מידי יום שני הצביע בשבועות האחרונים ובכלל זה שלשום על ירידה קיצונית באיכות התירס והסויה. רק 40% מיבול התירס מדורג "כטוב עד מצוין" לעומת ממוצע רב שנתי של כ-68%. כמות התירס המדורגת כ"רע עד גרוע" הגיעה ל-30% לעומת ממוצע רב שנתי של כ-8%. לשם השוואה, בתחילת יולי בשנת 1988, 16% מיבול התירס היה ברמת "טוב עד מצוין" ו-44% "רע עד גרוע" - שנה זו זכורה כשנה עם הערכים הגרועים בהסטוריה.

זאת ועוד, בשוק הסויה, 40% מהיבול מדורג טוב עד מצוין לעומת כ-65% ממוצע רב שנתי ו-27% מיבול הסויה מדורג רע עד גרוע לעומת כ-8% ממוצע רב שנתי לתקופה זו. בחיטה לעומת זאת, המצב טוב בהרבה, 66% מחיטת אביב דורגה ברמת טוב עד מצויין ו-7% רע עד גרוע, ערכים התואמים לרמת הממוצע הרב שנתי לתקופה זו.

הנזק הגדול ליבולים כבר נעשה השנה.יבול התירס עשוי לאבד 1.2 מיליארד בושל (או כלמעלה מ-30 מיליון טון שמהווים כ-8% מכלל היבול), מה שבעצם ימחק את העודף שהיה צפוי להיווצר השנה. במקביל הביקושים העולמיים לתירס נמצאים בשיא.

נכון לתחילת יולי רוב הסוחרים כבר "מתמחרים" איבוד של 8% מכלל היבול ורק המשך מזג אוויר קיצוני במהלך יולי לתוך אוגוסט יצדיק עליית מחירים נוספת. יש לציין שמספר מודלים מצביעים על מזג אויר נוח יותר לקראת סוף יולי עם סיכוי לגשמים, אך רבים מהסוחרים עדיין ספקטיים בעניין זה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ניתוח טכני
צילום: רוי שיינמן באמצעות Copilot
ניתוח טכני

מניות קטנות - הזדמנויות גדולות

זיו סגל |
נושאים בכתבה ניתוח טכני


באחד המאמרים התייחסתי פה לשינויים בפרדיגמות הסיכון שהשוק עבר. את מרבית ספרי תאוריות ההשקעות והכלכלה כנראה אפשר לתת למחזור. היום אני רוצה להציע עוד שבירת פרדיגמה: מניות של חברות קטנות הן לא בהכרח הדבר הכי מסוכן כרגע. המניות האלו היו מדוכאות שנים ארוכות בצילה של הרשימה שהתחילה בארבע חברות גדולות והפכה להיות 7 המופלאות ובהכבדת הריבית הגבוהה. אבל, כשהמניות הגדולות בפרט ומניות ה  S&P500 בכלל השתלטו על מרבית העניין ושווי השוק נותרו הרבה מניות של חברות עם שווי שוק בינוני ונמוך מתחת לרדאר. 

את ההזדמנות שנוצרה ממחיש הגרף של הראסל 2000 שמיוצג כאן על ידי קרן הסל IWM. אחרי קפיצת הקורנה היא תקנה תיקון מתאים של 50% ואז טיפסה בהדרגה אל השיא ופרצה אותו. מכאן אמור להתפתח מומנום של מגמת עליה. על גרף העוצמה ההשוואתית אפשר לראות את חולשתה המתמשכת מול ה – S&P500 וכעת השאלה האם מערכת יחסים זו אכן משתנה. זהו אינדיקטור שנצטרך לעקוב אחריו.


מי שרוצה לעשות צעד נוסף בכיוון לתעשיה. לשיקולכם.ן. מבחינת הגרף אפשר לראות את הפריצה של השיא ואת העוצמה המתפרצת בהשוואה ל  IWM. היופי כאמור בניתוח טכני הוא שאנחנו פועלים על פי מה שאנחנו רואים ולא על פי מה שאנחנו חושבים. 

מכרה
צילום: Paul Carmona, Unsplash

"רנסנס" תעשייתי - מתכוננים לגל הבא

עידן אזולאי, מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות, על האופן בו מהפכת ה-AI חושפת את צוואר הבקבוק האמיתי של הכלכלה הגלובלית: תשתיות, עיבוד וקיבולת תעשייתית

עידן אזולאי |

הדיון בהתפתחות האבולוציונית של הבינה המלאכותית עבר לאחרונה מהשלב של "כמה ישתמשו?" לשלב של "מה המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש השוטף בטכנולוגיה החדשה והמהפכנית הזו". הסחורות התעשייתיות תופסות בדיון הזה נתח הולך וגובר. די להביט בגרף של תעודת הסל COPX Global X Copper Miners ETF 1.66%   שכוללת את חברות כריית הנחושת הגדולות בעולם שעלתה ב 83% מתחילת השנה כדי להכיר בכך שההדף של המהפכה הטכנולוגית החדשה מגיעה למקומות רבים ורחוקים שחלקם היו נשכחים למדי במשך זמן רב.

                                                        גרף של תעודת הסל COPX

בסוף 2025 שוק הסחורות התעשייתיות נראה פחות כמו עוד “סייקל” של ביקוש והיצע, ויותר כמו השתקפות של המציאות של הכלכלה הגלובלית. העולם גילה שוב שהחלק הפיזי של הצמיחה, מתכות, כימיקלים, ציוד חשמל כבד ותשתיות צומחת במקביל להתפתחות של הטכנולוגיה. אלא שכאן טמונה התזה המרכזית של האירוע הזה, שלא לומר מגה אירוע. לא די בכך שמדינה מסוימת מחזיקה באדמה נחושת, ליתיום או יסודות נדירים. הכוח האמיתי נמצא במקום שבו החומר עובר עיבוד והופך ליכולת תעשייתית שמספקת מוצר ביניים קריטי. מי ששולט ביכולת הזו, בזיקוק, בהפרדה, בטיהור ובייצור של חומרים מתקדמים, שולט בברז.

צוואר הבקבוק של העשור

כדי להבין למה זה הופך לצוואר הבקבוק של העשור, יש לבחון את המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש והפיתוח של הבינה המלאכותית. דאטה־סנטרים הם מפעלים של חשמל וקירור. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומי (IEA), צריכת החשמל של דאטה־סנטרים צפויה יותר מלהכפיל את עצמה עד 2030. בארה״ב דאטה־סנטרים צפויים להסביר כמעט מחצית מצמיחת הביקוש לחשמל עד 2030. המשמעות היא שבכל פעם שמדברים על “עוד שכבת מודלים”, בפועל מדברים על תוספת של עוד שכבת כבלים, שנאים, לוחות חשמל, מערכות קירור ומים. כאשר מערכת כזו גדלה כל כך מהר, היא לא נתקעת במחסור בנחושת בלבד, היא נתקעת ביכולת העיבוד ובקצב אספקת הציוד הכבד שמחבר בין החשמל לבין החישוב. 

הנקודה הזו מסבירה למה נחושת הפכה שוב למדד הסנטימנט של הכלכלה הפיזית. העלייה החדה במחיר הנחושת (כמו גם במתכות תעשייתיות אחרות) הן עדות לכך שהשוק מתמחר את עלות ההרחבה של רשתות, תחבורה חשמלית ודאטה־סנטרים. אלא שכאן מגיע אחד האלמנטים הכי חשובים אשר ממחישים שהבעיה היא לא רק בסחורה, אלא בקיבולת התעשייתית. לשם דוגמה, זמני אספקה ממוצעים של שנאים לגנרטורי ענק הגיעו ברבעון השני ל 143 שבועות, לא רק בגלל הביקוש הגובר, אלא גם בגלל שבתוך ארה"ב אין די יכולת ייצור של שנאים. 

לפי מקנזי, זה מסביר מדוע חיבורים לרשת מתארכים, פרויקטים נדחים, ולמה חברות ענק מוכנות לחתום על חוזי חשמל ארוכי טווח. כל זה יוצר חשש שמגבלות תשתית וזמינות הופכות לבעיה אסטרטגית. הגרף המצורף ממחיש את הבעיה. האתגר אינו הימצאות מחצבים נדירים, אלא העדר היכולת לייצר, לעבד ולשלח אותם. הגרף מתאר את שיעור הריכוזיות שמוחזק בידי סין בשלבים שונים של הייצור והעיבוד של כמה סחורות חיוניות.