יוניון פסיפיק. קרדיט: רשתות חברתיות.יוניון פסיפיק. קרדיט: רשתות חברתיות.

85 מיליארד דולר וסגירת מעגל של 160 שנה: על עסקת הרכבות הגדולה אי פעם בארה"ב

יוניון פסיפיק רוכשת את נורפוק סאות'רן ב-85 מיליארד דולר, עסקת הרכבות הגדולה אי פעם בארה"ב שתהפוך את החברה המשולבת למפעילת הרכבת הטרנס-קונטיננטלית הראשונה בארה"ב

רן קידר |
נושאים בכתבה רכבות

במהלך תקדימי בשוק התחבורה האמריקאי, יוניון פסיפיק Union Pacific Corp. 0.62%  הודיעה על רכישת יריבתה נורפוק סאות'רן Norfolk Southern Corp 0.89%  בעסקה משולבת של מניות ומזומן בשווי כולל של כ-85 מיליארד דולר. אם תאושר, העסקה תהפוך את החברה המשולבת למפעילת הרכבת הטרנס-קונטיננטלית הראשונה בארה"ב, עם רשת של יותר מ-80 אלף ק"מ של מסילות המקשרות בין 43 מדינות, כ-100 נמלים ומרבית אזורי התעשייה החשובים בצפון אמריקה.


נורפוק סאות'רן, עם רשת של מעל 19,000 ק"מ במזרח ארה"ב, תתמזג עם שליטת יוניון פסיפיק במערב המדינה, והחברה המשולבת צפויה להגיע לשווי שוק כולל של כ-250 מיליארד דולר. לפי תנאי העסקה, מחזיקי מניות נורפוק יקבלו מניה אחת של יוניון ו-88.82 דולר במזומן לכל מניה שבידם, שמסתכמים בשווי של 320 דולר למניה ופרמיה של כ-25% על שווי השוק בחודשיים האחרונים.


המיזוג צפוי לחולל שינוי עמוק בשוק הלוגיסטיקה, וכולל צפי לסינרגיות שנתיות של 2.75 מיליארד דולר. לדברי מנכ"ל יוניון פסיפיק, ג'ים ונה, "מדובר ביישום החזון של הנשיא לינקולן משנת 1862. זו אינה רק משמעות עסקית אלא שינוי אסטרטגי למערכת ההובלה בארה"ב". יו"ר נורפוק, מארק ג'ורג', הוסיף כי "החיבור בין שתי הרכבות מחזק את הכלכלה האמריקאית ומרחיב את הגישה למפעלים וצרכנים בכל המדינה".


החברה המשולבת צפויה להציע שירותי הובלה מהירים ואחידים מצד לצד של היבשת, תוך קיצור זמני מעבר והפחתת נקודות מגע בין חברות. מהלך זה יהפוך את שירות הרכבות לתחרותי יותר מול הובלה במשאיות, ויעזור לצמצם עומסים בכבישים ושחיקה בתשתיות. ההשקעות השנתיות המשותפות בשדרוג הרשת, שעומדות כיום על כ־5.6 מיליארד דולר, צפויות לגדול.

הרגולטור יכריע 

עם זאת, העסקה רחוקה מסיום. הרגולטור המרכזי בתחום, Surface Transportation Board, יצטרך לאשר אותה,  ונראה שההתנגדות לא תאחר לבוא. איגוד SMART-TD, המייצג מעל 180 אלף עובדי רכבת, כבר הצהיר שיתנגד לעסקה, בטענה שהיא עלולה לפגוע בשירות, בתחרות ובמשרות. מיזוג קודם של יוניון פסיפיק עם Southern Pacific גרם ב-1996 לעיכובים קשים ולפקקים ברכבות בדרום-מערב ארה"ב.


הרקע הפוליטי עשוי דווקא להקל על המיזוג: ממשל טראמפ הנוכחי נוקט בגישה פרו עסקית, והנשיא מינה את פטריק פוכס, תומך מוצהר באיחוד תעשיות, לראשות הרשות הרגולטורית. עם זאת, גם בתרחיש אופטימי הליך האישור צפוי להימשך כשנתיים, וייתכן שיתווספו לו תנאים מחמירים, כפי שקרה במיזוג הקודם בקנדה ב-2023, אז עסקה, בשווי של כ־31 מיליארד דולר, איחדה לראשונה מערכת מסילות אחת שמחברת בין קנדה, ארצות הברית ומקסיקו. גם אז התקבל אישור הרגולטור לאחר חששות לפגיעה בתחרות, קיצוץ משרות והפרות שירות. המיזוג ב-2023 יצר את החברה Canadian Pacific Railway Ltd 0.95%   Canadian Pacific Kansas City, שנחשבת כיום לרשת הרכבות היחידה בצפון אמריקה שמספקת שירותים רציפים משלוש המדינות.


השלכות העסקה עשויות לחולל גל נוסף של מיזוגים. לפי דיווחים, חברות כמו BNSF (שבבעלותה המלאה של ברקשייר האת'ווי) ו-CSX CSX 0.09%  כבר בוחנות אפשרות לאיחוד, מחשש לאבד יתרון תחרותי מול הישות החדשה. אם יתממש גם מיזוג נוסף, מספר חברות הרכבת מסוג Class I בצפון אמריקה יירד משש לארבע בלבד, מגמה שמחד עלולה לצמצם תחרות, אך מאידך עשויה להוביל ליעילות תפעולית גבוהה יותר.

קיראו עוד ב"גלובל"


מבט אל העתיד

המיזוג בין יוניון פסיפיק ונורפוק סאות'רן עשוי לסמן נקודת מפנה בהיסטוריה של התחבורה האמריקאית. מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת, כאשר מערכת הכבישים הבין-מדינתית החלה לכבוש את הבכורה בהובלת סחורות, רכבות המשא נדחקו לתפקיד משני. כיום, כשהכבישים סובלים מעומסים כבדים, תשתיות מתפוררות ולחץ הולך וגובר להפחתת פליטות פחמן, המיזוג מציע חזון של חזרה לתחבורה ברכבת כעמוד השדרה של הלוגיסטיקה האמריקאית.


בעיני המבקרים, המיזוג מייצג כישלון של מדיניות התחרות החופשית. במשך עשרות שנים, ממשלות אמריקאיות רצופות עודדו פירוק מונופולים וחיזוק התחרות בתעשיות מפתח. המעבר מ-40 חברות רכבת ב-1980 לשש בלבד היום, ועכשיו אולי לארבע, מעורר שאלות קשות על היעילות של גישה זו. חוקרי כלכלה מזהירים שבמקום יעילות מוגברת, אנו עלולים לקבל מונופולים שיכתיבו מחירים ללא מעצורים.


מנגד, תומכי המיזוג טוענים שהוא משקף מציאות כלכלית של המאה ה-21, שבה חברות אמריקאיות מתמודדות עם תחרות עולמית קשה. רשתות הלוגיסטיקה הסיניות, הקוריאניות והאירופיות הולכות ומתחזקות, ורק איחוד משאבים אמריקאי יכול להתמודד איתן. הם מצביעים על כך שחברות טכנולוגיה כמו אמזון וטסלה כבר בונות מערכות לוגיסטיקה עצמאיות, ורכבות המשא המסורתיות חייבות להתמודד עם מציאות זו או להיעלם.


השאלה הגדולה היא האם המיזוג יוביל למעגל חיובי של השקעות, חדשנות ושירות טוב יותר, או למעגל שלילי של מחירים גבוהים, שירות גרוע ודעיכה של התחרות. תשובות לשאלות אלה יתבררו רק בעשור הקרוב, כאשר ההשפעות האמיתיות של המיזוג יתבהרו. אך ודאי שהחלטת הרגולטור במקרה זה תהיה בעלת השלכות על מיזוגים עתידיים לא רק בתחבורה, אלא בכל הכלכלה האמריקאית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
פיטר לינץ
צילום: PAT greenhouse - GLOBE STAFF
דבר הגורו

פיטר לינץ' - "המניות הטובות ביותר לקנות הן אלה שאף אחד לא שמע עליהן עדיין"

ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. לדבריו, "הדבר החשוב ביותר הוא לא כמה אתה צודק אלא כמה אתה מרוויח כשאתה צודק"

עמית בר |

הוא נולד ב-19 בינואר 1944 בניוטון שבמסצ'וסטס. פיטר לינץ' גדל במשפחה אירית-אמריקאית ממעמד הביניים. אביו, תומאס לינץ', היה פרופסור למתמטיקה בבוסטון קולג' ונפטר מסרטן כשפיטר היה רק בן 10. המוות המוקדם של האב אילץ את המשפחה להתמודד עם קשיים כלכליים, ופיטר החל לעבוד כנער סבל במועדון גולף יוקרתי כדי לעזור בפרנסת המשפחה. דווקא שם, במועדון הגולף, הוא נחשף לראשונה לעולם ההשקעות דרך שיחות ששמע בין אנשי עסקים עשירים.

לינץ' למד היסטוריה בבוסטון קולג' ואחר כך עשה MBA בוורטון. הוא שירת שנתיים בצבא כקצין ארטילריה בקוריאה ובווייטנאם. ב-1966, בזמן שעדיין היה סטודנט, הוא התמחה בפידליטי כאנליסט קיץ. המנהלים בחברה התרשמו ממנו והציעו לו משרה קבועה אחרי הצבא. הוא התחיל כאנליסט מתכות וכימיקלים, ובהדרגה התקדם בחברה.

במהלך לימודיו, לינץ' השקיע את כל חסכונותיו, בסכום כולל של 1,000 דולר, במניית חברת תעופה בשם קטנה. המניה עלתה מ-7 דולרים ל-33 דולר בתוך שנה וחצי בזכות מלחמת וייטנאם שהגבירה את הביקוש להובלת מטענים צבאיים. הרווח הזה מימן את כל לימודי התואר השני שלו. באופן  אירוני, הוא הרוויח מהמלחמה שבה נלחם מאוחר יותר כחייל.

ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. התשואה השנתית הממוצעת שלו היתה 29.2% - כמעט כפול מהתשואה של מדד S&P 500. מי שהשקיע 1,000 דולר בקרן ביום שלינץ' קיבל אותה היה מחזיק 28 אלף דולר ביום שבו פרש.

החיים האישיים שלו סבלו מההצלחה המקצועית. לינץ' עבד 90-80 שעות בשבוע, ביקר במאות חברות בשנה וקרא אינספור דו"חות. אשתו קרולין, שעמה התחתן ב-1968 ויש להם שלוש בנות, כמעט שלא ראתה אותו. ב-1990, בשיא הצלחתו ובגיל 46 בלבד, הוא הודיע על פרישה. הסיבה הרשמית היתה רצון לבלות יותר זמן עם המשפחה, אבל היו גם שמועות על בעיות בריאות מהלחץ הכבד. "כשהילדים שלי היו קטנות, פספסתי יותר מדי רגעים חשובים. לא רציתי לפספס את שנות הנעורים שלהן", הוא אמר.

טראמפ מחייךטראמפ מחייך

טראמפ: תפסיקו לדווח רבעונית

בפוסט שפרסם ב-Truth Social, קורא נשיא ארה״ב לבטל את חובת הדיווח הרבעוני של חברות ציבוריות ולהסתפק בדיווח חצי-שנתי; לטענתו, בכפוף לאישור ה-SEC, שינוי כזה יציב את החברות האמריקאיות בעמדה תחרותית יותר מול סין, יחסוך כסף ויאפשר למנהלים להתמקד בניהול במקום ביעדים קצרי טווח

רן קידר |
נושאים בכתבה טראמפ SEC

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הצהיר כי יש לבטל את חובת הדיווח הרבעוני של חברות ציבוריות בארה"ב ולהסתפק בדיווח פעמיים בשנה. בפוסט שפרסם ברשת החברתית שלו, Truth Social, הסביר טראמפ כי השינוי, בכפוף לאישור רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC), עשוי לחסוך עלויות לחברות, להפחית את העומס הרגולטורי ולאפשר להנהלות להתמקד בניהול אסטרטגי של עסקיהן במקום במרדף אחר עמידה ביעדים קצרי טווח. 

טראמפ השווה בין המודל האמריקאי, הנשען על דיווחים רבעוניים (טפסי 10-Q) ועל דוח שנתי מלא (10-K), לבין סין, שלדבריו מתכננת את מהלכיה העסקיים לטווחים של 50-100 שנה. "לא טוב שחברות אמריקאיות נאלצות לרדוף אחרי מספרים רבעוניים במקום לחשוב לטווח ארוך," כתב. הוא ציין כי מעבר לדיווח חצי-שנתי יעניק לחברות גמישות, יפחית את ההוצאות הניהוליות ויאפשר להן לתכנן לטווח רחב יותר.


כיום, חובת הדיווח הרבעוני נועדה להבטיח שקיפות לציבור המשקיעים, לספק מידע פיננסי עדכני ושוויוני, ולחזק את אמון השוק. ה-SEC מבהירה כי הדיווחים התכופים נועדו ליצור "מגרש משחקים שוויוני" בין משקיעים פנימיים לחיצוניים. עם זאת, טראמפ הדגיש כי הניסיון הבינלאומי מצביע על כך שניתן לוותר על החובה, היות ובאיחוד האירופי ובבריטניה כבר בוטלה חובת הדיווח הרבעוני, וחברות נדרשות להציג דו"חות חצי-שנתיים ושנתיים בלבד, במטרה לעודד תכנון ארוך טווח. 

המהלך של טראמפ עשוי להשפיע דרמטית על מבנה שוק ההון האמריקאי: מצד אחד, הוא עשוי להקל על חברות ולהקטין את הלחץ התקשורתי והפיננסי סביב כל רבעון; מצד שני, הוא עלול לפגוע בשקיפות ובזרימת המידע למשקיעים ולגרום לחשש מפני עלייה בפערי מידע ובסיכון למשקיעים הקטנים. מומחים מדגישים כי בעוד שחברות גדולות יכולות לנהל תקשורת ישירה עם שוק ההון גם ללא דיווח רבעוני, עבור חברות קטנות ובינוניות שקיפות שוטפת היא קריטית למשיכת הון ואמון משקיעים. הצעת טראמפ מגיעה על רקע העובדה שהוא עצמו מחזיק בשליטה ברשת Truth Social, שהפכה לחברה ציבורית ב-2024 באמצעות מיזוג עם SPAC. בכך עולה השאלה האם ליוזמה יש גם אינטרסים עסקיים ישירים, לצד הרצון המוצהר לשנות את כללי המשחק בוול סטריט.