נציגי הציבור בבתי הדין- תורמים למערכת? ממצאי מחקר
במסגרת הויכוח הנצחי, האם נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה אכן תורמים למערכת (או אולי אף מזיקים לה), אני מביא תמצית ממצאי מחקר שנערך ע"י ד"ר גיא דוידוב מאוניברסיטת חיפה והדוקטורנטית רעות בגסשמר מהאוניברסיטה העברית. את מאמרם המלא תוכלו למצוא באתרhttp://isllss.huji.ac.il/articles.htm
המחברים מתייחסים בהרחבה לשיטות המקובלות בעולם לשיתוף "נציגי ציבור" למיניהם בהליך השיפוט; סוקרים את הרקע ההיסטורי בישראל לשילוב נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה; מביאים תוצאות מועדות שונות שפעלו בנדון; מביאים את תכליות שיתוף נציגי הציבור; ולבסוף מביאים ממצאים ראשוניים מעבודת המחקר שלהם.
בתמצית זו אסקור רק את פרק הממצאים.
המחברים, בעזרת סטודנטים למשפטים, סקרו פסקי דין מדגמיים; צפו בהליכי דיון; והעבירו שאלונים למתדיינים ולעורכי הדין המעורבים. הם מציינים כי בקשתם להעביר שאלונים לשופטים ולנציגי הציבור- נדחתה ע"י המוסדות המתאימים.
מעורבות נציגי הציבור בפסקי הדין: הכותבים סקרו מדגם של 750 פסקי דין שניתנו בבתי הדין האזוריים בירושלים ובת"א, וכן בביה"ד, לפי 50 פס"ד לשנה מכל בי"ד, במשך 5 שנים (2003- עד 2007).
בבית הדין בירושלים לא נמצא אפילו מקרה אחד בו נציג הציבור הסתייג מדעת השופט. בביה"ד בת"א נמצאו שני מקרים (מתוך, כאמור, 250 פס"ד בכל בית דין).
בבית הדין הארצי נמצאו 3 מקרים בלבד בהם נציגי הציבור לא קיבלו את דעת רוב השופטים; ב- 12 מקרים נוספים כתבו נציגי הציבור "הסכמות" לדעת שופטי הרוב המקצועיים.
מעורבות נציגי הציבור במהלך הדיון בבית הדין: ב- 70% מ- 162 דיונים בהם נכחו הסוקרים, נציגי הציבור לא השמיעו כל הערה, לצדדים או לשופט. (מדובר ב- 50 דיונים בביה"ד הארצי, ו- 112 באזוריים). "ברוב המכריע של המקרים נציגי הציבור לא פתחו כלל את פיהם במהלך הדיון כולו". מעורבות נציגי הציבור מעט גבוהה יותר כאשר הצדדים לדיון אינם מיוצגים. מעורבות נציגי הציבור בבית הדין הארצי נמוכה אפילו מזו שבבתי הדין האזוריים.
שביעות רצון הצדדים עצמם מההליך: ב- 104 מקרים נערך "שאלון בע"פ" לצדדים המתדיינים. דווקא בהיעדר נציגי ציבור, היה מדד שביעות הרצון מההליך (מאופן ניהולו, מההגינות, מהיחס וכו') גבוה יותר.
שני שליש מהמשיבים השיבו כי נוכחות נציגי הציבור חשובה; ככל שרמת ההשכלה של המשיב היתה גבוהה יותר, חשיבות נציגי הציבור נתפסה כפחות חשובה.
לשאלה האם נציג הציבור מבין את המתדיין וצרכיו טוב יותר מהשופט, השיבו שליש המשיבים בחיוב, 45% בשלילה (ועוד 20% לא ידעו). לשאלה האם נוכחות נציגי הציבור- חשובה, השיבו כמעט מחצית המתדיינים בשלילה. המחצית השניה השיבו בחיוב- מהסיבות הבאות: 1. שההכרעה לא תהיה בידי אדם אחד (24%) 2. נציגי הציבור מסייעים לתחושת הצדק של העובד (כ- 15%) 3. נציגי הציבור מכירים יותר טוב מהעובד את המציאות של יחסי העבודה
(כ- 15%).
דעת עורכי הדין: 96 עו"ד, המופיעים באופן קבוע בבתי הדין, הסכימו לענות על השאלונים. באופן נחרץ, למעשה, דעתם של עוה"ד על תרומת נציגי הציבור- שלילית. דעתם על נציגי הציבור בבית הדין הארצי, ותרומתם שם, טובה יותר.
עורכי המחקר מסכמים בכך שהם מציינים כי ממצאי המחקר אינם שלמים; אך מסקנתם היא כי "המציאות הנוכחית בכל הקשור לתרומתם של נציגי הציבור איננה משביעת רצון, ומחייבת שיפור".
(*)הכותב הוא יועץ לניהול משאבי אנוש.
(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".