עד שנות התשעים נחשבה גלי צה"ל, החוגגת בימים אלה 60, לבית הספר המסורתי לעיתונאות בישראל. החיילים שנהנו בה משירות נוח אך מאתגר זכו גם לקבל מתנת שחרור יוקרתית בדמות שורה נוצצת בקורות החיים, ולרוב גם משרה מובטחת ומיידית בתקשורת האזרחית.

המצב החל להשתנות עם ריבוי הערוצים ופריצת האינטרנט, שהובילו לפריחת בתי הספר, החוגים והמכללות לתקשורת. אלה נתנו מענה למי שמסיבות שונות בגיל 18 קצרה ידו מלאחוז במיקרופון בעל הקובייה הכחולה, אך עדיין נותר עם החלום העיתונאי.

מאז ועד היום מנפיקות המכללות מדי שנה עשרות בוגרים, שאינם פחות יצירתיים, כישרוניים ורעבים, כפי שנהוג לומר בגל"צ, מיוצאי התחנה הצבאית. יש להם סקרנות, אמביציה וגם רקע וניסיון חיים מגוונים, אבל את קורות החיים שלהם לא מעטרת אותה שורה נכספת בסעיף השירות הצבאי. על כך הם נאלצים לשלם מחיר כבד עם סיום הלימודים המעשיים: מחיר האפליה.

המציאות התעסוקתית הקשה בענף העיתונות מלמדת כי השורה הזו, שפותחת כל דלת בברנז'ה עוד לפני היציאה מהבקו"ם, הפכה לחזות הכל ולקלף בלתי מנוצח בקרב בין משוחררי גל"צ לבוגרי המכללות על משרות בעיתונים, באתרי האינטרנט ובחברות החדשות בטלוויזיה. אך האם לאותה שורה מעוורת בקורות החיים יש משמעות כלשהי? מה היא מעידה, אם בכלל, על בעליה?

נראה כי מעל לכל מבהיר הצירוף "גלי צה"ל" כי האיש/ה שעל הפרק צלחו את תהליך הסינון וההכשרה הקפדני של התחנה, והוכיחו את עמידתם באתגרים מקצועיים. על כן מקום העבודה האזרחי הפוטנציאלי עשוי שלא להעמידו/ה במבחנים נוספים, אישיים או מקצועיים, אלא לקבל אותו/ה ישירות.

תהליך הסינון שיקיים כלי התקשורת האזרחי יתקצר וייתכן שאף יסתיים עם איתורו של יוצא גל"צ לתפקיד. עיתונאים צעירים שהוכשרו או התנסו שלא בתחנה הצבאית יכולים להמשיך ולחפש לעצמם מקום אחר.

אבל מי מתקבל לגל"צ?

רבים עדיין מתקשים להגדיר במדויק את ה-DNA של חיילי גל"צ. לא ברור האם הם בעלי השכלה רחבה, כישורים יוצאי דופן, רקע סוציו-אקונומי ואולי, לכאורה, לכאורה, מעט קשרים.

הערפול היחסי בעניין עשוי היה דווקא להיטיב עם אלה שלא שירתו בתחנה אך מבקשים לעסוק בעיתונאות. הוא יכול להוכיח למעסיק הפוטנציאלי כי ייתכן שהמשקל המוענק לשורת קורות החיים הנחשקת מוגזם אולי, מאחר שהיא מתייחסת לתקופה מסוימת בתחילת חייו הבוגרים של אדם צעיר מאוד.

אולי, אם יתייחס המעסיק הפוטנציאלי לשורה הזו בספקנות-מה, יפנה לעיין בקורות חייהם של אלה שלא שירתו בתחנה ועברו מסלול חיים אחר. שם, במעגל העדיפות השנייה הוא ייתקל בבוגרי המכללות ובתי הספר לעיתונאות. אלה מגיעים לעתים עם תואר אקדמי ורקע מקצועי שאיננו בתחום התקשורת, אך גם הם, כמו הגל"צניקים, הספיקו לרכוש מיומנויות בתחום ויש להם שאיפות בעולם התקשורת. קורות החיים שלהם מכילים פרטי ביוגרפיה מחייו של אדם בוגר שהספיק לעבור כמה התנסויות בחייו, על אף שלא הקדיש את שנותיו בצבא להשתפשפות עיתונאית אינטנסיבית.

למרבה הצער מקבלי ההחלטות מעדיפים לרוב שלא להתמודד עם אותה עדיפות שנייה, אלא ללכת על בטוח ולשלב במערכת שלהם את הגל"צניקים הטריים. רבים מהם אכן עיתונאים מוכשרים, רחבי אופקים ויסודיים, שמוכיחים כי הם ראויים לקריירה שהוענקה להם בגיל 20 ומצדיקים בפעילותם את הבחירה דווקא בהם. מן העבר השני, אחוזים גבוהים מבין בוגרי בתי הספר והמכללות משתלבים לבסוף בתקשורת ורבים הגיעו לתפקידי מפתח.

חשוב לזכור כי בתחרות הקשה על כל משרה יש לבחון באופן שוויוני והוגן את המועמדים וכישוריהם, ולהעניק משקל לא מבוטל גם לניסיון חייהם האישי והמקצועי של אלה שלא הונפקו בבניין ביפו. כדאי שהמעסיקים הפוטנציאליים לא יצמצמו את נקודת המבט שלהם לשורה אחת בקורות החיים.