עדיפות חובות מס על פני חובות לנושים אחרים
השבוע ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק דינה של השופטת בלהה גילאור, בש"א 14100/07 ב.ס. השקעות בע"מ בכינוס נכסים קבוע נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה. פסק הדין עסק בפירוש סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה), סעיף דרקוני המעניק שעבוד ללא רישום לרשויות המס בגין חוב מס המוטל על המקרקעין.
באותו נושא נידונה תחולת הסעיף בהקשר של מס רכוש (מס שעבר מן העולם החל מ-1.1.2000). ואולם, לדיון העקרוני עשויות להיות השלכות גם ביחס למס רכישה, הנחשב אף הוא למס הנכנס לתחולת סעיף 11א(1) האמור, ומהווה את מרבית הגבייה של מיסי מקרקעין כיום.
בנסיבות פסק הדין בעניין ב.ס. השקעות, היה לחברה שנכנסה לכינוס נכסים חוב מס רכוש. רשויות המס טענו לעדיפות שלו על פני יתר הנושים, לרבות נושים מובטחים, וזאת מכוח סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה). כונס הנכסים הגיש לבית המשפט בקשה לצמצם את תחולת השעבוד הגובר של רשויות המס לקרן החוב בלבד, ולא להחילו גם על הפרשי ההצמדה, הריבית והקנסות.
בית המשפט סקר את השיקולים השונים לצמצום תחולת הסעיף, אך ורק לקרן המס, ובין היתר ניתח את אי הצדק שבסעיף ואת השפעתו השלילית על שוק האשראי, בהיותו שעבוד חבוי המגביר את הסיכון של נותני האשראי.
על אף הרצון לצמצם את התחולה, בית המשפט קבע כי לאור לשון החקיקה הוא אנוס מלתת עדיפות לרשויות המס, וזאת לאור סעיף 33(ג) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 [להלן - "חוק מס רכוש"], הקובע כי דין הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות לעניין גבייה - כדין המס.
עם כל הכבוד, לטעמנו בית המשפט היה יכול, וצריך, להגיע לתוצאה שונה, המקדמת אינטרס של צדק חלוקתי נכון יותר. אכן, סעיף 33(ג) לחוק מס רכוש קובע כי דין הפרשי ההצמדה, הריבית והקנסות כדין מס הרכוש עצמו, אך יש לפרש הוראה זו כחלה ביחס לחוק מס רכוש, לרבות לעניין גבייתו מן הנישום עצמו (באופן טכני), ולא כקובעת עדיפות מהותית לעניין פקודת המסים (גביה), שיש בה כדי לשנות את הדין המהותי כלפי נושים אחרים, לרבות נושים מובטחים.
בעבר קבע נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, בפסק דין החברה החבשית למסחר (ע"א 486/86), כי לעתים אותו מונח, באותו סעיף, יפורש באופן שונה בחלקים שונים של הסעיף, בהתאם לתכלית הראויה. הוא הדין גם בענייננו, ובדרך פרשנות זו היה מקום לצמצם את הוראות סעיף 33(ג) לחוק מס רכוש, וכך לקדם את התכלית הראויה.
פרשנות זו שלנו, מעבר להיותה צודקת יותר וכזו המייעלת את שוק האשראי, מתבססת על כך שגם בפקודת המסים (גביה) קיימת הבחנה בין מונחים. בעוד המונח "מס" בסעיף 1 רחב מאוד וכולל מסים מסוגים שונים (לרבות מס שבח), הרי בסעיף 11א(1), התחולה היא על "מס המגיע על מקרקעי הסרבן" - מונח מצומצם יותר.
במצב זה ניתן לטעון כי גם הוראת סעיף 33(ג) לחוק מס רכוש, הקובעת כי דין הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות כדין המס, אינה חלה בהכרח לעניין סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה), אלא עשויה לחול ביחס לסעיפים אחרים.
הראיה לנכונות גישה פרשנית זו היא העובדה, שגם ביחס למס השבח יש התייחסות שונה. בעוד מס השבח נכנס לתחולתה העקרונית של פקודת המסים (גביה), הוא אינו נחשב למס שנכנס לגדרו של סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה), הקובע עדיפות מהותית, אלא לתחולת סעיף 11א(2) לה, הקובע עדיפות מסויגת, המותנית ברישום, והיא רק ביחס לשעבודים קודמים.
אם כך הם פני הדברים ביחס למס השבח, אין סיבה מהותית שלא לצמצם, גם לענייננו, את העדיפות הדרקונית שניתנה על ידי מחוקק המסים לפקודה, שחלק ממנה עוד מתקופת המנדט, ואשר ברור כי איננה מוצדקת.
הכותבים - ממשרד אלתר עורכי דין.
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
