עדיפות חובות מס על פני חובות לנושים אחרים

סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה) מעניק לרשויות המס שעבוד על חובות מס הנכנסים לתחולתו, שלא רק שחל גם בהיעדר רישום, אלא הוא גובר על שעבודים של נושים אחרים. יש מקום לצמצם את תחולתו הדרקונית של הסעיף, הפוגעת בנושים בלא הצדקה מהותית

השבוע ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק דינה של השופטת בלהה גילאור, בש"א 14100/07 ב.ס. השקעות בע"מ בכינוס נכסים קבוע נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה. פסק הדין עסק בפירוש סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה), סעיף דרקוני המעניק שעבוד ללא רישום לרשויות המס בגין חוב מס המוטל על המקרקעין.

באותו נושא נידונה תחולת הסעיף בהקשר של מס רכוש (מס שעבר מן העולם החל מ-1.1.2000). ואולם, לדיון העקרוני עשויות להיות השלכות גם ביחס למס רכישה, הנחשב אף הוא למס הנכנס לתחולת סעיף 11א(1) האמור, ומהווה את מרבית הגבייה של מיסי מקרקעין כיום.

בנסיבות פסק הדין בעניין ב.ס. השקעות, היה לחברה שנכנסה לכינוס נכסים חוב מס רכוש. רשויות המס טענו לעדיפות שלו על פני יתר הנושים, לרבות נושים מובטחים, וזאת מכוח סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה). כונס הנכסים הגיש לבית המשפט בקשה לצמצם את תחולת השעבוד הגובר של רשויות המס לקרן החוב בלבד, ולא להחילו גם על הפרשי ההצמדה, הריבית והקנסות.

בית המשפט סקר את השיקולים השונים לצמצום תחולת הסעיף, אך ורק לקרן המס, ובין היתר ניתח את אי הצדק שבסעיף ואת השפעתו השלילית על שוק האשראי, בהיותו שעבוד חבוי המגביר את הסיכון של נותני האשראי.

על אף הרצון לצמצם את התחולה, בית המשפט קבע כי לאור לשון החקיקה הוא אנוס מלתת עדיפות לרשויות המס, וזאת לאור סעיף 33(ג) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 [להלן - "חוק מס רכוש"], הקובע כי דין הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות לעניין גבייה - כדין המס.

עם כל הכבוד, לטעמנו בית המשפט היה יכול, וצריך, להגיע לתוצאה שונה, המקדמת אינטרס של צדק חלוקתי נכון יותר. אכן, סעיף 33(ג) לחוק מס רכוש קובע כי דין הפרשי ההצמדה, הריבית והקנסות כדין מס הרכוש עצמו, אך יש לפרש הוראה זו כחלה ביחס לחוק מס רכוש, לרבות לעניין גבייתו מן הנישום עצמו (באופן טכני), ולא כקובעת עדיפות מהותית לעניין פקודת המסים (גביה), שיש בה כדי לשנות את הדין המהותי כלפי נושים אחרים, לרבות נושים מובטחים.

בעבר קבע נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, בפסק דין החברה החבשית למסחר (ע"א 486/86), כי לעתים אותו מונח, באותו סעיף, יפורש באופן שונה בחלקים שונים של הסעיף, בהתאם לתכלית הראויה. הוא הדין גם בענייננו, ובדרך פרשנות זו היה מקום לצמצם את הוראות סעיף 33(ג) לחוק מס רכוש, וכך לקדם את התכלית הראויה.

פרשנות זו שלנו, מעבר להיותה צודקת יותר וכזו המייעלת את שוק האשראי, מתבססת על כך שגם בפקודת המסים (גביה) קיימת הבחנה בין מונחים. בעוד המונח "מס" בסעיף 1 רחב מאוד וכולל מסים מסוגים שונים (לרבות מס שבח), הרי בסעיף 11א(1), התחולה היא על "מס המגיע על מקרקעי הסרבן" - מונח מצומצם יותר.

במצב זה ניתן לטעון כי גם הוראת סעיף 33(ג) לחוק מס רכוש, הקובעת כי דין הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות כדין המס, אינה חלה בהכרח לעניין סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה), אלא עשויה לחול ביחס לסעיפים אחרים.

הראיה לנכונות גישה פרשנית זו היא העובדה, שגם ביחס למס השבח יש התייחסות שונה. בעוד מס השבח נכנס לתחולתה העקרונית של פקודת המסים (גביה), הוא אינו נחשב למס שנכנס לגדרו של סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה), הקובע עדיפות מהותית, אלא לתחולת סעיף 11א(2) לה, הקובע עדיפות מסויגת, המותנית ברישום, והיא רק ביחס לשעבודים קודמים.

אם כך הם פני הדברים ביחס למס השבח, אין סיבה מהותית שלא לצמצם, גם לענייננו, את העדיפות הדרקונית שניתנה על ידי מחוקק המסים לפקודה, שחלק ממנה עוד מתקופת המנדט, ואשר ברור כי איננה מוצדקת.

הכותבים - ממשרד אלתר עורכי דין.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רו"ח ענת דואני, צילום: כרמית קלייןרו"ח ענת דואני, צילום: כרמית קליין
ראיון

הפעולות שחייבים לעשות כדי לחסוך במס; עצות למשקיעים, בעלי חברות ושכירים

חושבים שכבר שמעתם הכול על בדיקות סוף שנה? בראיון מקיף, רו"ח עינת דואני, מומחית למיסוי, מפרטת מה כדאי לעשות ב-15 ימים שנשארו לנו; עצות שרלוונטיות לשכירים, למשקיעים גם לבעלי חברות: דיברנו על חברות ארנק, רווחים כלואים וגילוי מרצון, ועד מימוש ניירות ערך בהפסד ועסקאות קריפטו; מה אתם חייבים לבצע לפני סוף השנה ומה יכול להמתין להמשך

מנדי הניג |

לפני שאתם ממשיכים הלאה וחושבים שכנראה שמעתם כבר את כל מה שאפשר לשמוע על "בדיקות סוף שנה" ואף אחד כבר לא יכול לחדש לכם, תעצרו. דווקא בחלון הזמן שאנחנו נמצאים בו, סה"כ 15 ימים לסוף שנת המס, יש לא מעט החלטות שיכולות להשפיע בפועל על חבות המס שלכם. בין אם אתם משקיעים בשוק ובין אם אתם בעלי חברה. אגב, זה לא 'טריקים' ואין כאן חלילה עקיפה של החוק, אלא תכנון מס לגיטימי, כזה שהחוק מאפשר ובמקרים מסוימים יש אפילו צפיה שתעשו את זה. לחלק מכם המשמעות יכולה להיות חיסכון של אלפי שקלים, ולאחרים אפילו הרבה מעבר לזה.

סוף שנת מס תמיד מגיע עם אותה שאלה שחוזרת על עצמה: מה עוד אפשר לעשות עכשיו, רגע לפני שהשנה נסגרת, ומה כבר מאוחר מדי לדחות לינואר. אלא שלדברי רו"ח עינת דואני, מומחית לענייני מיסוי, השאלה הזאת רחוקה מלהיות רק שאלה טכנית של תזמון. "יש פער מאוד גדול בין דברים שאפשר להשלים בדיעבד במסגרת הדוחות, לבין פעולות שאם לא נעשו בפועל בתוך שנת המס", היא אומרת. "יש דברים שאם לא עשיתם בשנת המס הקודמת, בדיקה בינואר לא תמיד תעזור, אפילו אם הכול היה נכון על הנייר".

יש מהלכים שאפשר לסגור גם אחרי סיום השנה, דרך התאמות חשבונאיות, אבל יש לא מעט פעולות שבהן הזמן עצמו הוא הגורם המכריע. אם הן לא בוצעו עד 31 בדצמבר, הן לא ייספרו לשנה הזאת ולא משנה כמה מוקדם תפתחו את הדוחות בינואר.

אז מה חייב לקרות עכשיו כדי שישפיע על המס, ואיזה משימות אפשר להשאיר להמשך?

"יש דברים שמאחר והם נמדדים לפי תקופת שנת המס, אם אנחנו רוצים שהם ייכנסו לאותה משבצת, לאותה קופסה, אנחנו חייבים לבצע אותם עד ה-31 בדצמבר", היא מסבירה. "אם עושים אותם אחרי, זה כבר נכנס לשנה העוקבת, ואין דרך לתקן את זה בדיעבד" חשוב להבחין בין פעולות חשבונאיות לבין פעולות משפטיות ומעשיות, "יש הפרשות שונות, כמו הפרשה לחוב אבוד או לירידת ערך, שאפשר לבצע לפני הגשת הדוחות, במסגרת התאמות חשבונאיות. אבל לא תמיד מכירים בהן לצורכי מס. לעומת זאת, כשמדובר בפעולות שמשפיעות ישירות על המס, יש דברים שחייבים להיעשות בפועל בתוך שנת המס".

דוגמה טובה לזה היא חלוקת דיבידנד. רבים מבעלי חברות מניחים שכל עוד את המס על הדיבידנד אפשר לשלם בתחילת השנה הבאה, גם עצם ההחלטה על החלוקה יכולה להמתין לינואר. בפועל, זה לא עובד כך. חלוקת דיבידנד אינה פעולה חשבונאית שניתן "להשלים בדיעבד", אלא החלטה משפטית לכל דבר. "גם אם את המס עצמו משלמים בינואר או בפברואר, ההחלטה המשפטית חייבת להתקבל עד סוף השנה. צריך פרוטוקול, החלטה של הדירקטוריון ושל האספה הכללית. מי שרוצה שדיבידנד ייחשב לשנת 2025, חייב שהמסמכים המשפטיים יראו שהחלוקה בוצעה השנה. אחרת זה פשוט לא זה".

סטודנטים, לימודים
צילום: Istock

OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה

דוח חדש של ה-OECD אומר כי בישראל יש המרה נמוכה בין רמת המיומנויות וההשכלה הגבוהה ובין איכות התעסוקה, שמתווספים לפערים גדולים במיומנויות ובכישורים המושפעים מהסטטוס הסוציו-אקונומי


הדס ברטל |

דוח חדש של ה-OECD שפורסם השבוע מצביע על משהו שישראלים רבים מרגישים: לא משנה כמה נשקיע בהשכלה גבוהה וברכישת כישורים ומיומנויות רלוונטיים, ההשקעה לא בהכרח מיתרגמת לעבודה איכותית או לשכר גבוה. הדוח מצביע גם על פערים סוציו אקונומיים משמעותיים ועמוקים ברמת המיומנויות וכן על פערי תעסוקה מגדרים שאינם מצטמצמים. מהשוואה מול מדינות אחרות, בהן לימודים והכשרה על תיכונית יביאו לעלייה במיומנויות שתביא לעלייה ברמת השכר, בישראל הלימודים וההכשרה העל תיכונית לא תביא לעלייה של ממש ברמת המיומנויות. אצלנו גובה רמת ההשכלה משפיע באופן מוגבל יחסית על רמת המיומנויות ביחס למדינות אחרות, ואינה ערובה להשתלבות איכותית בשוק העבודה ולרמות שכר גבוהות. 


דוח OECD Skills Outlook 2025 בא לבחון את רמת המיומנויות התעסוקתיות במדינות החברות בארגון ואת המיומנויות הנדרשות בשוק העבודה במאה ה-21 ומהם הגורמים המשפיעים על רמת המיומנויות. עבור הדוח, מופו כ-3,500 מקצועות שונים שמאחוריהם כ-14,000 מיומנויות עבודה שונות. כאשר המיומנויות ההופכות לחיוניות ביותר בשוק העבודה המשתנה, זה שבצל האוטומציה והבינה המלאכותית, הן אוריינות, נומרציה, דיגיטל, יצירתיות ומעל הכל למידה מתמדת לאורך החיים. הדוח מלמד בבירור שהמיומנויות שלנו טובות יותר וברמה גבוהה יותר ככל שההשכלה שלנו גבוהה יותר, ולרוב כפועל יוצא מכך, יעלה הסיכוי שלנו להשתלב באופן אפקטיבי יותר בשוק העבודה ולהשתכר טוב יותר. אך בישראל גובה רמת ההשכלה משפיע אך באופן מוגבל יחסית על רמת המיומנויות ביחס למדינות אחרות והיא אינה ערובה להשתלבות איכותית בשוק העבודה ולרמות שכר גבוהות. 

בישראל השכלה אינה שווה מיומנויות

הדוח מעלה תמונה לא טובה עבור ישראל. דוח ה-OECD משווה בכל מדינה בין רמת המיומנויות של ציבור שלא מסיים לימודי תיכון ובין הציבור שלו יש השכלה על תיכונית.המיומנויות שנבחנות על ידי ה-OECD היא אוריינות ויכולת הבנת טקסט, יכולת פתרון בעיות כמותניות ופתרון בעיות מורכבות. במדינות כמו ניו זילנד או פינלנד רואים פער משמעותי בין שתי הקבוצות, עם סטיית תקן העומד על כ-0.72 וכ-1.16 סטיות תקן בהתאמה. המשמעות של כך היא כי רמת המיומנויות של הציבור שמסיים תיכון וממשיך ללימודים על תיכוניים היא משמעותית גבוהה יותר מרמת המיומנויות של אלו שלא.  

לעומת פינלנד וניו זילנד, בישראל הפער נמוך בהרבה, עם כ-0.27 סטיות תקן במסלול מקצועי וכ-0.32 במסלול עיוני. המשמעות של הפער הוא כי בעוד שבמדינות אחרות ב-OECD נראה קשר חזק ועקבי בין עלייה ברמת ההשכלה לבין קפיצה גדולה במיומנויות חשיבה כמותית, בישראל ההשפעה של לימודים על תיכוניים היא מוגבלת הרבה יותר, ואין ללימודים על יסודיים או פוסט תיכוניים השפעה של ממש על המיומנויות של הציבור. 

ובכל זאת, מהדוח עולה כי המסלול שמראה את הפער הגדול ביותר מאנשים ללא השכלה, הוא המסלול של לימודים אקדמאיים, בעלי תואר ראשון ומעלה, כאשר שאר המסלולים העל תיכוניים אינם מציגים סטיית תקן גבוהה כלל, מה שאומר שאלו לימודים והכשרות שאינם משפרים את המיומנויות באופן ניכר. למעשה, השכלה גבוהה מעלה את איכות התעסוקה ב-18 נקודות אחוז בממוצע.