למה ג'ים רוג'רס נכנס להשקיע בטייוואן? התשובה נמצאת בסין

טייוואן, אחד השווקים שהניבו תשואה בינונית מאוד, מתחילה למשוך אליה גל של משקיעים. רוג'רס הצטרף לחגיגה - ואתם?
שהם לוי |

ג'ים רוג'רס, אחד מהמשקיעים האגדיים בוול סטריט בכל הזמנים מתחיל לראות הזדמנות במניות הנסחרות בטייוואן. רוג'רס לבצע רכישות של מניות בטייוואן בחודש מארס האחרון, ואלה שעקבו אחריו במרוצת השנים יודעים שאין שסיבה להתאכזב. בשנת 1987, הנשיא החדש במדינה חיזק את היחסים עם השכנה סין, בדיוק כפי שמתרחש גם היום. שוק המניות של טייוואן זינק מ-1,100 הנקודות ל-12,000 הנקודות בין השנים 1987 ל-1990, עלייה מטאורית לכל הדעות, או 990% בשלוש שנים. אפשר רק לדמיין כמה עשו המניות הטובות ביותר באותה התקופה. האי טייוואן הופרד מסין במהלך מלחמת האזרחים ב-1949. אולם בסין טוענים שטייוואן מהווה חלק בלתי נפרד מהטריטוריה שלה ומאיימת לתקוף את המדינה מדי פעם. באופן רשמי, שתי המדינות נותרו תחת מלחמה. חוסר הודאות הפוליטית יוצרת כותרות חדשות לבקרים ומדירה את רגליהם של המשקיעים מלהיכנס לשוק המניות במדינה. יחסית לשווקים בסין, שוק המניות בטייוואן לא הניב תשואה פנומנלית במהלך השנתיים האחרונות. בורסת שנחאי עלתה מיוני 2006 ועד יוני 2008 ב-153%, בורסת הונג קונג הוסיפה 53% בעוד שהבורסה בטייוואן עלתה ב-25% בלבד. בממוצע, המניות בשווקים באסיה הוסיפו לערכן 90% מאז ה-1 בינואר 2000 ועד היום. שוק המניות בטייוואן השיל 3% באותה התקופה ו-18% מאז 1997. ביצועי המניות הגרועים העניקו למדינה את תמחורי המניות הגרועים ביותר אי-פעם. מכפיל הרווח של אינדקס ה- Datastream עומד על 12.8, הרבה מתחת לאינדקס הסיני שמשקף מכפיל ממוצע של 20.9, בעוד התמחור בארה"ב עומד על מכפיל של 17.7. כלומר - האם המשקיעים סבורים שכלכלת טייוואן תצמח פחות מכלכלה ארה"ב והרבה פחות מכלכלת סין – אם כך אז מקומם בוודאי לא בשוק הסיני. לפחות ג'ים רוג'רס חושב אחרת. רבים מהמשקיעים ברחבי העולם רואים בכלכלת סין פוטנציאל ענק, למרות בעיות האינפלציה. אולם, אינם מודעים לנפח המסחר העסקי בין סין לטייוואן שרושם בימים אלה רמות שיא. המסחר בין שתי המדינות צפוי להגיע ל-120 מיליארד דולר השנה. על פי הנתונים של Associated Press, החברות במדינה השקיעו יותר מ-120 מיליארד דולר. כיום, היחסים הפוליטיים בין סין לטייוואן מתדהדקים גם כן. בחודש מארס, נשיא חדש זכה בבחירות במדינה – אולי שחזור של המצב כפי שהיה ב-1987. מה ינג-ג'ייאו החליט לשים בראש סדר העדיפויות את שיפור היחסים עם סין – אם הכלכלה בסין תהיה טובה טייוואן רק תרוויח מכך וכנראה שההשפעה על שוק המניות תהיה בהתאם. מאז שנכנס הנשיא הטייוואני החדש לתפקידו הסיגה סין חצי מהטילים שהיו מכוונים לעבר שכנתה. בחודש הבא - טיסות ישירות צפויות לחבר בין שתי השכנות. כרגע, הטייוואנים יאפשרו ל-3,000 אזרחים סינים לבקר במדינה מדי יום. התיירות כנראה תוסיף על פי ההערכות כ-60 עד 80 נקודות הבסיס לצמיחה במדינה, קרי 0.6% עד 0.8%. חשוב לציין, שכרגע אסור למשקיעים סינים להשקיע בטייוואן, או למשקיעים מטייוואן להשקיע בסין. אבל כל זה עומד להשתנות, באוגוסט 2007, הממשל בסין חשף תוכנית שתאפשר לאזרחים מסין להשקיע בטייוואן. אם תאושר התוכנית זאת תהיה הפעם הראשונה בה יורשו משקיעים סינים להשקיע מחוץ למדינה. מי שרוצה לדמיין השפעה של אישור כזה שינסה להיזכר במכפילים הגבוהים של בורסת שנחאי - בה יכולים רק משקיעים סינים מקומיים להשקיע.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיסכון
צילום: רוי שיינמן

פיקדונות - איפה תקבלו את הריבית הטובה ביותר? בדיקה

מאפס ריבית בעו"ש ועד ריבית קבועה של 4.5% בשנה - מי הבנקים ההוגנים ומי הבנקים הלא הוגנים? 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה בנקים פקדונות

הריבית שאתם מקבלים על יתרה בחשבון הבנק שלכם היא מגוחכת. כדי לקבל סכום קצת פחות מגוחך, כדאי לכם להפקיד בפיקדון. אם אתם לא יודעים לכמה זמן להפקיד, כי כמעט אף אחד לא יודע מה התזרים שלו לחודש-חודשיים הקרובים, אז אתם תפקידו בפיקודנות יומיים, שבועיים או לחודש או שתוותרו על זה כי הם מספקים ריבית מאוד צנועה ברוב הבנקים. ואז מתקבלת תמונה מעיקה - למרות שכמכלול יש לנו - הציבור על פני זמן כ-230 מיליארד שקל בחשבון העו"ש, אנחנו מקבלים רק על 9% מהסכום הזה ריבית והיא נמוכה מאוד, שואפת לאפס. בעולם תקין היינו אמורים לקבל על הסכום הזה 3%-4%, כי הבנקים יודעים לייצר מזה הרבה כסף - כ-10%, אבל אין תחרות אמיתית על הכסף שלנו כי אין תחרות בין הבנקים.

וככה הבנקים מייצרים מהעו"ש רווחים של 20-23 מיליארד שקל (נטו כ-14-15 מיליארד שקל), בעוד שהם משלמים על זה מאות מיליונים בודדים. הבנקים מרוויחים בקצב של 36 מיליארד שקל בשנה, חלק גדול מהם בזכות הכסף בעו"ש. אגב, אם אתם במינוס זה כבר סיפור אחר - אתם משלמים ריבית של 10.6% בממוצע על מינוס.

הכסף שלכם יכול לייצר תשואה קבועה או תשואה משתנה (ריבית קבועה או משתנה).  מכיוון שהריבית צפויה לרדת, הריבית המשתנה שתלויה בריבית במשק צפויה לרדת, ומכאן שכעת היא תהיה גבוהה יותר בידיעה שהיא תרד בהמשך. הקבועה מספקת ביטחון - מה שאתם מקבלים זה מה שיהיה לכל תקופת הפיקדון. ורק כדי להמחיש את ההבדל - אם אתם מקבלים הצעות לפיקדון שנתי בריבית קבועה של 4% או ריבית משתנה של 4.25%, אבל, לדעתכם, הריבית תרד בקרוב ל-1 השנה וכבר בקרוב, ברור שהריבית הקבועה מתאימה לכם יותר. אם אתם חושבים הפוך - שלא תהיה ירידת ריבית או שתהיה רק בעוד קרוב לשנה - אז הפיקדון בריבית משתנה כדאי לכם.  

על פי מידע מעודכן של בנק ישראל, הריבית הקבועה הממוצעת לשנה היא 4.13% והריבית המשתנה  היא 3.45%. קצת מוזר כי המשתנה אמורה להיות גבוהה יותר, אבל זה גם נובע מהצעות ואינטרסים של הבנקים. אם הם לא רוצים שתיקחו בריבית משתנה הם יספקו לכם הצעות בריבת נמוכה ומעט יקחו. בפועל, רוב הפיקדונות נלקחים במסלול של ריבית קבועה. הריבית הממוצעת  - 4.13%, נמוכה ממה שיכולתם לקבל במק"מ - כ-4.25%-4.3%. מאז הריבית במק"מ מעט ירדה. 


הנה תמונה מלאה על ריביות ממוצעת ל-6-12 חודשים:




תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטהתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטה

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.