לפני שנספק לכם עוד חוות דעת על המצב הכלכלי ועל האלטרנטיבות שניצבות בפני המשקיע, חוות דעת מספר 5,000 השבוע, אי אפשר בלי מילה על בר סטרנס (BSC). בשנת 1949 קיבל אייס גרינברג משרה, כפקיד, בחברה, בשכר של 32.5 דולר לשבוע. בשנת 2003, 54 שנים מאוחר יותר, פרש גרינברג, ביוזמתו האישית, מתפקידו כיו"ר מועצת המנהלים.

אייס גרינברג עשה לבר סטרנס מהלך שדומה מאוד למהלך שעשה ג'ק וולש לג'נרל אלקטריק. אייס גרינברג לקח חברה חסרת מעמד בוול סטריט והפך אותה לחברת הברוקראות-בנק השקעות השישי בגודלו בצפון אמריקה והוא עשה זאת בעצמו. כמו לישראלים רבים שעבדו בוול סטריט בשנות ה-80 יצא גם לנו לפגוש את האיש. בר סטרנס הייתה מהראשונות שהחלו לטפל בנושא הישראלי. גרינברג מונה למנכ"ל בשנת 1978.

בשנת 1985 התמנה ליו"ר מועצת המנהלים. במשך השנים בהם ניהול את החברה, מי ששם בשנת 1978, כשהתמנה גרינברג כמנכ"ל, 1000 דולר במניות בר סטרנס יצא, מבלי לחשב הדיבידנד, עם למעלה מ-100,000 דולרים. איש מדהים שכאשר פרש מהחברה תרם את כל מענק הפרישה שלו לצדקה. אנשים כמו אייס גרינברג או סאנפורד וייל, האיש שעשה את סיטיגרופ, מגיעים לוול סטריט פעם ביובל ומשנים את השוק מקצה לקצה. הבעיה עם אנשים כאלו היא שהם פורשים.

וייל וגרינברג פרשו בערך באותו הזמן וראו מה קרה לחברות הענק שהקימו. שמנו לב שמפולות כאלו מתרחשות יותר בעולם הפיננסי והרבה פחות בעולם התעשייתי. בעולם התעשייתי, ברוב המקרים, יודעים "בוני האימפריות" לבנות צוות מהימן שימשיך בדרכם, בעולם הפיננסי זה לא כך. הבעיה הגדולה של אייס גרינברג הייתה אהבתו הגדולה לברידג', הוא נחשב שחקן בעל שיעור קומה גלובלי. כנראה שהעובדה שג'יימס קיין, חברו במועצת המנהלים, שיחק ברידג' טוב ממנו שכנעה את גרינברג שקיין הוא האיש המתאים להחליפו. קיין לקח חברת ענק וריסק אותה לרסיסים. מרוב שהיה עסוק בברידג' לא שם לב לשוק ההון. איך אומרים? לבנות לוקח שנים, להרוס? במכה.

עכשיו בואו ונבחן את הצונמי הפיננסי. מאז החל השבוע. שמענו בלי סוף אנשים והרבה יותר דעות. שמענו את ידידי צבי סטפק ואת היו"ר שלו ד"ר דוויד קליין. שמענו את קריימר המהולל ושעה קודם את ג'ים רוג'רס.

באדיבותו של גיא קידר קראנו כמה מאמרים מעניינים מאוד של ליהמן ואת הפרשנויות של קרדיט סוויס, UBS, HSBC, בנק הפועלים, אדם רוייטר וכמובן כל מה שנאמר מטעם ראשי הכלכלה האמריקאית, ד"ר בן שלום ברננקי בראשם. מאוחר יותר עברנו על הפרשנויות של העיתונים והאתרים הפיננסיים, מהניו יורק טיימס ועד לפייננשיאל טיימס. כעת, לאחר שסיימנו לעיין בחומר ולפני שנגיע למסקנה שלנו אנחנו רוצים לשפוך אור על נקודה מעניינת. בעוד שבארה"ב ובאירופה שואלים אם ארה"ב נכנסת למיתון או לא, בארץ כבר קבעו שיש מיתון ואפילו מיתון כבד. לקביעת עובדה כזו צריך 2 רבעונים עם נסיגה בצמיחה וזה, עדיין, לא קרה. זה ההבדל בינינו לבין שאר העולם. בשאר העולם הולכים לפי הספר אצלנו כותבים את הספר.

המסקנה שלנו מכל הקריאה והשמיעה של השבוע האחרון היא שאף אחד לא יכול לייעץ מה לעשות. אנחנו מאמינים שהמשקיעים הרציונאליים לא עושים כלום ממילא וכל עצה שתתן לסחרנים זו ברכה לבטלה. איך אפשר לדון בכלל בייעוץ אם המדד המאוד סולידי של ה 500 S&P התנהג כפי שהתנהג במהלך מרץ? המדד ירד תחילה ב 4.6 אחוזים, עלה ב-4%, ירד ב -4.8%, עלה ב -5.9% ושליש מחודש מרץ עדיין פתוח למסחר? בתוך שבוע עלה מדד הדאו ג'ונס פעמיים ביותר מ-400 נקודות רק על מנת לחזור אותן מספר נקודות ביומיים-שלושה לאחר מכן.

בעבר, לפני שהגענו לשלמות ה-IT, דברים כאלו היו קורים במהלך 8 עד 12 חודשים. מי שמנסה להשליך מהכלכלה לבורסה או להפך עושה טעות כי הקשר הזה מנותק היום לחלוטין. ממה שנראה לנו וגם ממה שאנחנו שומעים מחברים, השוק כרגע נשלט ע"י הסחרנים ולכן, כל אדם שאינו מעוניין להתאשפז שימתין בצד או שיאסוף, לאט, מניות שתפגענה פחות מהאטה.

בעניין המצב הכלכלי אנחנו מעדיפים להיצמד לבנק המרכזי האמריקאי שמנסה, בדרך האמריקאית, להציל את העולם ממיתון. אמרנו "בדרך האמריקאית" כי האמריקאים, להבדיל מהיפנים והאירופאים אינם מוכנים להיכנס למשברים כלכליים ארוכים ומוכנים להסתכן. מאז 1929 הם מעדיפים לנקוט בפעולות שבארצות אחרות נראות פזיזות, כמו הורדה מאסיבית של ריביות או החזרי מס ענקיים ובלבד שהמשק יחזור לצמיחה. האמריקאים יודעים שאם צעדים מהסוג הזה אינם אפקטיביים, 1929 עלולה לחזור והעובדה שהבנק המרכזי ממשיך לנקוט בצעדים כאלו אומרת לנו שהם מאמינים באפקטיביות של הפעולות.

אנחנו שמים את הקלפים על ברננקי וחבריו. במקום להקשיב לכל המומחים, כדאי לקרוא בדקדקנות את "הצהרת הפאד" מה 18.3 כאשר הורידו הריבית בעוד 0.75%. מי שיקרא יבין שקובעי המדיניות שם "הולכים על כל הקופה" על מנת לייצב את המשק.

בתאכלס, הנשק היחיד האמיתי שיש לממשל האמריקאי ולבנק המרכזי הוא המשך הנזלת המשק והמשך ירידת הדולר כי צעדים אלו ימנעו קריסת המערכת הפיננסית מחד ומאידך זה מגדיל ייצוא, מקטין ייבוא, מוזיל עלויות ומביא תיירות בקצב של כ-60 מיליון תיירים לשנה. היצוא האמריקאי נושק ל- 15% מהתוצר, תופעה ללא תקדים.

והאמת היא שמחוסר אלטרנטיבות אין לנו אלא לקוות שיצליחו כי האלטרנטיבות הן אסון, לא משנה מה ששר האוצר שלנו אומר.

* מאת: שלמה גרינברג, כלכלן, שבמשך 30 השנים האחרונות עבד כבנקאי השקעות, מנהל השקעות וברוקר בארה"ב ובישראל. כעת משמש כיועץ פרטי לפיתוח עסקי והשקעות. מחזיק בתואר שני בכלכלה מאוניברסיטת רטגרס בארה"ב ובוגר ביה"ס הגבוה לבנקאות שליד אוניברסיטת ניו יורק.

* אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד