מחפשים נייר - הווה חזק ועתיד מבטיח
לחברת נייר חדרה שלוש פעילויות מרכזיות - ייצור נייר אריזה עבור יצרני הקרטון, ייצור ניירות לבנים (A4 וכד') וחיתולי נייר. חברת נייר חדרה נמצאת כיום בעיצומה של תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שתוצאותיה מתחילות להיראות ולהניב ערך כבר כיום, וחלקם עשוי להניב ערך רב בעתיד.
חוגלה קימברלי החלה תהליך חדירה לשוק הטורקי, במטרה להגיע למכירות של 300 מיליון דולר עד 2015 (לעומת 50 מיליון ב-2006). החברה אומנם ספגה הפסדים עד כה, אך ההפסדים נמצאים במגמת ירידה. האופטימיות של החברה נובעת מהגודל של השוק הטורקי ובעיקר משיעורי החדירה הנמוכים של המוצרים המשווקים ע"י חוגלה (מוצרי הגיינה נשית "קוטקס" וחיתולי "האגיס") הנאמדים בכ-50% לעומת שיעור חדירה של כמעט 100% בעולם המערבי, כך שהשוק צפוי לגדול בצורה משמעותית בשנים הקרובות, ואיתו גם החברה.
בנוסף, החברה הינה החברה התעשייתית הראשונה שעברה לשימוש בגז טבעי, במהלך שצפוי להוסיף לרווחיה כ-25 מיליוני ₪ נטו בשנה.
אציין שחברת נייר חדרה נמצאת בתהליך השקעה במכונת נייר אריזה חדשה בהיקף של כ-170 מיליון דולר, שנועדה להכפיל את כושר הייצור של החברה בתחום, כאשר הביקוש למוצר אותו החברה מייצרת הולך וגדל.
תהליך אסטרטגי נוסף שהחברה כבר ערוכה אליו הינו הקמת תחנת כוח פרטית בהיקף של עד כ-230 MW.
יש לזכור שענף הנייר הינו ענף מחזורי, וכיום המחזור העולמי הינו חיובי וצפוי להימשך כך לפחות עד שנת 2009, מה שבא לידי ביטוי ברווחיות המשתפרת של החברה. דווקא בתקופה זו, חשוב לציין את העוגן הקיים בחברת חוגלה קימברלי שהינה חברה תזרימית ויציבה אשר הינה מוטת צריכה בישראל ובעלת מותגים חזקים ומובילות בשוק.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
