גורם המקורב ל'פד': החלטת הריבית נעשתה ללא ידיעת דבר המעילה ב-Societe Generale
הפדרל ריזרב לא היה מודע לעובדה שהבנק Societe Generale, הוא זה שגרם לצניחת המדדים ביום שני האחרון בשווקי אירופה. צופי ה'פד', שהם אסטרטגים המעניקים תחזיות ופרשנויות למהלכי הבנק המרכזי בארה"ב סברו כי המהלך של הפחתת הריבית ביום שלישי האחרון בשיעור של 0.75%, נבע מחשש גדול להתמוטטות השווקים. אולם, גורם מקורב ל'פד' מצביע היום על תמונה שונה בתכלית – טוען כי ה'פד' לא היה מודע למתרחש בבנק הצרפתי.
כלומר, ה'פד' הכניס למשוואת קבלת ההחלטות שלו כי הנפילות באירופה אינן תוצאה של פאניקה מהמצב הכלכלי, אלא תולדה של דיווחי הבנק הצרפתי Societe Generale. אסטרטגים וכלכלנים אחדים גורסים כי בהתחשב הסיבות לנפילת המדדים, המהלך של ה'פד' היה נחפז מידי. זאת אחת הסיבות מדוע הגורמים בשוק מעריכים, כי הציפיות להפחתת ריבית נוספת בסוף החודש ב-0.5% הן מוגזמות מידי.
השאלה שצריכה להישאל במקרה זה, מדוע ה'פד' שנוהג לשמור על קשר קרוב עם הבנקים הגדולים בעולם, שיחרר את נשק החירום בטרם קיבל את הדיווח מהבנק הצרפתי? סוגיה זו יתכן ו"תדפוק" על דלת ה'פד' בזמן שיחליט על הפחתות ריבית נוספות.
כרגע טוען Chris Rupkey, כלכלן ראשי בנק Mitsubishi, ביפן, כי העובדה שההחלטה של ה'פד' להוריד את הריבית בשלושת רבעי האחוז נבעה מהמסחר האלים גרידא, מקטינה את הסבירות למהלך נוסף בשבוע הבא.
כזכור, Societe Generale, הבנק השני בגודלו בצרפת הכה בתדהמה את השווקים הפיננסים, לאחר שסוחר בודד הונה את הבנק ב-4.9 מיליארד אירו. היה זה מקרה ההונאה הגדול ביותר שנעשה על ידי עובד זוטר. הבנק ניסה לשחרר את הפוזיציות מהר ככל שניתן, בטרם יודיע למשקיעים על דבר העברה. אחת המטרות היתה להגביל את ההפסדים, מאחר ובנקים אחרים יכלו לגרוף רווחים, באם היה נודע להם על דבר המעילה בטרם החל הבנק הצרפתי את הפוזיציות שפתח העובד.
נגיד הפדרל ריזרב, בן ברננקי, צפה היטב בשווקים ביום שני האחרון, בטרם החליט על מהלך החירום. חברי ועדת השוק הפתוח החליטו על צעד חירום – הורדת הריבית במפתיע בשיעור של 0.75%, עוד בליל שני ופרסמו את ההחלטה ביום שלישי בבוקר (שעון ארה"ב).
יחד עם זאת, היו כלכלנים רבים שטענו כי המהלך של ה'פד' היה מאוד נחוץ לנוכח הירידות החדות הפוקדות את השווקים. במידה והחולשה בשווקי המניות חדרה לתוך השוק האמריקני, תחושת העושר של משקי הבית האמריקנים התקדרה עוד יותר, בהתחשב בירידת ערכי הבית ומצוקת האשראי, העריכו כלכלנים בכירים. החשש הגדול הוא שירידות בשווקי המניות פוגעות בתחושת העושר של הצרכן האמריקני, בדיוק בזמן שהביקושים לתוצר מצויים בתקופה כה שברירית.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל בפני אתגר: מרכז טאוב מזהיר מפני פגיעה בצמיחה ובשירותים
על יוקר המחייה, אבטלה, תשתיות והמפתח לצמיחה
יוקר המחיה מכביד על המשפחות
דו"ח "תמונת מצב המדינה" של מרכז טאוב מציג תמונה מורכבת של כלכלת ישראל, שנמצאת בסכנה בשל הוצאות המלחמה הגבוהות והשלכותיהן. ההוצאות הללו מגדילות את הגירעון בתקציב המדינה, מייקרות את החוב הלאומי ביחס לתוצר ומגבירות את נטל תשלומי הריבית. בד בבד, ההוצאה הגבוהה על ביטחון לוחצת על ההוצאות האזרחיות, דבר שמדלדל את המשאבים להשקעות ולשירותים חיוניים כמו חינוך ובריאות. מצב זה יוצר מעגל שלילי שבו המחסור במשאבים פוגע בצמיחה, והצמיחה החלשה מגבירה את הלחצים התקציביים, מה שמעמיד את ישראל בפני סיכון של חוסר יציבות כלכלית.
במקביל, שיעור האבטלה בישראל נמוך, כ-3%, אך הפריון נותר נמוך בהשוואה למדינות דומות כמו אוסטריה ודנמרק. העובדים בישראל עובדים יותר שעות בממוצע, אך התפוקה לשעת עבודה נמוכה יותר. בעוד שבתחומי ההיי-טק הפערים בפריון נסגרו, בתחומים אחרים הם עדיין משמעותיים. לכן, שיפור ההון האנושי הופך להכרחי כדי להגביר את התחרותיות ולהבטיח צמיחה מתמשכת.
יוקר המחיה בישראל מוסיף להעמיק את הבעיה. הדו"ח מציין כי המחירים בישראל גבוהים ב-13% מהממוצע במדינות ה-OECD. הסיבות לכך הן מבניות: תחרות נמוכה בחלק מהענפים, רגולציה מגבילה, עלויות תפעול גבוהות ומגבלות על יבוא. מצב זה מכביד על היכולת הכלכלית של המשפחות הישראליות ומשפיע על איכות החיים.
השקעה בהון אנושי ובתשתיות - המפתח לצמיחה
כותבי הדו"ח, חוקרי מרכז טאוב פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי, מדגישים כי הצמיחה הכלכלית חייבת לתמוך במימון ההוצאות הביטחוניות הגבוהות. לשם כך, נדרשת מדיניות חכמה הכוללת השקעה משמעותית בתשתיות פיזיות ובהון האנושי, במיוחד בחברות הערבית והחרדית. השקעה זו יכולה לשפר את הפריון ולהרחיב את בסיס ההכנסה של המדינה. כמו כן, יש חשיבות לשיפור מגזר ההיי-טק, המהווה מנוע מרכזי לצמיחה וליצוא, ולצד זאת, יש צורך במיגור יוקר המחיה ובביצוע רפורמות מבניות.
- נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
- כאן צומחים!
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מחקר של מכון אהרון מצביע על כך שבלי רפורמות משמעותיות, קצב הצמיחה של ישראל עלול לרדת ל-2.5% בשנה. זה מדגיש את הצורך בפעולה מהירה וממוקדת. כדי לשמור על יציבות כלכלית ויכולת לספק שירותים אזרחיים איכותיים, ישראל חייבת לאזן בין הצרכים הביטחוניים להשקעה בתשתיות ובהון האנושי. ללא צעדים אלה, ההשפעות השליליות על כל המגזרים והאוכלוסיות במשק יימשכו.
