השעה: 14:30. הזמן: שבוע שעבר. המקום: שדרות שאול המלך בתל אביב. שיא הסייסטה בסיטי הצפוני של הכרך, אזור משרדי ממשלה, העסקים, התקשורת, והתרבות - המאוכלסים בבניינים הנושאים שמותיהן של מדינות, יבשות וגדולי אומה. לאורך החלק המזרחי של שדרות שאול המלך, בולטים הבניינים העוטפים את מתחם הקריה בת"א, העורף של משרדי הממשלה וליבת משרדי המטה והחילות של צה"ל. בלב המתחם הזה, מצויים גם בתי המשפט של תל אביב, ולידם מוזיאון תל אביב והתיאטרון הקאמרי, שהוא חלק מהמשכן לאומנויות הבמה.

ביום שני שעבר, נוספו לנוף הזה 1,400 איש, שבאו לחגוג עם חברת מטריקס את כנס הלקוחות השנתי שלה ושל שותפיה העסקיים. סביר להניח שחלק מבאי הכנס לא מסתובבים באזורים אלו בשעות היום, אלא אם כן העבודה שלהם מחייבת זאת. בחירת המיקום והשעות שבהם התקיים הכנס - אינה מקרית. תיאטרון הקאמרי משדר למי שנכנס בשעריו, כי הקונספט עליו הולכת מטריקס בשנה האחרונה, הוא של יציאה מהקופסה, של רצון לשבור מוסכמות ולהציג בידול - בשוק המאוד צפוף ותחרותי, של שירותי ה-IT .

הכנס היה ללא ספק הפסקת צהריים מהנה, לכל מי שהצטופף שם. אולם התיאטרון, שהיה מלא מפה לפה, סיפק ליושביו את התמורה המלאה להזמנה שהם קיבלו. במרכז הבמה, כיכב המנכ"ל מוטי גוטמן, עם להקתו. גוטמן מאוד גאה בלהקה הזו, כי על פי דבריו - הלהקה עזרה לו להגשים חלום קטן אישי: לחשוף ברבים את האהבה שלו למוסיקה. ויש לו אהבה, ללא ספק. הוא שכח לציין, כי הגשמת החלום שלו כללה גם עוד חלום קטן, שרבים מאוד היו קונים אותו: לא סתם להופיע על במה מול קהל, אלא על במת תיאטרון הקאמרי. פרט חשוב ברזומה של המנכ"ל המנגן.

להקות הפועלות במסגרת חברות היי-טק ו-IT, אינן חדשות. לפני שמונה חודשים, על במה צנועה יותר, באחד מבתי המלון בעיר, הופיע פרופסור ויליהאם שיר, מייסד חברת IDS, עם להקת ג'אז בהרכב ישראלי-מקומי. הג'אז, הסביר הפרופסור, הוא סוג של מסר, שפה - שלמרות השוני שבה, למרות שאין לה קו מאפיין אחד - כולם מבינים אותה ורבים משתמשים בה.

מה שמאפיין את הלהקה הוא האילתור, היכולת של הרכב לעבוד ביחד, לחלוק אחד עם השני ידע וכישרונות, להמציא ביחד דברים חדשים. אבל, לא לאבד את הייחודיות. אך ג'אז היה רק אחד המסרים שמטריקס ניסתה להעביר באותו אחר צהריים, ובמידה רבה של הצלחה.

שיתוף ידע

התחרות הקשה, והשינויים שעוברים עולם העסקים בפרט והעולם הארגוני בכלל, הופכים את ארגון ה-IT מארגון סגור, שחוסים בו רק כאלו שמבינים את השפה שלהם - לארגון פתוח, שצריך לתת כלים בידי ההנהלה ועובדיו, כיצד לשרוד בעידן שבו כמעט הכל נגיש. אם האינטרנט חיסל את המושג של ארגונים סגורים, ופתח את המחשבים שלהם לכל דיכפין, הרי שהעידן הנוכחי – של ה-Web 2.0 והוויקי'ס - הוא עידן שלא מסתפק רק בהזמנת גולשים, אלא גם מחזר אחריהם בכל מיני דרכים, כדי שיגלשו לאתר שלו וייחשפו לפעילותיו ולשירותיו. החיזור הזה אינו חדש כמובן, אבל כעת הוא צובר תאוצה - בלבוש שונה מעט.

כי אחד הדברים שהגולשים אוהבים ביותר, הוא לקבל בחינם: מידע וידע. מידע בנושאים שונים, פלטפורמה שתחליף את האנציקלופדיות המסורתיות. וויקיפדיה הייתה מהראשונות ליישם את הרעיון הזה. וויקי, בשפתם של ילידי הוואי, היא מילה נרדפת למשהו מהיר, מיידי ומאולתר. וויקי בשפתנו, היא עטיפה לטכנולוגיה של בנייה פשוטה של אתרים, מאגרי מידע ובמקרה של וויקידפיה - אנציקלופדיה אינטרנטית. כעת אנו עומדים בפני עידן חדש בתחום. הפלטפורמה זהה, התוכן הרבה יותר ממוקד.

עולם המושגים של ה-IT הפך להיות מורכב ומגוון, עד שנוצר צורך אמיתי לפתח מילון מונחים לתחום. אלא שקצב השינויים המואץ, לא מאפשר לעשות זאת במדיום המודפס, ולכן הפלטפורמה הכי נוחה לכך היא הרשת. כך נולד רעיון ה-wikIT - אנציקלופדיה שיתופית וחופשית ראשונה בישראל למונחי IT בסגנון ויקיפדיה, אותה השיקה מטריקס בכנס. מילון מונחים אינטרנטי, הכולל עדכונים וחידושים.

הוא מיועד לאנשים, חברות וארגונים - שרוצים להצליח בשילוב טכנולוגיות ושימוש בהן, רק על ידי יצירת שפה משותפת ויצירת הבנות בין מנהלים לעובדים, בין ספקים ללקוחות, בין יחידות ה-IT למנהלים העסקיים, ובין המשתמש למחשב עמו הוא עובד. היוזמה החדשה, הסבירה רנית זקצר, CTO מטריקס מעל הבמה, הוקמה על בסיס התפיסה כי ידע הוא כוח, כאשר משתפים אותו עם אחרים והוא נחלתם של כמה שיותר אנשים.

ההצלחה של מיזם זה, תלויה במידה רבה במידת הרייטינג שהוא יתפוס אצל המשתמשים ואנשי המקצוע, שירצו לתרום מזמנם ומרצם, כדי לעדכן את האנציקלופדיה. שאלה לגיטימית תהיה: אז מה ייצא להם מזה? מדוע מטריקס טרחה ומשקיעה באתר שהוא נחלת הכלל? איזה "ליד" עסיסי, שיעשיר את קופת בעלי המניות של גוטמן, עשוי להגיע מכך שמנמ"ר תמים ירצה לדעת מה פירוש מושג זה או אחר?

התשובה מורכבת, אבל ברורה ועכשווית מאוד. אם אתה רוצה להגיע אל הלקוחות שלך, עליך לספק להם את הפתרונות הטובים והיעילים ביותר שהם צריכים. עליך לחשוף אותם לעולמות מגוונים ככל האפשר. עליך לסייע להם להוכיח להנהלות שלהם, כי הפתרון שהם ירכשו ממך - הוא המנצח, הוא זה שמנצל את כל הידע בארגון, וממנף אותו לתהליכים עסקיים שמניבים תוצאות.

כדי לעשות זאת, צריכים גם הלקוחות וגם הספקים - לדעת. כלומר, לצבור ידע ומידע. המידע הזה קיים בשפע בארגונים כמו מטריקס. החוכמה היא לדעת לארגן אותו, ולהעמידו לרשות הקהילה. שלטון החכמים, קראו לזה באתר של מטריקס, ואין הגדרה קולעת יותר מזו, למציאות אותה אנו חווים כעת.

ה-IT המסורתי מנער את עצמו ומתכונן לקראת עידן הוויקי, שכבר מזמן הפסיק להיות משחק ילדים, אלא גורם משמעותי בחייהם של הארגונים. את הירייה הראשונה, עטופה בקמפיין שיווקי מקורי - עשתה מטריקס. היא בטוחה שהיא לא תהיה לבד לאורך זמן.

ואם תשאלו מה שלום התחרות - נשמת אפו של כל ארגון, ובוודאי אצל מוטי גוטמן, שם היא לחם חוקו? אם הידע יהיה קיים במידה שווה, איפה הבידול? אז אפשר להירגע: שום דבר לא השתנה בכל הקשור לתחרות. היא חיה וקיימת. את הבידול עושים האנשים, ואת התחרות מנצח ההון האנושי. ע"ע כל אנציקלופדיה מסורתית.