חשיבות המותג - ידידות נפלאה עם שיווק נכון

לפעמים נדמה שמרגע שייצרנו את המותג הוויזואלי אפשר לנוח שהרי העבודה נעשתה. זוהי טעות. בניית המותג הוויזואלי היא תחילתה של ידיוות נפלאה עם שיווק נכון
יעל לוטן |

תחילת הדרך של יצירת מותג נעשית בפיתוח הסממנים החיצוניים של המותג וקבלת החלטה לגבי מה ערכיו.

זה טוב ויפה שפניתם למעצב גרפי תותח ויצרתם את הלוגו הנכסף אשר ישקף את חזונכם וייצג אתכם כראוי, אך מכאן מה? מותג הוא מותג יציב וטוב כאשר קהל היעד אליו הוא מכוון יכול לקשר אותו לאיכות, למצוינות ולחברה הנכונה בעיקר. ומכאן הדרך עליה דיברתי אשר הולכת להיות מעניינת ,ארוכה ואם היא נכונה התוצאות שוות הכול.

המיתוג והשקתו הן פן בלתי נפרד מהמערך השיווקי של החברה. זה מתחיל עם צאת המותג וממשיך באופן שיטתי כל הזמן על מנת לחזק אותו ולהקנות לו יציבות לאורך זמן. השקת המותג חייבת לעורר הדים ומכאן החדרתו לתודעת קהל המטרה צריכה להתבצע תוך התמדה באסטרטגיה אשר נבנתה במיוחד בשביל זה.

ORANGE השיקה את הריבוע הכתום, שטראוס עלית את הלב האדום ועוד חברות גדולות ורבות אשר כל הדרך מחזקות את המותג ולא נחות לרגע.

צריכה להיות חשיבה מרחבית לגבי דרך פעולה שלמה. חיזוק וקידום המותג צריך להיבנות תוך התייחסות למספר צעדים. צעד ראשון הוא זיהוי קהל המטרה אליו רוצים להגיע. אם מדובר בקהל של צעירים, האופי של המותג יהיה שונה, צבעוני יותר, ונועז. ואם מדובר בקהל מבוגר יותר אז המותג יכול להיות יותר רגוע, סולידי.

מטרת המותג היא לייצג את ערכי החברה ולגרום לזיהויו על-ידי קהל המטרה בצורה חיובית אשר תגרום לו להתחבר למוצר ולרכוש אותו, כמובן.

ראשית התהליך היא פיתוח הסממנים החיצוניים של המותג וקבלת החלטה לגבי מה ערכיו הרצויים, לאחר מכן מגיע שלב החדרת המותג וערכיו לתודעה הציבורית באמצעות יחסי ציבור (או פרסום למי שאוהב לבזבז הון תועפות...) תהליך המיתוג בדרך כלל מתבקש עם צאת מוצר חדש לשוק אשר נותן את ה"סיבה למסיבה".

עידן הגלובליזציה, כלומר המעבר לייצור ושיווק גלובלים מחזק עוד יותר את חשיבות המותג. החשיבות העיקרית של המותג היא בכך שהוא יוצר בידול בין חברות או מוצרים דומים. הרצון להיות מותג חזק נובע היום גם מהרצון לפרוץ בכל העולם תחת אותו מותג(לדוגמא: קוקה קולה) ולכן יציבותו חשובה ביותר ודורשת חשיבה מקצועית ביותר בהשקתו.

בשוק לא ממותג הצרכנים כמעט ולא יכולים להבדיל בין מוצר אחד למשנהו והיצרנים מתחרים ביניהם בעיקר על המחיר ולא על איכות המוצר, נדבך אשר פוגע בעיקר ברווחיות שלהם.

המיתוג יוצר מצב בו ניתן להתחרות גם על מאפיינים אחרים של המוצר. אם הלקוח מחשיב את המותג כבעל ערך עבורו הוא יהיה מוכן לשלם עליו יותר. ההבדל הזה במחיר נקרא "פרמיית מותג", כלומר: סה"כ שהלקוח משלם עבור השם של המוצר מעבר לאיכויות אחרות שלו.

לכן, בניית המוניטין של מותג חשובה לא פחות מיצירתו באופן ויזואלי והדבר נכון גם לגבי מוצר ותיק ובעיקר למוצר חדש אשר צריך לקנות את דעת הקהל ולגרום להם להעדיף אותו על פני מוצרים אחרים.

מותג טוב הוא מוכר ידוע ואהוד על ידי קהל המטרה אליו הוא נועד לא יותר ולא פחות והדרך להבאתו לידיעת קהל המטרה היא דרך יחסי ציבור מקצועיים אשר פועלים לפי אסטרטגיה מיוחדת אשר נבנתה במיוחד עבור זה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.