נתוני המאקרו בארה"ב מצביעים על כלכלה בריאה וחסונה
כשעה לפני תחילת המסחר פורסם נתון ההוצאה וההכנסה הפרטית בארה"ב. נתון זה מודד את ההכנסה ממספר מקורות, שכר, הכנסות משכירות, סובסידיות ותשלומי ממשלה. מצד שני בודק הנתון את כמות ההוצאב הפרטית. תחזיות הכלכלנים בארה"ב ,לגביי גובה ההכנסה, עמדו על טווח עליה בשיעור שבין 0.6%- 0.3% לאחר שבחודש ינואר עלה המדד בשיעור של 0.7%. בפועל נרשמה עליה בשיעור של 0.3%. הערכות לגביי גובה ההוצאה הפרטית עמדו בטווח שבין 0.3-0.4- והבתאם לכך נרשמה בפועל עליה בשיעור של 0.1 .
מעט לאחר תחילת המסחר פורסם נתון "סנטימנט הצרכנים של אוניברסיטת מישיגן" לחודש מרץ. מדד זה מצביע על נכונות הצרכנים להוציא כסף ויש לו חשיבות רבה בניבוי שינויים פתאומיים בתבניות הצריכה. הערכות היו שהמדד יעודכן לרמה של 87.0 לאחר שבמהלך החודש עודכן המדד לרמה של 86.7. בפועל עודכן המדד לרמה של 88.9 נקודות.
כחצי שעה לאחר תחילת המסחר פורסם נתון כמות ההזמנות מהמפעלים בארה"ב בחודש בפרואר. נתון זה מורכב מדו"חות של מוצרים בני-קיימא ומדו"חות מוצרים שאינם בני-קיימא. החשיבות של הנתון היא בכך שהוא מאפשר להציץ למצב המלאים הסיטונאים והקמעונאים ולמעשה משמש לביצוע הערכת מלאים. תחזיות הכלכלנים מדברות על עליה בשיעור של 1.4% לאחר ירידה של 4.9% בינואר אך בפועל נרשמה עליה מתונה יותר בשיעור של 0.2%.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
