חודש מרס: חודש של הכרעה בבורסה התל אביבית
פברואר הפך לחודש של דעיכה בבורסה בתל אביב. לא רק שהמדדים המובילים לא הצליחו לטפס, אלא במעקב יומי אחרי התנהגותם, הם כשלו לפתח מומנטום גם בתוך ימי המסחר עצמם. אם ב-2005 פינקה הבורסה התל אביבית את המשקיעים בימים רצופים של עליות, שהתנהגו בדרך זאת לאורך רוב שעות המסחר, הרי שבחודש זה הגיעה "הדעיכה הגדולה".
יחד עם זאת, מוקדם לדעתנו לבכות על עזיבת השוורים את תל אביב. נכון, השוק עלה לרמות שיא עוד בחודש ינואר הרה הגורל. המכות המפתיעות שחטפה הזירה הכלכלית מהתחום הגיאופוליטי, הותירו את המשקיעים נדהמים. אבל למעשה "נכפה" על המתעניינים בשוק המניות הישראלי חודש של דכדוך, מימושים ואווירה הססנית וחסרת תכלית.
דווקא על חודש מרס העומד, הממתין בפתח, אפשר להתחיל להצביע כחודש של הכרעה בשוק ההון המקומי. דבר ראשון, מזירה חדשה ולא נעימה: "רכבת ההפתעות". בעצם מאז נצחונו המפתיע של עמיר פרץ על שמעון פרס, נקטע רצף היציבות שאפיין את 2005 בזירה הפוליטית. אם מדובר בהקמת קדימה, בשני התקפי השבץ שעברו על רה"מ שרון, ובנצחון החמאס בשטחים - מספר חודשים ערבלו את תחושות הציבור והכניסו אי ודאות וספקות לגבי העתיד לבוא, כשתהליך בחירות מתנהל במקביל. הפתעה אחר הפתעה, בחודש פברואר - הפסיקו להצטרף קרונות חדשים שכאלה לקטר ברחוב אחד העם.
בנוסף לכך, במידה ואנחנו בדרך לקפאון מסוים בכל הקשור למגעים עם הפלשתינאים, עם נסיון של החמאס לבסס את עצמו כבעל הבית החדש, ואם יחול לבסוף נצחון ברור של מפלגה גדולה אחת ויציבה במערכת הבחירות הקרובות בסוף מרס, ייתכן סוף סוף הוודאות המיוחלת, לפחות לטווח הבינוני.
המשקיעים בבורסה התל אביבית זקוקים כעת לחדשות טובות, וחודש מרס יהיה חודש של מבחן בעניין זה. בסוף החודש ילכו המצביעים הישראלים אל הקלפי, ואם מערכת הבחירות תתנהל עד אז ללא זעזועים חיצוניים, הרי שהתנהגות המשקיעים עשויה להצביע על גיבוש מגמה כבר בחודש זה.
אנחנו מעוניינים להזכיר לכם את החודשים יוני ויולי 2005. בחודש יוני, חודש לפני ביצוע הליך ההתנתקות שעבר בממשלה, נפלה הבורסה התל אביבית ולא הצליחה לייצר עליות שערים. הסיבות היו חששות לאי ביצוע של ההתנתקות, כמו גם חשש מהתפתחויות אלימות במיוחד במהלך הפינוי שיכפו "הסתבכות" ברצועת עזה ומלחמת אחים.
אבל מהרגע שהחל הליך הפינוי, הבורסה היתה הראשונה להמר על הצלחתו. כי כזאת היא הבורסה, היא מהמרת ראשונה. הברומטר הזה עשוי להקדים ולפרש תהליכים כשהם עדיין מצויים בשלביהם הראשונים. אז אחרי הדכדוך והדשדוש שעבר על הבורסה בחודש פברואר, יהווה החודש העומד בפתח חודש מעניין של קבלת הכרעה.
הערה: אין לראות באמור לעיל משום המלצה לבצע פעולת השקעה כלשהי, המבצע פעולה שכזאת פועל על סמך שיקול דעתו הבלעדי והמלא וכל האחריות מוטלת עליו.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
