רקוויאם לבכר: תקנות עמלות ההפצה הוגשו לועדת הכספים
השאלה הולכת ומתחדדת: האם הצליחה רפורמת בכר, רפורמה מסועפת שביקשה להפריד בין הבנקים לקרנות הנאמנות וקופות הגמל? או שמא נכשלה לבסוף. ועוד בזמן פציעות. עניין העמלות של ההפצה נקבע היום על ידי שר האוצר, אהוד אולמרט, והוא הגיש לאישור ועדת הכספים את תקנות ההשקעות המשותפות בנאמנות (עמלת הפצה) ואת תקנות הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל) (עמלות הפצה).
באוצר ציינו כי הגשת התקנות לאישור על ידי ועדת הכספים משלימות את תהליך החקיקה של רפורמת בכר בבנקאות ובשוק ההון. עוד הוסיפו במשרד האוצר כי התקנות נקבעו לאחר דיונים ממושכים עם גורמי השוק הרלוונטים, לאחר התייחסות להערות הציבור והמלצת חברי צוות בכר. אך כבר עתה ברור כי עמלות ההפצה הינן גבוהות למדי והן תפגענה בחלק מהמהות שעמדה מאחורי הרעיון של מכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מדי הבנקים.
בהתאם לתקנות, תקרת עמלת ההפצה בתחום קרנות הנאמנות תעמוד על: 0.25% מיתרת הנכסים בקרנות המשקיעות בעיקר בהשקעות קצרות טווח בסיכון נמוך. 0.80% מיתרת הנכסים בקרנות מניתיות. 0.40% מיתרת הנכסים ביתר הקרנות.
שיעור עמלות הפצה אלה מהווה בממוצע כ-30% מדמי הניהול הממוצעים הנגבים כיום בשוק. בתחום קופות הגמל וקרנות הפנסיה תעמוד תקרת העמלה על שיעור של 0.25% מיתרת הנכסים בקופה או בקרן.
התקנות קובעות את שיטת הגביה ואת גובה תקרת העמלה אותן הבנקים יורשו לגבות ממנהלי קרנות הנאמנות ומנהלי קופות גמל וקרנות הפנסיה עבור הפצת מוצריהם. עוד נמסר כי העמלות הנקובות בתקנות הינן עמלות מקסימום, שמתחתיהן כל בנק יוכל לקבוע את העמלה אותה הוא יגבה.
קביעת עמלת מקסימום ולא עמלה קבועה נועדה, לדברי האוצר, לעודד תחרות בין הבנקים לבין היצרנים (מנהלי הקופות והקרנות) ומאפשרת לכל בנק לשקף את הערך הכלכלי של כוח הייעוץ וההפצה שלו.
העמלה שתקבע על ידי כל בנק תהיה עמלה אחידה עבור כל מנהלי הקופות והקרנות והבנק יהיה מחוייב להתקשר עם כל מנהל שיהיה מוכן לשלם אותה. הקביעה לגבי "עמלה אחידה" נועדה למנוע העדפה של הבנק בין מכירת מוצר של מנהל קרן א' לבין מכירת מוצר של מנהל קרן ב' ולאפשר מתן ייעוץ אובייקטיבי.
באוצר ציינו כי העמלה שיגבה כל מפיץ תקבע כשיעור מיתרת הנכסים ולא כשיעור מדמי הניהול, על מנת למנוע העדפה של הבנק למכור מוצרים עם דמי ניהול גבוהים. כן נקבע כי העמלות לעיל לא תגבנה בגין קרנות נאמנות שנרכשו במסגרת תיק המנוהל על ידי גוף חוץ בנקאי ולא תשולם על מלאי הנכסים הקיים.
הבנקים יורשו להתחיל לגבות עמלות כאמור החל מאפריל 2006. קביעת מועד תחילה מוקדם יחסית נועד, בין היתר, להקטין את האינטרס הכלכלי של הבנק למכור מוצרים פיננסים שבבעלותו, בייחוד בתקופה שלפני מכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות לגופים חיצוניים.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ב-2024 ניתנו כ-5,000 דרכונים כאלו, עם הכנסות של 1.2 מיליארד דולר למדינות המארחות. מדינות מובילות כוללות סנט קיטס ונוויס (מ-250 אלף דולר תרומה, זמן טיפול 4 חודשים), אנטיגואה וברבודה (מ-200 אלף דולר, כולל בני משפחה) וגרנדה (מ-150 אלף דולר, עם הסכם E-2 לארה"ב). מחוץ לקריביים, טורקיה מציעה אזרחות תמורת 400 אלף דולר בנדל"ן, ומצרים - תמורת 300 אלף דולר בהשקעה. אירופה סגרה רוב התוכניות: מלטה נסגרה ב-2025, וקפריסין ביטלה את הסמכות הנשיאותית להנפיק דרכונים כאלו.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
הכרטיס המוזהב של טראמפ
תוכנית ה-Gold Card האמריקאית,דורשת תשלום של 15 אלף דולר עמלת עיבוד נוספת מעל ל-1 מיליון דולר ומקנה סטטוס EB-1 או EB-2 מואץ - כולל זכות עבודה ומגורים בארה"ב ללא יצירת מקומות עבודה, בניגוד ל-EB-5 הקודם שדרש השקעה של 800 אלף דולר ו-10 מקומות תעסוקה. המטרה המוצהרת: למשוך כישרונות ומימון לתעשיות כמו טכנולוגיה וייצור. ה-Platinum Card, שתושק ב-2026, תפטור ממס הכנסות זרות, מה שיהפוך אותה לאטרקטיבית למשקיעים שמחפשים תכנון מס גלובלי.
