פיצוי חד פעמי בהתאם לפסק בורר סווג כהוצאה פירותית

בית המשפט המחוזי קבע כי פיצוי חד פעמי ששולם על פי פסק בורר הינו הוצאה פירותית, שתשלומה מותר בניכוי, מאחר והתשלומים בגינם שולם הפיצוי הוצאו בקשר עם עסקו של הנישום.
עו"ד לילך דניאל |

עמ"ה 1229/03 איגוד מקבלי גימלאות מגרמניה בע"מ נ. פקיד שומה תל אביב - יפו 4 המערערת (להלן גם - האיגוד) הינה חברה אשר החלה לפעול במרץ 1983, בטיפול באזרחים ישראליים שביקשו לרכוש זכויות פנסיה מגרמניה, וזאת לפי האמנה שנחתמה בין ישראל לגרמניה לענין זה (להלן - האמנה). על פי האמנה, ניתנה לאזרחים ישראליים אשר נמצאו זכאים לפי האמנה, האפשרות לרכוש זכויות פנסיה באופן רטרואקטיבי מאת הביטוח הלאומי הגרמני. על המבקש להצטרף להסדר הפנסיה הגרמנית היה להירשם עד ליום 13.6.1983. המערערת רשמה עד למועד זה כ-1,500 איש. ביום 21.11.1984, לאחר המועד האחרון להרשמה כאמור, נחתם הסכם בין המערערת לבין מר יואל ראוכברגר (להלן - יואל), אשר עסק אף הוא בהשגת נרשמים להסדר הפנסיה הגרמנית ואף בידיו היתה רשימת נרשמים, בת 2,700 איש. לפי ההסכם פנה יואל אל המערערת על מנת "לקיים פעולה משותפת" לגבי הליכי הרישום כאמור (להלן - ההסכם הראשון). ההסכם הראשון קובע כי הסכם זה מהווה הסכם שותפות, לפיו יוקם איגוד משותף בשם "הלשכה לטיפול הפנסיה הגרמנית" (להלן - הגוף המשותף או המיזם המשותף). עוד הוסכם כי יואל יעביר את הטפסים והאינפורמציה אודות נרשמיו לגוף המשותף ואותו חומר יטופל על ידי האיגוד. שכר הטרחה עבור הטיפול בנרשמים יחולק, כך לפי ההסכם הראשון, שווה בשווה בין הצדדים. ביום 3.2.1985 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, אשר נועד להשלים את ההסכם הראשון (להלן - ההסכם השני). הסכם זה בא להקנות זכות ליואל ליהנות אף מפירות השלב השני. בשלב זה, לאחר הודעת הרשויות הגרמניות כי עקרונית זכאי הנרשם לקבל פנסיה על פי האמנה, היה על הנרשם להסדיר את השקעתו שתזכה אותו בזכויות פנסיה, תוך שישה חודשים מההודעה על זכאותו. ההסכם השני העניק ליואל זכאות לקבל עמלות נוספות, מעבר להסכם הראשון, עמלות הנובעות ממימון וביטוח שעתיד היה הגוף המשותף לארגן עבור הנרשם הזכאי, כאשר המערערת היא בעלת הקשרים המתאימים לצורך כך עם גורמים גרמניים. מטעמיה שלה, סירבה המערערת לשלם ליואל את חלקו בעמלות על פי ההסכם הראשון והשני. משכך פנה יואל בתביעה כנגדה אשר נידונה בפני בורר. ביום 11.6.1996 ניתן פסק בוררות הקובע כי על המערערת לשלם כ- 4,500,000 ₪ (כולל מע"מ) ליואל. המערערת שילמה את סכום הפיצוי על פי פסק הבוררות ובדו"חותיה לשנות המס הנדונות, תבעה ניכוי הפרשה בשל תביעת יואל בסך של 2,725,550 ₪ בדו"ח של שנת 1995 ובסך של כ-270,000 ₪ בדו"ח שנת 1996. טענות הצדדים התמקדו בשאלה יחידה והיא האם להכיר בפיצוי שניתן ליואל על ידי המערערת כהוצאה פירותית אם לאו. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פסק דין פיצוי כדין המקור בגינו שולם. כך נקבע בע"א 171/67פשמ"ג נ. הוצאת ספרים ש. ל. גורדון בע"מ. אין מחלוקת כי התשלומים בעניננו הוצאו בקשר עם עסקה של המערערת. מבחינת ההסכמים עולה תמונה ברורה כי עסקינן בהסכם ל"פעולה משותפת" כפי שהגדירוהו הצדדים, כאשר חלוקת התפקידים ברורה. משני ההסכמים עולה כי יואל לא מכר את תיק לקוחותיו אלא, לאור מטעמים אישיים ובשל אי יכולתו לטפל לבד בלקוחותיו, בחר לחלוק בשכר טרחתו עם המערערת לשם השגת הכנסתו. מפסק הבוררות עולה אותה מסקנה. פסק הבוררות מבצע חלוקה מחדש של הכנסות הגוף המשותף. מכל אלו עולה כי המדובר בהכנסה שוטפת, שאילו עמדה המערערת במחויבותה מלכתחילה, היה תשלומה מותר כהוצאה שבפירות. הואיל והמערערת היתה סבורה, ככל הנראה, כי יואל אינו זכאי לחלקו בהכנסות מכוח ההסכמים, משעה שהחליטה ליטול הכנסות אלו לכיסה, רשמה היא בהתאם את אותן הכנסות כהכנסותיה שלה. משנקבע כי עליה לחלוק הכנסותיה ככל שאלו נבעו מלקוחות שהזרים יואל למיזם המשותף, בדין מבקשת היא להכיר בהן כהוצאה. הוכח כי יואל העביר את הטיפול בלקוחותיו לגוף משותף אשר הוקם לצורך כך. התשלומים שהיה אמור לקבל נבעו מהעסקה המשותפת ולא ממכירת רשימת הלקוחות למערערת. העובדה כי בעניננו מדובר בשכר טרחה חד פעמי, אינה משנה מסקנה זו. גם כאשר מדובר בעסקה שתוחלתה קצרה, אין באופי החד פעמי הזה בלבד כדי להעיד על היותה הונית. השאלה שתבחן היא האם התשלום משולם בגין מכירת המקור או נובע הוא מן המקור גם כאשר המקור מניב הכנסה חד פעמית. הערעור התקבל. המשיב חויב בהוצאות בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניתן ביום: 27.7.2005 בפני: כבוד השופט א. מגן. ב"כ המערערת: עו"ד ד. נייגר; ב"כ המשיב: עו"ד ש. אנגלרד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מדד המחירים לצרכן CPIמדד המחירים לצרכן CPI
מדד המחירים

מדד המחירים ביולי - מה הצפי והאם הריבית תרד?

לקראת מדד יולי שיתפרסם מחר: כמה ישפיע שכר הדירה ואיך זה ישפיע על החלטת הריבית בשבוע הבא?

תמיר חכמוף |

מחר בשעה 14:00 יתפרסם מדד המחירים לצרכן לחודש יולי, נתון שצפוי להמשיך לרכז תשומת לב מצד המשקיעים ובכלל הציבור הרחב שהמדד משפיע עליו באופן ישיר - המחירים בסופר, הריבית על ההלוואות, ההצמדה על הלוואות, משכנתאות ועוד. המדד גם משפיע על קובעי המדיניות בבנק ישראל, כאשר מדד נמוך יחזק את ההערכה להפחתת ריבית קרובה. מדד מאכזב יביא לדחייה של הורדת הריבית.   

בחודשים האחרונים נרשמה מגמת ירידה ביריבת, אבל בחודשיים האחרונים היא עלתה בהדרגה לקצב שנתי סביב 3.1%-3.2%. הצפי כעת הוא לעלייה חודשית של 0.3%-0.5%, בהובלת סעיפי השכירות, הנופש והטיסות, כאשר חלק מההשפעה יקוזז על ידי ירידות עונתיות בלבוש ובהנעלה.

מה צופים האנליסטים

קונסנזוס התחזיות הוא כ-0.4%. בלידר שוקי הון מצביעים על צפי של כ-0.4%, עם אפשרות ל-0.3%, כאשר עיקר הדחיפה כלפי מעלה מגיעה מסעיפי נופש, טיסות ודיור, מול ירידה עונתית בלבוש והנעלה. לגישתם,  במידה והמדד יהיה בטווח 0.3%-0.4%, הקצב השנתי יתכנס לכ-3.1%, אם כי לגישת כל הכלכלנים, קצב האינפלציה ל-12 החודשים הקרובים יירד משמעותית. במיטב מציבים את תחזית יולי על 0.5% וממשיכים לראות, אינפלציה של 2.3% ב-12 החודשים הקרובים.

בצד התורמים לעלייה במדד יולי, מחירי השכירות (סעיף הדיור), נופש בישראל וטיסות לחו״ל, סעיפים עונתיים מובהקים. האנליסטים מדגישים כי אלה צפויים להוביל את המדד, כשחלק מההשפעה תקוזז על ידי ירידות בהלבשה ובירקות. בצד המאקרו הרחב: סקרי עסקים מצביעים על ירידה בשיעור החברות שמתכוונות לייקר מחירים, מה שתומך בהאטה הדרגתית באינפלציה בהמשך המחצית. עם זאת, צריך להדגיש כי תיתכן הפתעה מבחינה זו שכן מחירי הדירות יורדים כבר מספר חודשים וזה אמור להוביל לקיפאון או לירידה בקצב העלייה בשכר הדירה. אלא שבהמשך לכך שאלפי משפחות נותרו בלי דירה בעקבות המלחמה ונאלצו אחרי טווח מסויים לחזור לשוק כשוכרים, אלא שאז נוצרו עודפי ביקוש גדולים והמשכירים ניצלו זאת לעליית מחירים משמעותית מאוד. באזורי הפגיעה נרשמו עליות משמעותיות בשכר הדירה וזה ישפיע על מדד שכר הדירה, אם כי, זה הורגש בהדרגה, ולאחר שהמפונים חזרו מבתי המלון. 

ומכאן, שמצד אחד השכר דירה בכיוון מטה, אבל יש קפיצה של מחירים במקומות מסוימים בגלל המלחמה, השאלה איך הלמ"ס ימדוד את הקפיצה הזו.  

שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.