הילדים נגד הנכדים, ארבע צוואות: מי קיבל את העיזבון של סבא וסבתא?
במרכז ענייני הירושה של בית המשפט לענייני משפחה בקריות, עמדה תביעה סבוכה סביב עיזבונות בני זוג קשישים, שחשפה מאבק משפחתי רווי מתחים וחשדות הדדיים בין ילדים ונכדים. פסק הדין שהוכרז בסוף אוקטובר 2024 על ידי השופטת שירי היימן מספק הצצה לתוך מערכת יחסים מורכבת, מלאה בסכסוכים משפחתיים, השפעות הדדיות וטענות להשפעה בלתי הוגנת.
הפרשה עוסקת בירושותיהם של בני זוג קשישים שנפטרו בגיל 91 ו-90, והותירו אחריהם צוואות סותרות ושאלות כבדות משקל על כשרותן. לזוג היו שלושה ילדים, כולל בן שנפטר, ושלושה נכדים. בעוד שהנכדים ביקשו לממש צוואה מ-2020 לטובתם, הילדים טענו כי צוואה מאוחרת יותר, שחוברה ב-2021, מבטלת כל צוואה קודמת ומעבירה את כל העיזבון לילדים.
של אחד מבני הזוג הותיר שתי צוואות צילום: Istock
המאבק המשפטי כלל שתי צוואות עיקריות מצד הבעל ושתי צוואות עיקריות מצד האשה. בנוסף, כל צוואה עוררה שאלות בנוגע לכשרות המצווה, השפעה בלתי הוגנת של בני משפחה ומעורבותם בעריכת הצוואות.
הקשר בין הילדים לנכדים נעשה רעוע
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בני הזוג חיו תחת מתח מתמיד בין בני המשפחה, שהתגבר והתחדד עוד יותר לאחר פטירת הבן, שהיה אביהם של שלושת הנכדים. הקשר בין הילדים שנותרו לבין הנכדים נעשה רעוע, וכל צד האשים את השני במעורבות למטרות נישול.
לטענת הנכדים, ההחלטות האחרונות של הסבא והסבתא התקבלו תחת השפעת הילדים, שמנעו מהקשישים קשרים עם קרובים נוספים. הנכדים אף הציגו הקלטות שבהן נשמעו שיחות המעידות, לטענתם, על התלות של בני הזוג הקשישים בילדיהם ועל השפעה ישירה שלהם על ההחלטות הקשורות לצוואות.
מנגד, הילדים דחו בתוקף את הטענות, וטענו כי הנכדים עצמם ניצלו את מצוקות הקשישים כדי לגרום להם לשנות את צוואותיהם. הילדים טענו כי מערכת היחסים בתוך המשפחה היתה מורכבת, אך הם היו אלה שתמכו באופן שוטף בקשישים, בעוד שהנכדים פעלו ממניעים כלכליים.
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
השופטת היימן הכריעה כי הצוואות שנחתמו בידי בני הזוג בתקופות שונות משקפות את רצונם האמיתי. היא דחתה את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת או לחץ שפגעו בהחלטותיהם.
הצוואה הראשונה, של הסב, מ-2020, העניקה את עיקר הרכוש לנכדה ה' ולבעלה. השופטת פסקה כי בעת חתימתה, האיש היה עצמאי במידה מספקת, וכשירותו לערוך צוואה לא הוטלה בספק. עם זאת, צוואה מאוחרת יותר מ-2021, שהותירה את הרכוש לסבתא, קיבלה תוקף סופי.
הסבתא מצדה, הותירה את עיזבונה לילדיה, תוך נישול הנכדים כמעט לחלוטין. השופטת ציינה כי אף שהמנוחה היתה במצב בריאותי ירוד, היא לא פעלה תחת השפעה בלתי הוגנת, והחלטתה לשנות את הירושה שיקפה את רצונה להתמודד עם המתחים במשפחה ולספק יציבות.
השופטת הבהירה שלא תתערב בסכסוך המשפחתי עצמו
פסק הדין חשף את האתגרים העומדים בפני מערכת המשפט במקרים של סכסוכי ירושה משפחתיים:
חובת ההוכחה: הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מוטל על הצד המעלה את הטענה. במקרה זה, אף צד לא הצליח להוכיח פגיעה בכשירות של המצווים.
קונפליקטים משפחתיים: שיקולי הצדק והאיזון בין כבוד המת לבין זכויות היורשים היו האתגר המרכזי. השופטת הבהירה כי תפקידה הוא למלא את רצון המצווים ולא להכריע במאבקים בין מי שעדיין חיים.
השפעת סכסוכים מתמשכים: תהליכים אלה מדגישים את הצורך בליווי משפטי מוקדם ובניהול מדיניות ברורה בנוגע לצוואות במקרים משפחתיים מורכבים.
פסק הדין סיכם את המחלוקת בכך שהעניק תוקף לצוואה המאוחרת של כל אחד מבני הזוג, והורה על חלוקת הרכוש בהתאם לצוואות האחרונות. הנכדים קיבלו חלק קטן בלבד מעיזבון הסבתא, ואילו הילדים זכו ברוב הרכוש של ההורים. מכיוון שהשופטת בחרה לקבל חלק מהטענות של שני הצדדים, היא לא הטילה הוצאות משפט על אף אחד מהם.
המקרה הזה מדגים איך סכסוכים משפחתיים עמוקים יכולים להשפיע על תהליכי ירושה, אבל גם איך מערכת המשפט מצליחה לנווט בין המורכבויות ולהכריע על פי עקרונות החוק והראיות.
- 1.win win 03/12/2024 11:10הגב לתגובה זולפי הצדק קודם הילדים כולל החלק של הילד שנפטר שהולך.לחלוקה בין הנכדים בלי סבירות רק צדק .
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
