מייל גולש ריגול דיגיטל מחשב
צילום: ISTOCK

האב שלח מייל משמיץ נגד גרושתו ובתו - וטען שרצה להזהיר את מפניהן

האיש טען שהבת חייבת לו כספים שנתן לה לשם השקעה, ואילו השתיים טענו שמדובר במתנה. הוא שלח מייל לחבריהן, בני משפחה וקולגות ממקום העבודה. השופטת כתבה, בין השאר, כי "לאב לא רק שלא עומדת חזקת תום הלב, אלא הפרסומים שביצע, ועדותו לפניי, מקיימים את החזקה בדבר חוסר תום לב"
עוזי גרסטמן | (1)
נושאים בכתבה לשון הרע משפט

בית המשפט לענייני משפחה בקריות הכריע באחרונה בתיק שבו הגישו אם ובתה תביעת לשון הרע נגד האב, לאחר שזה שלח מייל המשמיץ אותן לאנשים שונים שהן מכירות - קרובי משפחה, חברים ואף קולגות ממקום העבודה. המייל נשלח ב-18 לדצמבר 2017. בין השאר, נכתב במייל כי "ניסיתי לפתח עסק יחד עם הילדים שלי ורימו אותי, עשיתי השקעה של 103 אלף דולר ברכישת דירה. בתי החליטה שהדירה תירשם על שם האם, לאחר מכן לא נתנו לי כל הסבר שהוא, רק אמרו שלטענתן הן קיבלו את הכסף כמתנה מצדי. בנוסף פיתחנו יוזמה חשובה לייבוא סחורה, על מנת למכור אותה בישראל בהשקעה של 12 אלף דולר. בתי ואשתי לשעבר נשארו עם הסחורה ומעולם לא קיבלתי תשובה בנושא זה". השופטת גילה ספרא-ברנע דחתה את טענות ההגנה של האב, וקיבלה בחלקן את טענות האם ובתה.

עוד נכתב בו כי, "מבחינה רגשית הרסו אותי, נגמר עבורי החלום לבנות מחדש את משפחתי, נגמר החלום ליהנות מנכדי, נגמר החלום ללמוד לחיות בישראל, נגמר הרצון להשתתף בארוחות משפחתיות, במפגשים משפחתיים, נגמר החלום לחיות בקרבתם על מנת לתמוך בהם ולנסות לעזור להם על מנת שיהיו כל יום טובים יותר, נגמר החלום והרצון לראות אותם מאושרים. לסיכום, משפחתי רצחה אותי בעודי בחיים".

התביעה נוצרה הגיעה בעקבות תביעה קודמת, שהגיש האב נגד הבת והאם (תמ"ש 42646-07-18, שבה ניתן פסק דין ב-6 בנובמבר 2022. בתביעה הקודמת תבע האב בדרישה שבתו תשיב לו כספים שקיבלה ממנו. הבת והאם טענו כי הכספים ניתנו כמתנה, ואילו האב טען שניתנו כהשקעה שתניב לו הכנסה. התביעה נדחתה.

לטענת הבת והאם, אין מחלוקת לגבי ביצוע הפרסום שמהווה לשון הרע ופגיעה בשמן הטוב, ואף, כפי שהתברר בחקירה הנגדית, בוצע על ידי האב בזדון ובמטרה לפגוע בהן. התובעות סיפרו שהמייל נשלח בתפוצה רחבה, לגורמים המכירים אותם - הן מקשרי קהילה, הן עבודה ואף קשרי משפחה. התובעות טוענות כי האב שיתף את הנמענים בסכסוך משפחתי ששורר ביניהם, סילף את העובדות ושיקר - וגרם להן בושה ואובדן תמיכה. לדבריהן, לא עומדת לאב כל הגנה חוקית ולא הקלה בטענה כי ביצע את הפרסום שלא בתום לב, ופגע בפרטיותן בתפוצה רחבה ללא הצדקה של עניין ציבורי. השתיים דרשו פיצויים בסכום של 180 אלף שקל (120 אלף שקל לבת ו-60 אלף שקל לאם), וסיפרו כי האב לא רק שסירב להתנצל, אף שנשלח לו מכתב, אלא העיד כי לו יכול היה - היה מפיץ את הדברים לגורמים נוספים. התובעות מבקשות לפסוק להן את הפיצוי ללא הוכחת נזק ולהתחשב בכוונת הזדון, המצדיקה פסיקת כפל הסכום, וכן לחייבו לפרסם הכחשה.

מנגד, האב ביקש שלא לשפוט את כוונת הפרסום על רקע פסק הדין בתביעה הקודמת, אלא כפי שהיה בעת הפרסום. הוא טען כי התביעה לוקה בהגזמה והפרזה, ולא הוכח כי נגרם למי מהתובעות נזק כלשהו, נפשי, חברתי או אחר. לדבריו, התובעות לא הביאו עדים לאיזה מהנזקים הנתבעים, והנטל להוכחת הנזק רובץ על כתפיהן. עוד לטענתו, לא הוכח כי מי מן הנמענים קיבל את המייל שנשלח או קרא אותו, בהינתן כי המייל נכתב בשפה זרה שרוב הנמענים אינם דוברים אותה. האב אף טען כי הבת התקדמה בעבודתה מאז הפרסום ועד לדיון - הן בתנאים והן בדרגה. התובע הוסיף כי מטרת התביעה היתה השתקתו בתביעה הקודמת, וכי התובעות יכולות היו להגיב לדוא"ל מיידית ובאותה תפוצה, ולמסור את גרסתן, אך כאמור לא ייחסו לו משקל כלשהו עד לאחר הגשת תביעתו. לדבריו, התובעות מציירות את האב כאדם מפחיד, מתעמר, זדוני ועוד, אך הן עצמן הודו כי הזמינו אותו להתארח בביתן, נפשו עמו ועל חשבונו, ולא הזכירו את המייל בכל דרך שהיא.

השופטת ספרא-ברנע קיבלה את הטענות של הבת והאם, והאב מצדו כלל לא הכחיש כי שלח המייל, וטען כי ביקש לעשות זאת בתפוצה כמה שיותר רחבה כדי להזהיר אנשים, כך לדבריו, מפניהן. לדבריה, הפרסום עונה על ההגדרה של לשון הרע בחוק. סביב סוגיית "אמת דיברתי", כתבה השופטת בפסק דינה כי למעשה יש כאן דיון מחדש בנושא שכבר הוכרע על ידי ערכאה משפטית בתביעה שהגיש האב נגד השתיים ונדחתה על בית המשפט, ולכן אין מקום לפתוח זאת מחדש לדיון.

היא אף כתבה כי, "הוכח כי מה שמניע את האב הינו נקמה על משקעי העבר, הכפשת שמן של הבת והאם, וכי ביקש לעשות זאת בפרסום, ומשלא הצליחה מטרתו, כטענתו, הגיש את התביעה הקודמת". האיש ניסה להשתמש הגנת "הבעת דעה" שמופיעה בסעיף 15 לחוק, שעניינו "הגנת תום לב". לדברי השופטת ספרא-ברנע, "הגנה זו עומדת רק למי שיוכיח כי הביע את הדעה בתום לב. ואולם הנתבע לא פירט בכתב ההגנה או בסיכומים על איזו מחלופות סעיף 15 הוא מבסס את הגנתו".

קיראו עוד ב"משפט"

עוד לדבריה, "גם לצורך הגנה על עניין אישי כשר, על הנתבע לעמוד תחילה בחובת תום הלב. על הפרסום להיות מידתי ורלוונטי למטרה. האב לא עמד באיזו מהדרישות. ראשית, טען כי ביקש להזים שתי טענות שחשש שהתובעות יפיצו אודותיו, כי נפטר וכי השאיר אחריו חובות. ניתן היה להכיר בעצם משלוח המייל לחבריו, שהתעניינו בשלומו. לא ניתן לקבל את הפנייה למזכירות הקהילה במרכז, לחברה, שבה עובדת הבת ולבעלה של הבת".

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    123 11/06/2024 07:42
    הגב לתגובה זו
    שישתיל לעצמו ואגינה. שלטון החוק... בדיחה עצובה.
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

בית משפט (X)בית משפט (X)

כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט

רובנו נגיע לבית המשפט לפחות פעם אחת בחיים, ושם חוקי המשחק משתנים לחלוטין. מניהול העדות ועד קוד הלבוש והתנהלות בדיוני וידאו - כך תימנעו מטעויות באולם שעלולות להרוס לכם את התיק

ענת גלעד |
עבור רוב האנשים, חציית מפתן דלתו של בית המשפט היא כניסה ליקום מקביל. זהו מרחב שבו חוקי הדינמיקה האנושית הרגילים מושעים, ובמקומם נכנסת מערכת כללים נוקשה וטקסית. בימינו, כשהמערכת המשפטית בישראל פועלת תחת עומסים חסרי תקדים, השופטים מחפשים ענייניות קרה ומזוקקת. בתוך המכונה הזו, בעל דין שלא מכיר את "כללי הבית" עלול לגלות שהגרסה שלו קורסת לא בגלל היעדר ראיות, אלא בגלל התנהלות שגויה שיצרה אנטגוניזם בכס השיפוט. כדי לצלוח את היום הזה בשלום, חשוב להבין שכל תפקיד באולם דורש אסטרטגיה התנהגותית שונה לחלוטין.



על דוכן העדים: אסטרטגיית הדיוק והאיפוק
העדות היא לב ליבו של ההליך המשפטי והנקודה שבה תיקים רבים מוכרעים. עבור העד, הדוכן הוא זירה פסיכולוגית מלחיצה שבה כל מילה נשקלת במאזניים. חקירה נגדית נועדה מטבעה להוציא את העד משיווי משקל ולייצר סתירות בגרסתו, ולכן הכלי החזק ביותר שעומד לרשות העד הוא הצמצום - תשובות קצרות, מדויקות וענייניות הן אלו שבונות אמינות. 

שופטים נוטים להעריך עדים שאינם מנדבים מידע מיותר ואינם מנסים לנחש תשובות לשאלות שאינם יודעים. ניסיונות להתחכם עם עורך הדין החוקר או להפגין ציניות על הדוכן נרשמים מיד בפרוטוקול ופוגעים אנושות במהימנות. הכלל החשוב ביותר הוא הפניית התשובות ישירות לשופט; קשר עין עם כס השיפוט משדר ביטחון ואמת, בעוד שוויכוח עם עורך הדין החוקר משדר מגננה.


נאשמים בפלילים: השקט ככלי הגנה
עבור נאשם בהליך פלילי, כל רגע באולם הוא מבחן התנהגותי תחת עיניו הבוחנות של בית המשפט. בתפקיד זה, האיפוק הוא לא רק המלצה אלא צורך הישרדותי. ישיבה זקופה, קשב פעיל וארשת פנים ניטרלית משדרים כבוד למעמד ולחומרת האישומים. 

הטעות הנפוצה ביותר של נאשמים היא ההתפרצות לדברי התובע או העדים כאשר נאמרים דברים שנתפסים בעיניהם כשקריים. השופטים מחמירים מאוד עם הפרעות מסוג זה. כל הערה או השגה צריכה להירשם בכתב ולהימסר לעורך הדין בפתק, כדי לא לפגוע בריכוז של צוות ההגנה או לעורר את חמת השופט. בנוסף, חשוב לזכור ששתיקת הנאשם בבית המשפט עלולה לשמש כחיזוק לראיות התביעה, ולכן עמידה על הדוכן דורשת הכנה מנטלית מדוקדקת וניהול קר רוח של כל מילה.


תובעים ונתבעים באזרחי: ניהול הסכסוך ללא רגש
בסכסוכים כספיים, עסקיים או אזרחיים, המאבק בין הצדדים הוא לרוב אישי ויצרי מאוד. כאן, המבחן הגדול הוא הניתוק הרגשי. בעלי דין המצליחים לשמור על טון ענייני ומקצועי מעלים את ערך הטיעונים שלהם. השימוש בתארים "אדוני" או "גברתי" והקפדה על הגשת מסמכים ותצהירים בלוחות הזמנים הנוקשים, הם הדרך להוכיח לבית המשפט שאתם פועלים בתום לב. 

בתי המשפט נוטים להטיל הוצאות כספיות כבדות על בעלי דין שמנהלים "ויכוחי רחוב" בתוך האולם או מעליבים את הצד שכנגד. ניצחון בתיק אזרחי מושג דרך הוכחת עובדות, והתנצחות מילולית רק מסיטה את תשומת הלב של השופט מהעיקר.


העדים המומחים: המקצועיות כערך עליון
תפקיד ייחודי באולם הוא של העדים המומחים - רופאים, מהנדסים, שמאים או מומחי טכנולוגיה. השופטים מצפים מהם לפעול כיד ימינו של בית המשפט ולא כסנגורים של הצד ששילם עבור שירותיהם. המגמה המודרנית היא שימוש בשפה פשוטה ונגישה; מומחה שמתבצר מאחורי מונחים טכניים מורכבים בלי להסבירם, מאבד את היכולת להשפיע על פסק הדין. מומחה שנתפס כלא אובייקטיבי או כמי שמנסה "לעגל פינות" לטובת לקוחו, פוגע לא רק בתיק הנוכחי אלא בשמו המקצועי ובאמינותו בתיקים עתידיים.


קהל, משפחות ודיוני וידאו: האחריות של הסובבים