ביטוח לאומי
צילום: תמר מצפי

ביטוח לאומי לא הכיר בעובד שקיבל שבץ בעקבות פיטוריו; השופטת קבעה שביטוח לאומי שגה

הביטוח הלאומי סבר שאין מקום להכיר בשבץ שעבר אדם שפוטר בפתאומיות ממקום עבודתו כפגיעת עבודה, בין השאר לאור העובדה שהוא הגיע לבית חולים רק כעבור כמה ימים. שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב, בהסתמך על חוות של מומחה, קיבלה את התביעה 
עוזי גרסטמן | (2)

אדם שפוטר ממקום עבודתו ועבר אירוע מוחי לאחר מכן - יוכר כנפגע עבודה. כך פסקה השופטת קארין ליבר-לוין מבית הדין לעבודה בתל אביב. הפסיקה התקבלה על אף הרקע הרפואי של האדם, והזמן שחלף עד שהגיע לבית חולים לקבלת טיפול.

התובע עבד בחברת הובלות ושליחויות עד שפוטר בסוף יום עבודה, ללא הכנה מוקדמת. שלושה ימים לאחר מכן הוא הגיע לבית חולים עם אירוע מוחי. בדיעבד התברר לו שהחל לסבול מתסמיני שבץ כבר למחרת הפיטורים, ולכן הוא ביקש להכיר בכך שהוא נפגע עבודה.

אלא שהביטוח הלאומי סירב. בכתב הגנה שהוא הגיש נטען כי גם אם היה אירוע חריג בעבודה, אין קשר סיבתי בינו לבין האירוע המוחי. בין היתר, נימק זאת הביטוח הלאומי בזמן הרב שחלף מהפיטורים ועד שהאדם הגיע לבית החולים.

חולה בבית חולים. העובד הגיע למיון רק אחרי שלושה ימים (צילום: halfpoint)

הביטוח הלאומי הוסיף כי גם אם יש קשר סיבתי, השפעת הפיטורים פחותה לעומת גורמי הסיכון שהיו לתובע, שסובל מסוכרת, השמנת יתר, שומנים בדם, מחלת ריאות, הפרעת חרדה, שיתוק עצב הפנים, וכן היה מעשן בעבר.

המומחה קבע: יש קשר סיבתי בין הפיטורים לשבץ

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בית הדין מינה מומחה רפואי מטעמו בחן את המקרה. המומחה קבע כי יש קשר סיבתי בין הפיטורים לשבץ, על סמך מסמכים מבית החולים, שמהם עולה כי האירוע המוחי החל בלילה לאחר הפיטורים. עוד הבהיר המומחה כי אלמלא הפיטורים ייתכן שהשבץ היה מתרחש בזמן מאוחר יותר, או שכלל לא היה מתרחש. הוא ציין כי הגיע למסקנה זו לאחר שלקח בחשבון את גורמי הסיכון של התובע.

השופטת קארין ליבר-לוין אמצה את חוות הדעת של המומחה. היא ציינה כי הביטוח הלאומי הסכים לבסוף שהפיטורים הם "אירוע חריג", ובפן הרפואי המומחה קבע שיש קשר סיבתי ביניהם לאירוע המוחי. במצב זה, קבעה השופטת, בהתאם לפסיקה - נטל ההוכחה שהשפעת העבודה על האירוע היתה פחותה בהרבה מגורמים אחרים, עוברת לביטוח הלאומי.

קיראו עוד ב"משפט"

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    99 18/01/2024 08:26
    הגב לתגובה זו
    עם כל הסימפטיה, ההחלטה של השופטת לא נראית הגיונית.
  • 1.
    דני 16/01/2024 13:04
    הגב לתגובה זו
    פשוט הזוי ואם איו כסף לעורך דין הלך עליך העיקר כל השנים שילמנו
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.