ההסתדרות הפסידה בעתירה נגד סופר פארם; אבל מהו התקדים שהשיגה לעתיד ההסכמים הקיבוציים?
בית הדין הארצי לעבודה בראשות הנשיאה ורדה וירט ליבנה, דחה את ערעורה של ההסתדרות וקבע כי אין להטיל על רשת סופר פארם חובת ניהול משא ומתן קיבוצי על תנאי העבודה של הרוקחים בסניפי הרשת. יחד עם זאת, קיבל בית הדין הארצי את טענות ההסתדרות העקרוניות וקבע כי ככלל ניתן לחייב את מעניק הזיכיון בקיום משא ומתן קיבוצי על תנאי עובדי הזכיין.
תחילתו של הסיפור בהתארגנות ראשונית של מאות רוקחי רשת סופר פארם, אשר הצטרפו כחברים בהסתדרות, וביקשו להכיר בהתאגדותם ולשפר את זכויותיהם במסגרת הסכם קיבוצי ראשון. רוקחי הרשת מועסקים בכ-256 סניפים הפרוסים מדן ועד אילת, במודל העסקה מסוג זכיינות.
לאור טענת ההסתדרות למעורבות רשת סופר פארם בתנאי העבודה של הרוקחים המועסקים תחת הזכיינים, דרשה ההסתדרות את מעורבות הרשת גם בהליך המשא ומתן הקיבוצי בעניין תנאי הרוקחים.
לאחר שסופר פארם סירבו לכך, פנתה ההסתדרות לבית הדין האזורי, בבקשה לקבוע כי רשת סופר פארם היא מעסיקתם של הרוקחים לצורך חוק הסכמים קיבוציים, וכי יש להטיל עליה את חובת ניהול המשא ומתן הקיבוצי על תנאי העבודה של הרוקחים בהיותה גורם המעורב ומשפיע על תנאי עבודתם, ועל אף שאינה מעסיקתם הישירה.
לאחר הליך ארוך שנוהל בבית הדין האזורי, דחה בית הדין את בקשת ההסתדרות, ובהתבסס על המבחנים המקובלים לבחינת יחסי עובד-מעסיק קבע כי אין לראות ברשת סופר פארם כמעסיקה של עובדי החנויות, לרבות הרוקחים.
בניין ההסתדרות צילום דוברות
השופטת וירט פסקה כי "לא עלה בידי ההסתדרות להרים את הנטל להוכיח כי אכן קיימת לסופר פארם השפעה משמעותית על תנאי העסקתם של הרוקחים, באופן אשר מקים לה חובה לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות". .השופטת ציינה כי "לסופר פארם יש השפעה בקביעת תנאי העסקתם של הרוקחים. כך בין השאר: סופר פארם מעורבת בפרסום המשרות של הרוקחים; סופר פארם קובעת עם הזכיינים מסגרת תקציב של שכר הרוקחים; סופר פארם מכתיבה חלק מהתנאים הסוציאליים של הרוקחים; קיימת אפשרות לניוד זמני של עובדים בין הזכיינים השונים.
"סופר פארם מעורבת בחלק מהליכי הפיטורים של הרוקחים. אך עם זאת, ועל אף שקיימת השפעה מסוימת על תנאי ההעסקה הרי שהשפעה זו לא עולה לכדי השפעה משמעותית: פרסום המשרות נעשה בעקרו על ידי הזכיינים; בתוך מסגרת התקציב הזכיינים מנהלים משא ומתן חופשי עם הרוקחים על שכרם – והוכח שתנאי ההעסקה של הרוקחים שונים בין זכיין לזכיין; מרבית התנאים הסוציאליים נתונים לשיקול דעתו של הזכיין; ככלל הליכי סיום העסקה נעשים על ידי הזכיינים ובהתאם לשיקול דעתם". השופטת וירט פסקה כאמור "כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי לסופר פארם קיימת השפעה משמעותית על תנאי העסקת הרוקחים ומכאן שדין הערעור להידחות".
העתירה נדחתה - העיקרון התקבל
ההסתדרות ערערה על פסק הדין האזורי ובית הדין הארצי דחה את ערעור ההסתדרות וקבע כי בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של התיק, אין לרשת סופר פארם השפעה משמעותית באופן המקים חובה עליה לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות. למרות זאת, במסגרת פסק הדין קיבל בית הדין הארצי, את טענתה של ההסתדרות כי בהתאם לעקרון "פריצת האוניברסליות", ניתן לראות במי שאינו המעסיק הישיר של העובדים, כמעסיק לצורך חוק הסכמים קיבוציים ולהטיל עליו חובת ניהול משא ומתן. בית הדין הארצי, קבע כי ככלל ניתן יהיה לחייב את מעניק הזיכיון בקיום משא ומתן קיבוצי על תנאי עובדי הזכיין, ככל שקיימת למעניק הזיכיון השפעה משמעותית על תנאי העסקה של עובדי הזכיין. בית הדין סקר את המשפט האמריקאי והספרות המקצועית שההסתדרות תיארה בכתבי טענותיה וציין בפסיקתו כי אכן, "שינוי העיתים והמעבר לדפוסי העסקה שאינם מסורתיים, ובכללם דפוסי העסקה רב שכבתיים, מחייבים התאמה של משפט העבודה הקיבוצי למציאות המשתנה". על כן הוסיף בית הדין כי, "לצורכי משפט העבודה הקיבוצי יהיה זה אפשרי ואף מוצדק לראות במעסיק העקיף 'מעסיק', לצורך ניהול משא ומתן קיבוצי". השופט אילן סופר הצטרף לדעתה של השופטת וירט וכתב בפסק הדין כי "אני מצטרף לחוות דעתה המקיפה של הנשיאה ורדה וירט ליבנה לפיה בהתאם לעקרון "פריצת האוניברסליות", ניתן לראות במי שאינו המעסיק הישיר של העובדים, מעסיק לצורך חוק ספציפי ובענייננו לצורך חוק הסכמים קיבוציים. זאת כאשר הוכח שלאותו גורם קיימת השפעה משמעותית על תנאי העסקתו של העובד. במקרה הנדון לא עלה בידי ההסתדרות להרים את הנטל להוכיח כי קיימת לסופר פארם השפעה משמעותית על תנאי העסקתם של הרוקחים, באופן אשר מקים לה חובה כאמור בסעיף 33ח1(א) לחוק הסכמים קיבוציים לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות". גם השופטת סיגל דוידוב-מוטולה הצטרפה "אני מסכימה לחוות דעתה רחבת היריעה של הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, כמו גם לשורתה התחתונה לפיה קיימת אפשרות עקרונית להכיר במעניק זיכיון כ"מעסיק" לצרכים ספציפיים, אך במקרה זה לא הוכח שלחברה השפעה משמעותית דיה על תנאי העסקת הרוקחים באופן המצדיק לראותה כ"מעסיק". כן אני מסכימה להערתו של סגן הנשיאה אילן איטח, לפיה חירות ההתארגנות של העובדים רחבה יותר מהחובה המשפטית בניהול משא-ומתן קיבוצי, מבלי שיש צורך כי נידרש לשאלות הכרוכות בכך במסגרת הליך זה". השופטת חני אופק גנדלר הוסיפה כי גם היא מסכימה לחוות דעתה של הנשיאה וירט לבנה "לרבות קביעותיה כי כאשר נותן הזיכיון הוא בעל השפעה משמעותית על תנאי העסקתם של עובדי הזכיינים השונים ניתן לראות בו מעסיק לצורך חוק הסכמים קיבוציים וכי בנסיבות מקרה זו לא הוכחה השפעה משמעותית כאמור". וציינה כי "איני שוללת את האפשרות כי ייתכנו מקרים מסוימים בהם תעמוד לעובדי הזכיין האפשרות לנקוט צעדים ארגוניים, ואולם מששאלה זו לא התחדדה לא אביע עמדה – לכאן ולכאן – בשאלות הכרוכות בכך, ואותיר את ההכרעה בהן למקרה מתאים". ראש הלשכה המשפטית באגף לאיגוד מקצועי עו"ד חנה שניצר-רהב אמרה "ביה״ד הארצי לעבודה קיבל את עמדת ההסתדרות ופסק פסיקה תקדימית ומשמעותית שיש לה השפעה דרמטית על הזכות לניהול מו״מ קיבוצי בהעדר יחסי עבודה ׳קלאסיים׳, כמו גם על זכות ההתארגנות. במישור הקונקרטי - ההסתדרות לומדת את פסק הדין". את ההסתדרות ייצגו בהליך, סגנית ראש הלשכה המשפטית לאגף לאיגוד מקצועי עו"ד מאיה צחור אבירם, עו"ד סיון רדיאן ועו"ד מירי מלכי מהלשכה המשפטית לאגף לאיגוד מקצועי, וכן עו"ד אלעד פלג ממשרד בעז בן צור ושות'.- 1.ההסתדרות צריכה להפחית תשלום דמי חבר למקבלי שכר נמוך (ל"ת)נועם 31/08/2023 16:53הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
