היועצת המשפטית לממשלה מאשרת לשר המשפטים לוין ייצוג נפרד בבג"צ - בעתירה כנגד החוק לצמצום עילת הסבירות
היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב מיארה הודיעה כי היא מאשרת לשר המשפטים יריב לוין ייצוג נפרד בעתירות העוסקות בתיקון לחוק יסוד השפיטה בעניין עילת הסבירות.
בהמשך לבקשתו של שר המשפטים, הודיעה לו היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כי "נוכח פערי העמדות המסתמנים ביחס לעתירות נגד התיקון לחוק יסוד השפיטה, הממשלה תוכל להסתייע בייצוג נפרד בעתירות אלה".
כידוע שר לא יכול לקחת ייצוג נפרד בעתירות בבית המשפט העליון ללא אישורה של היועצת המשפטית לממשלה. במקרה הנוכחי מסבירה מיארה כי החלטתה לאשר את הייצוג לשר המשפטים נובעת מכך שמדובר באירוע חריג נוכח העובדה שהעתירות עוסקות בסוגיות חוקתיות משטריות תקדימיות ורגישות במיוחד, אשר ייבחנו על ידי הרכב מלא של בית המשפט העליון.
ראש בראש
- של מי הכסף? העליון משאיר את ההכרעה לרשות המסים
- סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שר המשפטים והיועצת המשפטית לממשלה צילום נתן וייל ואבי אוחיון לעמ
כזכור היועצת המשפטית לממשלה הציגה עמדה מנוגדת בתכלית לעמדת הממשלה, לדעתה מדובר בחוק שיוצר "פגיעה אנושה במערכת החיסונית של הממשלה מפני החלטות שרירותיות - פגיעה רב מערכתית". כזכור החוק לצמצום עילת הסבירות הוא בעצם תיקון לחוק יסוד השפיטה, מדובר בחוק יסוד ועד כה העליון בשבתו כבג"צ לא פסל מעולם חוק יסוד. הדיון בעתירה ייערך לקראת סוף חודש ספטמבר.
"חור שחור"
בהרב מיארה תקפה קשות את החוק לצמצום עילת הסבירות שאושר בכנסת בחודש שעבר ואמרה כי "נזקו של החוק רחב מהפגיעה הישירה הנובעת ממינוי אדם שאינו ראוי לתפקיד בכיר או מפיטוריו של שומר סף שביצע את תפקידו". לדבריה במקרים בהם תהיה "התנהלות מפלה או בלתי אחראית של הממשלה בתקופת בחירות; או מינויים ופיטורים של שומרי סף וראשי מערכות. ההצעה יוצרת "חור שחור" נורמטיבי. מעין "מתחם חסינות".
היועצת תקפה ואמרה כי "ביטול חובת הסבירות של הממשלה ושריה עלול להביא לכך שכל החלטה של שומר סף בה הוא עמד על דעתו המקצועית מול הדרג הנבחר תהיה גם ההחלטה האחרונה שלו. מדובר פגיעה אנושה במערכת החיסונית של הממשלה מפני החלטות שרירותיות - פגיעה רב מערכתית".
היועצת המשפטית אמרה גם כי "כוח שלטוני בלתי מבוקר מאפשר פגיעה בזכויות הפרט והתעלמות משלטון החוק. הוא סולל את הדרך להשחתת מידות השירות הציבורי".
היועצת ציינה כי "הקושי היסודי הוא כי בישראל אין מערכת בלמים ואיזונים מספקת המובנית בחוק. במצב הזה, אפשרותה של מערכת המשפט למנוע פגיעה בזכויות הפרט או להגן מפני ניצול לרעה של הכוח השלטוני מבוססת על מה שאכנה – "ערובות מוסדיות".
- מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
מיארה הוסיפה "דוגמא מובהקת לערובות המוסדיות, הן עילות הביקורת השיפוטית, שהתפתחו בפסיקה. קושי שורשי נוסף נעוץ בקלות הרבה שבה ניתן לבצע שינויים משטריים. תוך פרק זמן קצר ניתן לבטל את הערובות המוסדיות, וליטול ממערכת המשפט את הכלים המאפשרים לה לבצע את עבודתה. זוהי התפיסה שהצגנו בכנסת ביחס לביטול עילת העדר הסבירות. פעולה בסבירות היא חובה בסיסית של השלטון במערכת יחסיו עם הפרט. חובתו של השלטון לפעול בסבירות היא ערובה מרכזית לשמירה על שלטון החוק וההגינות השלטונית. החוק לא מציג ערובה חלופית, ולא נותן מענה כלשהו לשורה של סוגיות רגישות בפעילות הרשות המבצעת".
עתירה כנגד החוק
כזכור החוק לצמצום עילת הסבירות אושר בחודש שעבר בכנסת ברוב של 64 ללא מתנגדים לאחר שהאופוזיציה החרימה את ההצבעה על החוק. התיקון לחוק יסוד השפיטה קובע כי בית המשפט לא יוכל להשתמש בעילת הסבירות על מנת לפסול החלטות מנהליות של הממשלה או של שרים.
גופים רבים הגישו עתירה לבג"צ כנגד החוק, בין העותרים: תנועת אומ"ץ, לשכת עורכי הדין, התנועה לאיכות השלטון, 44 אנשי עסקים, תנועת דרכנו, התנועה הדמוקרטית האזרחית וכן עורכי הדין יהודה רסלר ויוסי האזרחי. בחודש שעבר קבע השופט דוד מינץ כי לא יוצא צו ביניים כנגד החוק וכי הדיון בתירה ייערך בחודש הבא
בעתירה שהגישה לשכת עורכי הדין כנגד החוק נכתב כי "התיקון המדובר הוא במוצהר חלק מתוכנית שמטרתה לשנות מן היסוד את שיטת המשטר בישראל, וקיים חשש מבוסס שיישומו יגרום לנזקים בלתי הפיכים – פגיעה קשה בשלטון החוק, פגיעה חריפה בעקרון הפרדת הרשויות, מתן פטור לשרים מחובתם לקיים את הדין, מתן חסינות לרשות המבצעת מפני ביקורת שיפוטית בשלל נושאים".
בנוסף נטען כי כמו כן החוק גורם להחלשת שומרי הסף האמונים על השמירה על שלטון החוק". בלשכה גם טענו בעתירה כי "את פועלו של החוק יש להבין גם על רקע העובדה שבקריאה ראשונה עבר כבר תיקון נוסף לחוק יסוד: השפיטה, המיועד לשנות כליל את שיטת בחירת השופטים בישראל ולהקנות לקואליציה הפוליטית שליטה מוחלטת בוועדה לבחירת שופטים".
בעתירה נכתב כי "החוק לביטול הסבירות מיועד לאפשר לממשלה למנות שרים כרצונה, גם אם אלו חטאו בשחיתות, שהרי הממשלה מחוקקת לעצמה, באמצעות הרוב הקואליציוני שבשליטתה, פטור מביקורת לפי מגבלות הסבירות.
לטענת לשכת עורכי הדין "החוק לביטול הסבירות מיועד לאפשר לשרים שימונו בחוסר סבירות, לקבל כל החלטה, תהא זו הקיצונית והמופרכת ביותר, שהרי על השרים לא יחולו מגבלות הסבירות. בנוסף החוק מיועד לאפשר לממשלה ולשרים שימונו בחוסר סבירות לפטר כרצונם את שומרי הסף, ובראשם את היועצת המשפטית לממשלה, משניה ופרקליט המדינה, ובכך להכניעם, לשעבדם ולפגוע בעצמאות שיקול דעתם המקצועי, שהרי לא יחולו מגבלות הסבירות. כמו כן, לטענת לשכת עורכי הדיו החוק מיועד לאפשר לממשלה לדרוס את הדרג המקצועי במשרדי הממשלה ואת ראשי הרשויות הסטטוטוריות, לבטל את יושרתם המקצועית ולהכפיפם לגחמות השרים, במינויים ובנושאים מקצועיים חשובים, שהרי לא יחולו מגבלות הסבירות".
- 6.חוקי פייק יסוד 16/08/2023 23:28הגב לתגובה זוהליך החקיקה שנשען על צד אחד בלבד, ומהות החוקים...מראים שמדובר ב"חוקים מזויפים". אין הסכמה רחבה, ואין רצינות ומקצועיות בחוקים האלה שחוקקו ע"י הקואליציה החמדנית והאלימה הזאת. מחר יחוקקו שמותר לחברי הקואליציה לעבור באדום, כי זה "חוק יסוד"(=למרות שיסודות החוק רעועים ולא סבירים)
- המגיב 17/08/2023 10:17הגב לתגובה זועבר ברוב של 32 מול 28 מתנגדים !!! מיעוט שבמיעוט.
- שמואל 17/08/2023 11:4332 מול 21
- שמואל 17/08/2023 09:52הגב לתגובה זורוב החוקים עוברים על ידי הקואליציה, לפעמים האופוזיציה מצטרפת, אך לא חייבת. זה תפקידה להיות אופוזיציה לממשלה. זה תמיד כך. אין משמעות למושג המומצא במעמד צד אחד. זה המצאה והנדסת תודעה. גם אין צורך בהסכמה רחבה, שוב מושג מומצא כדי לשים רגליים לקואליציה.
- 5.היועצת אחיתופל כבר סגרה עם השופטים מה תהיה ההכרעה...?! (ל"ת)שרה 16/08/2023 22:54הגב לתגובה זו
- 4.אמונחטאפ 16/08/2023 17:18הגב לתגובה זורק להודיע שמכיוון שלבגץ אין שום סמכות חוקית לדון בחוקי יסוד הוא לא ישתתף בהצגה של בג"ץ וכנ"ל יו"ר הכנסת שבעצם ההתקפה של בג"ץ היא על הכנסת ללא כל סמכות חוקית
- 3.איבן שפטוטה 16/08/2023 15:05הגב לתגובה זוהשליט(=השרים ורשויות השלטון) יוכלו לקבל כול החלטה שבא להם, מבלי שלאזרח הקטן תהיה יכולת להתנגד או לבקש סעד מבג"ץ
- שמואל 16/08/2023 17:10הגב לתגובה זולאמיתו של דבר האזרח הקטן, 64 מנדטים, מבקשים לקבל סעד מהכנסת והממשלה מול הדיקטטורה של בג"ץ.
- 2.מה, היא עוד לא פוטרה?! (ל"ת)SIV 16/08/2023 14:14הגב לתגובה זו
- 1.שמואל 16/08/2023 14:13הגב לתגובה זוכתבה שלמה מציגה את הצד של היועמש, של העותרים, של לשכת עורכי הדין. אף מילה על מנציג של הכנסת.

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
