את כרטיס האשראי שלי קיבלתי ממש שבועיים לפני שטסתי לטיול הגדול במזרח. זה היה לפני שמונה שנים, וכל מי שדיברתי איתו לפני הטיסה אמר לי שיש שני דברים שהם חובה – קמבודיה וכרטיס אשראי ספייר. הייתי אז בן עשרים ואחת וכמו היום לא ידעתי או הבנתי כל כך איך הדברים עובדים. כל מה שהיה לי זה זיכרונות עגומים על כמות הפעמים שהאשראי נבלע לי במכונה כשניסיתי למשוך מאה שקלים לשווארמה, זירו וסיגריות והזיכרון הזה גרם לי לחרדה - מה יקרה אם באמת ייבלע לי הכרטיס האשראי או ייגנב בטיול או שסתם אשכח את הארנק באיזה מקום. את המחשבות האלה לא יכולתי לשאת אז מיד נסעתי לסניף הבנק שלי וביקשתי כרטיס אשראי נוסף.

   כרטיס אשראי Steve Buissinne from Pixabay  

אני זוכר שהבנקאי שאל אותי למה אני צריך וכשסיפרתי לו הוא אמר שאין שום בעיה ושהוא מזמין לי וזה ייקח פחות או יותר שבועיים. ואז הוא הוסיף שרק בשביל הפרוטוקול הוא מציין בפניי שלכרטיס יש עמלות, אבל שלא אדאג, הן ממש, ממש נמוכות. עד אז לא הייתה לי שום מחשבה על סוג כרטיס האשראי שלי או על איך שהוא נראה. הוא היה  כרטיס ירוק ופשוט, די בלוי בפינה הימנית למעלה ולא הייתה לי עם זה שום בעיה. אבל כשישבתי מול הבנקאי, פתאום עלה בי רצון למשהו אחר. למשהו שנראה טוב יותר. למשהו סמכותי יותר, יוקרתי יותר. בגלל שעבדתי במלצרות באותם ימים, עברו לי בידיים בערך שמונים או מאה כרטיסי אשראי ביום. מכל הסוגים ושל כל החברות ובכל המשקלים. עד אז לא היה לי מושג שככל שיש לך יותר כסף ככה כרטיס האשראי שלך נראה אחרת.

מבחינתי ההבדל היחיד בין כרטיסי האשראי היה הצבע והשם של הבנק ושלך עליהם. חשבתי שזה כמו שאתה לא יכול לדעת רק מלראות בן אדם כמה חכם הוא. או שאם כן, זה עניין אינטואיטיבי. אבל בכל זאת, בגלל שעברו בידיי אלפי כרטיסי אשראי של אנשים אחרים, וידעתי שרק מלהסתכל או להחזיק כרטיס אשראי של מישהו אחר יכולתי לנחש כמה כסף יש לו בפנים, ולמרבה המבוכה, זה גירה אותי, אז ביקשתי מהבנקאי שיביא לי כרטיס אשראי לא ירוק. שיהיה שחור. או זהב. משהו נקי אבל. לא צבעוני כזה של ילדים. חשבתי שזה כמו אייפון שאתה פשוט צריך לבחור את הצבע שלו. הוא אמר שאין בעיה והזמין לי. 

• הצ'ק ליסט השנתי לבדיקת עמלות מול הבנק - עו"ש, ני"ע, כרטיסי אשראי ומט"ח
• פייטר למילואימניקים - למה המדינה בחרה לתת למילואימניקים כרטיס הטבות ולא כסף לחשבון הבנק?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שלושה חודשים אחר כך, כשרציתי להוציא כסף לאוטובוס בסרי לנקה, נבלע לי האשראי הירוק במכונה, ומאז ועד היום אני מחזיק בכרטיס הזהוב ההוא שהזמנתי לפני שמונה שנים. 

עם הזמן, כשהוא עבר לפלאפון, המשקל והיופי של כרטיס האשראי איבד חשיבות ומצאתי את עצמי נשאר רק עם העמלות. את זה גיליתי כחלק מהמהפכה הכלכלית שאני מנסה לחולל בחיי. עברתי על כל החיובים, ניסיתי לראות מה יורד לי בכל חודש, מה קבוע, מה משתנה, ממה אפשר להימנע, איפה אפשר לחסוך.

וככה גיליתי שבכל חודש אני משלם עמלת הקצאת אשראי. כלומר שאני משלם על עצם זה שהקצו לי כרטיס אשראי.  לקח לי זמן להבין את העמלה הזו. אני לא בטוח שאני מבין גם עכשיו עד הסוף, כאילו שיש הגרלה של מספר כרטיסים ואני זכיתי וקיבלתי הקצאה ואני משלם על זה. זאת עמלה של שלושה שקלים בחודש. חוץ מזה אני משלם עמלת סמס חבילה בסיסית (אני ביקשתי לקבל סמסים? אני ביקשתי שתעדכנו אותי במשהו? הרי בלאו הכי אני כל היום באפליקציה שלכם!) על סך אחד עשר שקלים. בנוסף אני משלם עמלת פעולה בערוץ ישיר (עמלת פעולה? כלומר, אני משלם על זה שאני משתמש באפליקציה?) על סך תשע עשר שקלים ועל כל אלה הוסיפו דמי כרטיס בסך עשרים ושמונה שקלים.

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

כלומר שאני משלם שישים ואחת שקלים בחודש עמלות אשראי. כפול שתים עשרה זה שבע מאות שלושים ושניים שקלים בשנה. כפול שמונה שנים שיש לי אותו זה חמשת אלפים שמונה מאות חמישים ושישה שקלים! אלוהים. אוקי. ניסיתי להירגע ולחשוב ולהבין על מה ולמה. כלומר, מה אני מקבל בתמורה לזה שאני משלם יותר משבע מאות שקל בשנה מעבר לזכות להחזיק ולהשתמש בכרטיס אשראי. כאילו, אני יודע שלבת זוג שלי יש אשראי עם הטבות בסינמה סיטי ושתמיד היא קונה לנו את הכרטיסים ואני את הפופקורן.

אני יודע שלאמא שלי יש כרטיס שצובר לה נקודות באל על. ואני יודע שיש מקומות כמו מסעדות או מלונות שמקבלים בהם הנחה עם כרטיסים מסוימים ושזה אפילו קיצוני יותר ויש אירועים והופעות שרק בעלי כרטיס ספציפי יכולים להגיע אליהם ושיש מיליון מבצעים לכל מיני לקוחות של חברות אשראי כאלה ואחרות, אבל אני לא מקבל כלום. לא שהייתי רוצה או משתמש בזה לצורך זה, אבל הדבר היחיד שאני מקבל מהבנק שלי זה סמסים.

המחשבה הזאת שיגעה אותי. ולא כי זה איזה סכום אסטרונומי שאי אפשר לעמוד בו, אלא שבגלל שזה לא סכום אסטרונומי שאי אפשר לעמוד בו, לבנק אין בעיה לקחת אותו ואף אחד לא אומר מילה. נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לחקור ולבדוק על כרטיסי האשראי כששאלת המחקר שליוותה אותי היא האם אני הפראייר היחיד. 

לא הייתי צריך אפילו להשלים את המשפט ב׳גוגל׳ בשביל לקבל אלפי אתרים וכתבות ודעות שעושים השוואות בין כרטיסי האשראי השונים בשוק ומה הם נותנים לך. אחרי כמה דקות שם הלכה והתבהרה התמונה. מיד התקשרתי לבנק ודרשתי לדעת אם הם מתכוונים להוריד לי את העמלות המגוחכות האלה או שאני חותך והולך לכרטיס אחר. הבחור ענה בעייפות שאין בעיה ושהוא יזמין לי כרטיס אחר. אז התשובה לשאלות המחקר היא חד משמעית – אני פראייר, אבל לא היחיד. 

אחרי השיחה הרגשתי נהדר. אני הולך לחסוך קרוב לחמישים שקל בחודש, שש מאות שקלים בשנה. זהו, אני מתחיל להביס את השיטה שלהם. מולי הם לא יצליחו. בשבוע שעבר הבנתי מה זה מסגרת אשראי ולמה כדאי לי לקחת הלוואה והפעם אני כבר יודע באיזה כרטיס אשראי להשתמש ולחסוך עלויות. לפני שבועיים לא הייתי מאמין שאני אדע מה ההבדל בין כרטיסי אשראי ואיך לוקחים הלוואה. היום אני יודע ואני רק בתחילת הדרך.