מצוקת הדיור הגיעה גם לישובים. החוק שהגביל את ועדות הקבלה ל-400 בתי אב גרם למצוקת הדיור בישובים להחריף, וכך לאחר 12 שנים החוק יתוקן. הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות. התיקון לחוק מרחיב את האפשרות לקיים הליכי מיון באמצעות ועדות הקבלה. החוק יורחב לאזורים נוספים כך שבנוסף לנגב והגליל, הוא יחול גם על יישובים קהילתיים שיוגדרו כ"יישוב עדיפות לאומית", שנמצא במפת העדיפות הלאומית של משרד הבינוי והשיכון, ומסווג באשכול 1 עד 5 במדד הפריפריאליות.

בנוסף החוק מרחיב את האפשרות לערוך ועדות קבלה בישובים גדולים יותר מהמצב כיום, וכך ועדות קבלה ייערכו גם ביישובים של מעל 400 יחידות דיור, וכך גם ישובים של 700 בתי אב יוכלו לערוך ועדות קבלה, וזאת בניגוד לחוק כיום.

החוק הוסיף גם עילות דחייה לקבלת מועמדים למגורים בישובים. החוק עליו חתומים חברי הכנסת שמחה רוטמן, שרן מרים השכל ויצחק קרויזר. וקודם בכנסת הנוכחית בתמיכתה של השרה אורית סטרוק עבר בקריאה השלישית ברוב של 42 חברי כנסת מול 11 שהתנגדו.

בדברי ההסבר להצעה נכתב: "החל משלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, יזמה המדינה, באמצעות זרועות ההתיישבות שלה, הקצאת קרקעות והקמת שורה של יישובים קהילתיים קטנים בגליל בנגב ובפריפריה  היישובים הללו נועדו להגשים את יעדי הממשלה בדבר ביזור האוכלוסייה וחיזוק הפריפריה תוך מתן אפשרות לתושבי יישובים אלה לקיים אורח חיים קהילתי-כפרי המבוסס על לכידות חברתית ותרבותית. מימוש מטרות אלה חייב, ועודנו מחייב קיום מנגנון של בדיקת התאמה של המועמדים לקהילה הקולטת טרם קבלתם להתיישבות ביישובים, וזאת כל עוד היישובים מוגדרים, על-פי החוק, כיישובים כפריים".

• בג"ץ: העתירות נגד ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים לא בשלות להכרעה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בשנת 2011 התקבל בכנסת תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות ובו נקבע הסדר כולל שהסדיר את ועדות הקבלה בישובים קהילתיים. בתחילה ביקשה הצעת החוק דאז לקבוע כי יישוב קהילתי יחשב כישוב בו מתקיימות וועדות קבלה, אם מספר בתי האב עומד על 500 בתי אב. בהליך החקיקה הוחלט בסופו של דבר, לקבוע כי ישוב קהילתי יוגדר כישוב שבו מספר בתי האב אינו עולה על 400 למרות שמספר זה אינו משקף את מרבית הישובים הקהילתיים שהקימו זרועות ההתיישבות של המדינה. בנוסף, חרף המלצת משרד המשפטים, תיקון מס' 8 לא הוחל על כלל ההתיישבות הקהילתית בפריפריה בישראל אלא רק על הנגב והגליל.

 המצב הזה בעצם הגביל את היכולת של הישובים להתפתח אחרת יאבדו את היכולת לשלוט בצביון אותו הם רוצים בישוב. זו הסיבה שעמדה מאחורי ההסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה באשור הצעת החוק. המצוקה הגודלת והולכת של ישובים בעיקר בצפון ואי היכולת להגדיל את הישובים לאור החוק הקיים.

ניהול עצמי

אוהד טל יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים שהחוק קודם בוועדה שלו אמר "היישובים הקהילתיים בנויים על מנגנון של ניהול עצמי. השמירה על תפקודו של יישוב כיישוב קהילתי מצריכה את תושביו לקיים מערכת פנימית ייחודית של שיתופי פעולה בתחומי החיים השונים. החוק במתכונתו הנוכחית, זה שנועד במקור לשמור על לכידותה וחוסנה של הקהילה, שימש בפועל כחסם להתפתחות ולצמיחה, וכך נוצרה מציאות שיישובים קהילתיים ותיקים רבים החלו למעשה להזדקן במהלך השנים, והגיעו לנקודה שבה תפקודם כקהילה חיונית ופעילה נפגע. נוצר צורך גדול לאפשר לאותן קהילות להמשיך ולצרף משפחות נוספות, תוך שמירה על מנגנון ההתאמה והקבלה, שיאפשר את קיום המרקם הקהילתי המשותף שחיוני לתפקודו של היישוב, גם כשהישוב גדל מעל 400 משפחות, כמוצע בנוסח החוק הקיים.

• רכבת ישראל בדרך להפרטה: האם 5,000 עובדים בסכנה?
• מה 68% אומר על צעירי ישראל?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים -...

טל הסביר את ההסדר החדש בחוק "מדובר בהסדר מדורג במתכונת הבאה: לפי המוצע, יישוב קהילתי שהתפתח והתרחב מעל 400 משפחות יגיש בקשה להרחבה של עד 700 משפחות, והכרה כיישוב קהילתי המשכי. ההכרה הזאת תינתן לאחר בדיקה של ועדה מינהלית חדשה, שתיקרא הוועדה ליישובים קהילתיים. ועדה זו תהיה מורכבת מגורמים מקצועיים בתחום ההתיישבות ומנציגי משרדי הממשלה הנוגעים בעניין, והוועדה תבחן אם הישוב האמור מתפקד כיישוב קהילתי ומצדיק בשל כך את המשך קיומן של ועדות הקבלה. בחלוף חמש שנים מיום כניסת החוק לתוקף ניתנת סמכות לשר הכלכלה, באישור הכנסת, להרחיב את האפשרות להמשך קיומן של ועדות קבלה גם ביישובים קהילתיים המשכיים שיבקשו להתרחב מעל ל-700 משפחות. בסמכות השר יהיה לקבוע בצו את הגודל המרבי של היישובים לעניין זה".

אזורים נוספים

 טל ציין גם כי "לפי ההצעה, בנוסף ליישובי הנגב והגליל, החוק יחול גם על יישובים קהילתיים באזורי עדיפות לאומית, יישובים אשר בעניינם החליטה הממשלה כי ישנו אינטרס לאומי לחיזוק מיוחד על פי מפת העדיפות הלאומית של משרד הבינוי והשיכון. בנוסף, על היישוב להיות מסווג באשכול 1 עד 5 במדד הפריפריאליות של הלמ"ס". הרחבה זו פותחת פתח לוועדות קבלה במקומות רבים ברחבי הארץ.

חברי הכנסת הערבים תקפו: " תפיסת עולם גזענית"

ח"כ יוסף עטאונה מחד"ש תע"ל תקף את הצעת החוק ואמר "הפשיזם כבר כאן, האפרטהייד גם כאן – חי, קיים ונושם בהצעת החוק הזו. הצעת החוק, על מה היא מדברת? מדברת על ועדות קבלה ליישובים קהילתיים בנגב ובגליל. וכשמציעי החוק מדברים על התיישבות בנגב והגליל הם מונחים מתפיסת עולם גזענית, הם מבדילים בין אזרח לאזרח.

"אם היה בבסיס התפיסה הפוליטית-חברתית של האנשים האלה תפיסה אזרחית שוויונית, לא היו מביאים הצעה כזו. ההצעה הזו של ועדות קבלה תחת הכותרת מרקם חברתי, מרקם תרבותי, אי-התאמה במרקם החברתי והתרבותי, היא להגיד לא ל-20% מאזרחי המדינה – לא להיכנס ליישובים הקהילתיים האלה בנגב ובגליל".

לטענתו "אין במדינה דמוקרטית מקום להצעת החוק הזו, שבאה להפריד בין אזרח לאזרח. אין לנו התנגדות בתפיסה לפיתוח הנגב והגליל, אבל כשבאים לפתח את הנגב והגליל צריך לפתח גם לערבים, גם ליהודים, וגם ליהודים ולערבים שיוכלו לגור יחד. ההצעה הזו היא הצעת אפרטהייד. היא לא באה לחזק את הנגב והגליל – היא באה להילחם באוכלוסייה הערבית בנגב ובגליל תחת הפרנויה של המאזן הדמוגרפי. ולכן, אין מקום בדמוקרטיה להצעת חוק כזו. מי שביטל אתמול את עילת הסבירות רואה היום את התוצאות בהצעה הזו".

ח"כ גלעד קריב  ממפלגת העבודה אמר "הדרך לייצר חיים קהילתיים לא צריכה לעבור דרך חקיקה שפוגעת או מאיימת לפגוע בערכי היסוד של החיים הדמוקרטיים שלנו, ובראשם עקרון השוויון". לטענתו הצעת החוק "היא מדרון חלקלק גם ביחס לאזרחי ישראל הלא-יהודים, אבל היא מדרון חלקלק גם ביחס לאזרחי ישראל שהם חלק מהקהילה הגאה. ההצעה הזאת היא מדרון חלקלק ביחס לאזרחי ישראל ששייכים לקבוצות מוחלשות ומודרות. ההצעה הזאת היא מדרון חלקלק ביחס להורים יחידניים.

ווליד טאהא מרע"מ אמר "האזרחים הערבים לא מתלהבים ללכת ליישוב קהילתי זה ואחר כדי לרכוש דירה. האזרחים הערבים רוצים, מתפללים, מייחלים ליום שבו שלטונות המדינה יתחילו באמת לתכנן את היישובים הערביים, להרחיב שטחי בנייה, להמציא פתרונות דיור לזוגות הצעירים. הם לא רוצים את היישובים הקהילתיים שהיהודים לא רוצים אותם בהם. אף אחד לא רוצה לעזוב את היישוב שלו, אבל תתכננו את היישובים, תאשרו תוכניות כוללניות, תאשרו תוכניות מפורטות, תקדמו תכנון. תפסיקו עם מדיניות התכנון הלאומי, אפילו הלאומני".

ח"כ מנסור עבאס  אמר "החוק הזה נותן הצדקה לאפליה, נותן הצדקה לגישות שיש בהן הדרה של קבוצות וגם של יחידים במישורים שונים. יגידו אזרחים אחרים שנמצאים לא רק ביישובים קהילתיים, אלא ביישובים אחרים, בעיריות, בערים, שאנחנו רוצים את השכנים שלנו מזן מסוים, מקבוצה מסוימת, מדת מסוימת, מלאום מסוים. ויכולים להישען על הטיעון הזה שיש חוק שמאפשר לקבל או לא לקבל בהתאם לפרמטרים או אמות מידה מסוימים. לכן, כעמדה עקרונית אני חושב שהחוק הזה – מלכתחילה היה טעות לחוקק אותו ולתת לגיטימציה לגישה הזאת.

ח"כ אחמד טיבי אמר "ב-2011 הועלה החוק הזה בפעם הראשונה. הצבענו נגדו, והיה שיח ברור שמדובר בחוק המפלה נגד ערבים כדי למנוע כניסתם ליישובים הקהילתיים. אז החוק הוגבל ב-400 משפחות לכל יישוב קהילתי. זה בא לאחר תקופה של פסק דין קעדאן. הרקע – מצוקה גוברת של שיכון, קרקעות ובתים ביישובים הערביים. מעולם לא הוקם יישוב ערבי חדש בגליל ובמשולש. אין תכנון כזה. יש מצוקה של קרקע לזוגות צעירים, חלקות קרקע".

לטענתו "התכנון במדינת ישראל הוא תכנון אידיאולוגי ציוני, וכך הוא מדיר ועוין את האוכלוסייה הערבית, עד כדי כך שמדינת ישראל המציאה חוק שהפקיע סמכויות מבית המשפט והעביר סמכויות מינהליות – קראו לו חוק קמיניץ – שמגביר את האפשרות גם לתת קנסות וגם להרוס ביישובים הערביים. גם ליישובים הערביים יש זכות לתכנון עתידי, והתכנון הזה, העתידי, לא מתקיים. העתידי ביותר זה לראות יותר ויותר דחפורים, יותר ויותר קנסות של קמיניץ.

"אם תשאל צעיר ערבי, הוא ירצה להתיישב ולהמשיך לגור ביישוב שלו, אבל החוק הזה מונע מהם להיכנס לכמעט 900 יישובים, ועכשיו מגדילים את המספר ל-700 משפחות, או יותר או פחות, ומרחיבים את זה ליישובים באזור עדיפות לאומית".

ח"כ רם בן ברק "אני תומך בחוק הזה. אני לא אצביע בעדו, אחרי שווידאתי שיש לכם רוב, כי אני לא רוצה להצביע לשום דבר שהממשלה הגרועה הזאת מביאה לפה. אני תומך בו. אני תומך בו בלב כבד. יש בחוק הזה הרבה מאוד בעיות, אבל המציאות היא מורכבת, ואין לנו ברירה אלא לחזק את ההתיישבות בגליל ובנגב, ולכן אני תומך בו".

ח"כ אלון שוסטר אמר "היישובים בגליל קמלים. הכיתות נסגרות, הגנים נסגרים. המשימה שלנו היא לפתוח חסמים. לפתוח חסמים זה לא רק מה שקורה קורה כאן ובחוק הזה, אלא גם תכנון שיאפשר הגדלה – ועלויות קרקע נורמליות, וזה כבר קשור לרשות מקרקעי ישראל, שיאפשרו קליטה של אנשים מבחוץ, ואנשים מתוך היישובים. ובכך תבוא בשורה לעוד רכיב, אנשים שרוצים לחיות בשיתוף, לצד אנשים שגרים בערים וביישובים רגילים שאין בהם רכיב שיתופי. אני אבקש להצביע בעד החוק הזה".