איקאה ושיכון ובינוי
צילום: יחצ

החלקתם בחנות? יכול להיות שמגיע לכם הרבה כסף

אישה בת 60 החליקה באיקאה על חתיכת ירק במתחם האוכל של סניף הרשת בראשל"צ, ושברה את הירך. התובעת תבעה פיצויים לאור פגיעת כושר העבודה שלה. החנות טענה כי התובעת לא הסתכלה לאן הלכה, וחברת הניקיון טענה כי איקאה אשמה. מה קבע בית המשפט? 
נחמן שפירא |

אישה בת 60 הלכה לקניות באיקאה בראשון לציון בחופש הגדול בשנת 2017. אך לצערה עוד יום של חופש עם המשפחה, הפך לתאונה קשה ולפציעה שהשביתה אותה מעבודתה למשך 8 חודשים והשאירה אותה עם נכות. האישה מורה ותיקה הלכה לקניות בחנות עם בתה ונכדה. כאשר הלכה לשלם על האוכל שבחרה במתחם ההסעדה בסניף היא החליקה ושברה את הירך. האישה תבעה פיצויים אך איקאה וחברת הניקיון שלה טענו כי התאונה אירעה באשמתה וכי אינן צריכות לשלם לה פיצויים.

בית המשפט השלום בירושלים דן לאחרונה בתביעת פיצויים על פציעה קשה שאירעה בשנת 2017. תחילתו של הסיפור, ביום האחרון של החופש הגדול של שנת 2017, התובעת, בת 60 מורה ותיקה לחינוך גופני. ביקרה ביום האחרון של החופש הגדול ב-2017 באיקאה עם בתה ונכדה. באזור ההסעדה, היא נטלה מגש עליו הניחה מזון מדלפק האוכל בדרכה לקופה החליקה לאחר שלדבריה "דרכה על משהו קטן חלק שמנוני". התובעת נפלה על הרצפה ונוכחים נקלעו לעזרתה. האירוע כולו תועד בסרטון מצלמות האבטחה של החנות.

 

התובעת טענה כי עקב הנפילה היא סבלה משבר בירך ונזקקה לניתוח לשם קיבועו עם שלושה ברגים. הפציעה פגעה ברמת התפקוד שלה וגרעה משמעותית מכושר השתכרותה.

עקב פגיעתה נאלצה לשהות בחופשת מחלה למשך שמונה חודשים. ומאז שובה לעבודה ועד היום, לפי המלצה רפואית-תעסוקתית, היא נאלצה להקטין את היקף משרתה למחצית, וגם מאז היא סובלת מכאבים. לטענתה איקאה וחברת הניקיון שלה קלינור פעלו בצורה רשלנית. העלימו תיעוד ולא גילו חומר חקירה שערכה החנות. הנתבעות יצרו סיכון וגרמו בהתרשלותן לפגיעה בתובעת

 

איקאה טענה  כי דין התביעה נגדה להידחות בהעדר אחריות. לטענת החנות לא הייתה כל התרשלות מצדה מאחר ושכרה את שירותיה של חברת הניקיון והגדילה את מספר עובדי הניקיון בתקופות העומס. במועד האירוע פעלו 3 עובדי ניקיון על שטח של כ-250 מ"ר. לא ניתן להעמיד עובד ניקיון בכל מטר רבוע ולא ניתן למנוע נפילה של מזון על-ידי לקוחות שמבקרים במקום.

לטענת איקאה, התובעת פסעה מבלי לשים לב לכיוון הליכתה ומבלי לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ולכן היא תרמה באופן בלעדי להתרחשות האירוע. באיקאה טענו כי גם אם יימצא כי החנות נושאת באחריות כלשהי, יש להשית אותה על חברת הניקיון בשל היותה הגורם האחראי באופן בלעדי על הניקיון של המקום.

 חברת הניקיון מאשימה את איקאה

 
גם חברת הניקיון קלינור טענה מנגד, כי דין התביעה להידחות בהעדר אחריות. לטענתה, מדובר במקרה שלא ניתן היה לצַפות ולמנוע. ככל שיש בסיס לחבות, יש להטיל אותה על החנות שהחזיקה בראיות רלבנטיות, סרטון שלם ודו"ח פציעה, ולא גילתה זאת. איקאה בהתנהלותה זו, לא רק שנהגה בחוסר תום לב כלפי יתר הצדדים להליך, אלא שיש לזקוף זאת לחובתה מבחינה ראייתית.
 

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לתמיכה בטענותיה הרפואיות, הגישה התובעת חוות דעת רפואית בתחום האורתופדיה, של ד"ר ליבני, ולפיה נכותה הרפואית בגין הפגיעה בירך היא בשיעור 20%. מומחה מטעמה של התובעת העריך גם נכויות זמניות בשיעור 100% למשך 3 חודשים ממועד האירוע ו-50% למשך חודשיים.

 

איקאה הגישה חוות דעת רפואית נגדית, של ד"ר וייס, שסבר כי הנכות הרפואית לתובעת היא בשיעור 10%, כאשר מחצית מנכות זו היא עקב עברה הרפואי.

 

בית המשפט  מינה מומחה מטעמו שקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה של 20% בירך כאשר 3% מהנכות הם בגלל עברה הרפואי. המומחה ציין גם כי קיים סיכוי רב שבעתיד הקרוב תיאלץ התובעת לעבור החלפת מפרק הירך. השופט קבע לאור חוות הדעת כי נכותה הרפואית של התובעת עקב התאונה הוא 17%.

קיראו עוד ב"משפט"

 

השופט מוחמד חאג' יחיא מבית משפט השלום ירושלים ציין  גם איקאה וגם חברת הניקיון קלינור חבות בנזיקין בגין התרחשות האירוע.

עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין מורכבת מארבעה יסודות: חובת זהירות, התרשלות, נזק וקשר סיבתי בין שני היסודות האחרונים. כאשר יסוד ההתרשלות דן בשאלה אם הופרה חובות הזהירות.

השופט חאג' יחיא ציין כי ישנן שלושה תנאים שמעבירים את נטל הראיה על הנתבע. הראשון עוסק בנקודת מבטו של התובע, השני מתמקד בנקודת המבט של הנתבע, והשלישי מפנה לנקודת מבטו של בית המשפט. התנאי הראשון דורש חוסר ידיעה של התובע או חוסר יכולת לדעת מה היו נסיבות שהובילו לנזק. במסגרת התנאי השני יש לבחון האם הייתה לנתבע שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק.

"החנות בהיותה מחזיקת המקום, חבה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בה.  חובה זו חלה גם על חברת הניקיון אשר אחראית מכוח המערכת ההסכמית בינה לבין החנות, על מערך הניקיון בה לרבות במזנון. שתי הנתבעות היו מחויבות לספק סביבה בטוחה למבקרים שעה שהחנות מצפה שהמבקרים ייכנסו אליה, יסתובבו בה וייצאו ממנה בבטחה ותוך שמירה על שלמות גופם".

 

השופט קבע כי  הימצאות ירק או פרי  על רצפה שטוחה עלול להוות מפגע בטיחותי מאחר והוא מעלה את רמת הסיכון להחלקה או אובדן שיווי משקל, לנפילה ולפגיעה בגוף. לא מדובר בסיכון טבעי שכן שאריות מזון אינן אמורות להיות על רצפה שמשמשת מרחב תנועה בטוח לבני אדם. מדובר אם כן, בסיכון בלתי סביר אך הוא צפוי והיה ניתן למנוע אותו.

 

 אין אשם תורם

לגבי טענת הנתבעות לאשם תורם מצד התובעת ציין השופט כי מצפייה בסרטון האירוע ניתן לראות כי התובעת החזיקה את המגש בידיה מלפנים, והלכה מספר צעדים כאשר פּניה לכיוון הקופה שנמצאת במרחק של מטרים ספורים ממנה, אז החליקה וצנחה על הרצפה.

השופט קבע כי הוא דוחה את טענות הנתבעות לאשם תורם "בנסיבות כאלו, אין לצַפות מאדם סביר שיחזיק את המגש באופן שונה מזה שבו החזיקה אותו התובעת כשנפלה. במילים אחרות, אני מתקשה לראות אדם מחזיק מגש עליו דברי מזון שלא מלפניו.

בנסיבות אלו טבעי ביותר שמגש כזה, על כל המונח מעליו, יסתיר היכן הרגל דורכת. יותר מזה, לטעמי, גם לא הייתה כל אפשרות לפיה התובעת תוכל לבחון את דרך הליכתה, שכן כמעט מיד עם פנייתה לכיוון הקופה ומשצעדה צעדים ספורים בלבד, היא החליקה. לפיכך, אין בידי לקבל את עתירת הנתבעות להשתת אשם תורם כלשהו על התובעת בנסיבות שלפני".

 

 העלימו מידע

 

איקאה לא סיפקו לבית המשפט את כלל סרטוני האבטחה. אלא רק קטע קצר של 20 שניות של נפילתה של התובעת. יתר סרטוני האבטחה הושמדו, בנוסף לא הגישה את דוח התחקיר שביצעה לאחר התאונה.

 

השופט קבע כי חוסרים אלה מותירים את השאלות האמורות בעמימות סמיכה, כאשר זו אינה מחזקת – בלשון המעטה – את טענת החנות להעדר רשלנות מצדה. השופט ציין כי חברת הניקיון, טענה כי לאור העובדה כי באזור ההסעדה יש יותר פעילות, הם סיפקו 3 עובדים באופן קבוע, "לפי דרישתה של איקאה" אך אין לכך שום הוכחה.

 

השופט ציין כי לפי מה שעלה מהעדויות, באותו יום 3 עובדי ניקיון בכל אזור ההסעדה שכולל אזור בשרי ואזור חלבי, כאשר קיימת עמדת ניקיון ניידת וכי ככלל, בימים רגילים מסופקים 13 עובדי ניקיון בכל משמרת. לעומת זאת, בחודשי הקיץ שבהם יש ריבוי מבקרים, המספר מוגדל ב-6-5 עובדים נוספים השופט חאג' יחיא קבע כי  "לא השתכנעתי בנסיבות העניין כי כוח אדם זה היה מספיק כדי לבצע עבודות ניקיון בצורה נאותה וסבירה בהתחשב בנוכחות מסיבית של מבקרים במתחם שהוא כמעט סגור, דבר שיוצר צפיפות גדולה על כל הסיכונים הנובעים מכך".

 

השופט חאג' יחיא דחה את טענת איקאה כי על האחריות רובצת על חברת הניקיון. "אין בידי לקבל את ניסיון החנות "להעמיס" את כל האחריות על חברת הניקיון בטענה לפיה מכוח ההסכם היא בעלת המיומנות והמומחיות להיות אחראית של שירותי הניקיון. אחריות חברת הניקיון אינה בלעדית, במובן זה, שהחנות כּן רשאית להתערב בכמות עובדי הניקיון.

 

השופט קבע כי "באותה מידה, אין בידי גם לקבל את ניסיון חברת הניקיון "להעמיס" את כל האחריות על החנות במובן זה שמספר עובדי הניקיון נקבע רק לפי דרישתה. החברה אינה יכולה להתנער מאחריות אך ובלבד בטענה לפיה היא פעלה ופועלת רק לפי דרישות החנות".

"הנתבעות, כל אחת בתורה, הפרה גם את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעת, בין במחדל (אי-שמירת רמת ניקיון והסרת מפגעים צפויים, אי-התראה, אי-הגדלת מספר עובדים) בין אי-הצגת ראיות רלבנטיות (תיעוד מלא, דו"ח פציעה, עדות עובדים ומפקח, יומני עבודה)".

השופט פסק כי בחלוקת האחריות "חברת הניקיון תישא ב-80% מהאחריות בעוד החנות תישא ביתרה.

 כמה פיצויים תקבל?

 

השופט ציין כי לאור העובדה שהתובעת נזקקה לניתוח, וכן בהתחשב במשך תקופת אי-כושר, בשיעור הנכות הצמיתה, בגיל, במועד האירוע וחלוף התקופה מאז וכן בהתחשב בכך שמדובר באירוע רשלני נטול כוונות זדוניות מצד המזיקים, הוא קובע כי הפיצוי על סעיף כאב וסבל יעמוד על 60 אלף שקל.

 

בנוסף קבע השופט כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובעת הוא 15% וכי  לתובעת יינתן פיצוי של 70 אלף שקל על הפסדי שכר כתוצאה מהתאונה ומהפציעה.

 

באשר לעתיד, נפסק פיצוי בסך של 235 אלף שקל על הפסד השכר עד גיל 67.

 

על פדיון ימי מחלה פסק השופט פיצוי של 25 אלף שקל, וכן פיצוי של 41 אלף שקל  על אובדן זכויות סוציאליות בשיעור 12.5%. בנוסף לכך תקבל פיצוי של 43 אלף שקל על סעיף עזרת הזולת ו-15 אלף שקל על הוצאות ניידות.

 

סך-הכל  כלל הפיצויים שתקבל התובעת יעמדו על  491,500 שקל. כאשר הנתבעים יישאו בסכום האמור ביחד ולחוד לפי החלוקה  של 20% לאיקאה ו-80% לחברת הניקיון קלינור. ויישאו גם בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עורך-דין.

 

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

אמזון
צילום: טוויטר

נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים ישראלים תתברר בארץ

השופטת דחתה את בקשת אמזון ואמזון שירותים לכפירה בסמכות בית המשפט הישראלי. בהחלטה מקיפה היא קבעה כי אמזון מפעילה תצורת אתר ישראלית, פונה לצרכנים ישראלים ופועלת בשוק המקומי, ולכן לא תוכל לטעון שהפורום הישראלי אינו המקום הראוי לברר את התביעה. מדובר בייצוגית בטענה כי ממשק המשתמש של אמזון הטעה לקוחות לרכוש מנוי פריים או פריים וידאו מבלי שהתכוונו לכך, ואף הקשה על ביטול השירותים

עוזי גרסטמן |

בתחילת 2025, באולם השקט של בית המשפט המחוזי בלוד, נדונה סוגיה עקרונית שמעסיקה צרכנים רבים בישראל: האם תאגיד אינטרנט בינלאומי כמו אמזון יכול להתחמק מדיון בישראל בטענה שהכל מתנהל מעבר לים. מאחורי ההליך עומדים שני צרכנים ישראלים, רביד דקל ושחר ולר, שהגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד שתי ישויות של החברה: Amazon.com . ו-Amazon.com Services LLC. הם טענו כי ענקית הסחר האלקטרוני מפעילה את אתר Amazon.com באופן מטעה, כדי לשדל לקוחות לרכוש שירותי פריים ופריים וידאו גם כשלא התכוונו לכך, ושלאחר מכן היא מקשה עליהם להתנתק מהשירותים.

לטענת המבקשים, אמזון עיצבה את ממשק המשתמש כך שצרכנים יחשבו כי הצטרפות לשירותי פריים היא חלק אינטגרלי מתהליך הקנייה, וכי ההטעיה חמורה במיוחד עבור לקוחות ישראלים, שאינם נהנים מאותן הטבות משלוחים כמו הצרכנים האמריקאים. הם טענו כי גם השירות הנוסף, אמזון פריים וידאו, מוצג באופן מטעה, כך שצרכנים המבקשים לצפות בתכני סטרימינג בלבד נגררים לרכוש את חבילת פריים המלאה, שיקרה בהרבה. בנוסף, לטענתם, אמזון מערימה קשיים על מי שמנסה לבטל את המנוי.

במרכז ההליך ניצבה השאלה: האם לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בתביעה נגד חברה אמריקאית, כשהשירות נרכש דרך אתר בינלאומי. אמזון ביקשה מבית המשפט לדחות את ההליך בטענה שאין לו סמכות מקומית, שכן "השירותים המדוברים אינם מוצעים כלל לצרכנים בישראל", אלא רק למשתמשים שהזינו כתובת משלוח בארה"ב. לטענתה, כל ההתקשרות נעשתה לפי תנאי שימוש שקובעים כי הדין החל הוא דין מדינת וושינגטון.

בסיס עובדתי "רעוע"

בבקשות הכפירה, הדגישה אמזון כי הבסיס העובדתי שעליו מבוססת בקשת האישור הוא "רעוע", וכי מדובר בניסיון של המבקשים "לייבא" את תביעת הרשות הפדרלית להגנת הצרכן (FTC) שנוהלה נגדה בארה"ב. אמזון טענה גם כי המבקשים עצמם מודים כי אינם זוכרים את נסיבות ההצטרפות לשירותים, ולכן לא הוכיחו כלל שנפגעו או הוטעו. המבקשים השיבו כי אמזון נוכחת היטב בישראל, פונה במובהק לקהל הישראלי, ואף מפעילה ממשק בשפה העברית ומאפשרת תשלום בשקלים. לטענתם, ההטעיות נוגעות לציבור הצרכנים המקומי, ולכן לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בתיק. הם הדגישו כי, "הנזק שנגרם לחברי הקבוצה התרחש בישראל, כתוצאה מפעילותה של אמזון הפועלת כאן ומכוונת לשוק המקומי".

השופטת כרמית בן אליעזר דחתה את בקשת אמזון, בנימוק כי החברה לא הצליחה לבסס את טענתה העובדתית שלפיה שירות פריים אינו מוצע לישראלים. היא כתבה בהכרעתה כי, "משלא הוגש תצהיר מטעם המשיבות, הרי שלא הונחה תשתית לביסוסה של טענה זו". לדבריה, גם אם אמזון צדקה בטענה ששירות פריים מוצע רק למי שהזינו כתובת בארה"ב, זה לא מספיק כדי לשמוט את הקרקע מתחת לעילת התביעה, שכן גם לקוחות ישראלים שהזינו כתובת אמריקאית זכאים שלא להיות מוטעים.