הביטוי לעבוד 'מצאת החמה עד צאת הנשמה' הוא ביטוי מוכר וידוע, שרבים נוהגים לומר אותו בצחוק, אך מה קורה במקרה בו הביטוי הפך למציאות. מי אשם בכך ומי צריך לפצות את משפחתו של העובד?

ישראל היא מדינה לחוצה בה אנשים עובדים קשה, אבל האם לא הגיע הזמן להרגיע. עם כל הכבוד לעבודה, החיים חשובים הרבה יותר, כאשר בשנים האחרונות יש יותר ויותר מקרים בהם אנשים נפטרים כתוצאה מאירועים לבביים לאחר תקופה לחוצה ועמוסה בעבודה.

בנוסף לכך יש יותר מדי מקרים בהם הביטוח הלאומי מנסה להתחמק מהחובה שלו לשלם פיצויים למשפחה, בה בן המשפחה נפטר כתוצאה מעומס ולחץ בעבודה, ועובדה זו היא  היא דבר מקומם שראוי שמקבלי ההחלטות במדינה יידרשו אליו.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב עסק לאחרונה בתביעה שהוגשה כנגד הביטוח הלאומי שהגישו אלמנתו ובתו של אדם שמת ב-2017 מהתקף לב.

תחילתו של הסיפור בחודש מרץ ב-2017, המנוח, שהיה אז בן 55 ועבד בעברו כטבח בבתי קפה קטנים ובמלון קטן, התחיל לעבוד כטבח במלון הילטון בתל אביב. שבועיים לאחר שהתחיל לעבוד במלון, במהלך חג הפסח הוא עבד 8 ימים ברציפות מעל 9 שעות עבודה יומיות. לאחר המשמרת האחרונה של החג אותה סיים ברבע ל-11 בלילה, הוא חזר לביתו ברחובות ונמצא לאחר מספר שעות שרוע על הספה בסלון ללא הכרה. צוות מד"א שהוזמן נאלץ לקבוע את מותו.

• "סקס והעיר הגדולה" פגעה במוניטין של פלטון; המניה יורדת ב-6%
• מנהל מכירות בידיעות אחרונות: המתח מהתחרות עם ישראל היום גרם לאירוע לב
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התובעות, אלמנתו וביתו של המנוח הגישו תביעה בטענה כי המנוח נפטר כתוצאה מאירוע לבבי אשר נגרם לו בעקבות אירוע חריג בעבודתו, וכי הקשר הסיבתי מוכח מהתרחשות האירועים ומחוות דעת המומחים.

מנגד, בביטוח לאומי טענו כי לא היה אירוע חריג בעבודה וכי אין קשר סיבתי בין עבודתו של הטבח למותו. ולא סביר כי העומס בעבודת המנוח החל רק לאחר ערב פסח, בנוסף טענו כי דוח הנוכחות אינו מעיד על עבודה בהיקף חריג למועדים קודמים. אכן, לפני ערב חג ראשון, עבד המנוח 11.2 שעות אך זאת טרם חג הפסח ולא לאחריו, כאשר האוטם אירע כעשרה ימים לאחר מכן.

בנוסף טענו כי מתחילת עבודתו החסיר המנוח ימי עבודה ומשמרותיו היו מרווחות יחסית. וכי עומס העבודה במלון היה זהה מתחילת עבודת המנוח. לטענת הביטוח הלאומי, אירוע חריג לא יכול להמשך לאורך שבעה ימים, פרק הזמן מאז האירוע החריג בתחילת עבודתו של המנוח ועד האוטם, מנתק את הקשר סיבתי.

• חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
• המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

בנוסף טענו בביטוח לאומי כי הועברו למומחה מסמכים רפואיים שאינם רלוונטיים למנוח אלא לרעייתו. מתיקו הרפואי של המנוח במכבי עולה שהוא היה מעשן כבד וסבל ממשקל עודף במידה קלה-בינונית, כמו כן בוצעו לו מספר בדיקות דם אשר לימדו על לחץ דם גבוה – כל אלו גורמי סיכון למחלת לב אסכמית. 

השופטת מיכל נעים דיבנר ציינה כי עבודתו של המנוח במהלך חג הפסח במלון הילטון מהווה אירוע חריג בעבודתו, הן מן הטעם שלא עבד קודם לכן בבית מלון בסדר גודל כזה והן מחמת הלחץ המיוחד הנלווה לעבודה במהלך חג הפסח.

אירוע חריג

השופטת קבעה כי דין התביעה להתקבל. "לא מצאנו לשנות מהקביעה כי התובעות הוכיחו שלמנוח אירע אירוע חריג בעבודה. אכן מדובר במספר ימי עבודה רצופים ואולם מדובר במלון בסדר גודל משמעותי בהרבה מאלו בהם עבד המנוח עד אז וברצף עבודה בימים לחוצים במיוחד עקב חג הפסח".

על פי הפסיקה "אירוע חריג על מנת שיבוא בגדר 'תאונת עבודה' צריך להיות מוגדר בזמן ומקום. אלא שאין הכרח כי אותו אירוע יהיה רגעי וקצר, ויכול כי אותו אירוע יתקיים "במהלך יממה או ימים אחדים, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך'".

השופטת קבעה כי "אותם שלושה ימים כללו 'שיאים' נפרדים אשר ביחד מרכיבים את 'האירוע החריג'".

"קרע את עצמו למוות"

השופטת ציינה כי "הוכח שימי חג הפסח במטבח בית המלון מאופיינים בלחץ עבודה משמעותי יותר. הלחץ מתבטא בכך שהעבודה מתבצעת ברצף ובעומס שאינם מאפיינים את העבודה השגרתית במטבח המלון".

בנוסף ציינה כי "עד התביעה דולב העיד כי "תחשבי ששבוע ימים הצוות הזה עובד קורע את עצמו למוות, עכשיו, החג השני זה בעצם לעשות אותו דבר את הפסח. זאת אומרת, עייפות החומר, אנשים כבר גמורים, שפוכים, מכירים את הדרך של הבית למלון, מלון הביתה, מיטה, חזרה למלון. האנשים הם פשוט עובדים על רזרבות ודי גמורים".

השופטת ציינה כי למרות "שעדותו לא התייחסה באופן קונקרטי לעניינו של המנוח, אך היא סבירה והגיונית, לא נסתרה ויש בה בהחלט תמיכה לכך שמדובר בשבוע עבודה חריג, ודאי כאשר מדובר באדם שהגיע לראשונה לעבוד במלון בסדר גודל של הילטון".

בנוסף, אלמנתו טענה בדיון כי "בשבוע של החג העומס התגבר עוד יותר. במרבית הימים האלה, הוא עבד שעה עד למעלה מ-3 שעות נוספות למשמרת. לכך יש להוסיף לפחות שעה נסיעה לכל כיוון. כך ששעות המנוחה שלו בין המשמרות היו מעטות ביותר. אם היה חוזר ממשמרת ערב היה מגיע הביתה, אוכל משהו מול הטלוויזיה, מתקלח וצונח למיטה כדי לקום מוקדם בבוקר למשמרת הבאה. כמעט לא ראינו אותו באותו השבוע, כולל בערב החג בליל הסדר, החג עצמו סוף השבוע והחג השני".

בעדותה הוסיפה התובעת כי המנוח היה דרוך מאוד בכל אותו שבוע, והיה עייף כל הזמן. למרות שהיא הייתה בחופש באותו שבוע, לא הצליחה לדבר איתו וראתה שהוא כל הזמן עצבני.

האלמנה העידה כי "הדבר היחיד שאני זוכרת שהוא אמר לי בחג עצמו שזה ממש מטורף שהם קופצים מחדר לחדר, היו המון אורחים שבאו לערוך שם ארוחות חג, שהם ממש קופצים מחד לחדר ואין להם דקה לשבת".

השופטת ציינה כי בתביעתה טענה האלמנה כי "לאחר 8 ימי עבודה רצופים במהלך חג פסח משמרות של עד 11 שעות לעיתים בוקר לאחר משמרת ערב"  והמעסיק חתם בטופס על הצהרה כי הוא מאשר שהפרטים הללו נכונים למי מיטב ידיעתו, מבלי שרשם הסתייגות מהדברים.

השופטת קבעה כי "רצף ימי העבודה של המנוח במלון הילטון בחג הפסח 2017, על רקע העובדה כי מדובר היה בעבודה חדשה בהיקף גדול באופן משמעותי מזו שהמנוח היה רגיל לה, מהווים אירוע חריג בעבודתו.

אשר לקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין מותו של המנוח קבעה השופטת נעים דיבנר כי מומחה בית הדין, ד"ר אברהם כספי טען כי "ידוע לו שלמנוח היו גורמי סיכום למחלה כלילית ואף על פי כן הוא סבור כי אירוע המוות היה בעקבות הפרעת קצב קטלנית שנגרמה מעבודתו המאומצת".

המומחה ציין כי הוא מצטרף לקביעותיו של ד"ר טובי רסין בחוות דעתו. ד"ר רסין ציין כי קיימים למנוח גורמי סיכון: עישון כבד ולחצי דם גבוהים. לפי חוות דעתו ניתן לקבוע בסבירות גבוהה, העולה על 80%, כי המנוח נפטר עקב הפרעת קצב חדרית קטלנית משנית לאירוע כלילי חד.

לטענתו "עבודה גופנית מאומצת מעלה את הסיכון לאוטם עד פי 170, בעיקר כאשר מדובר באנשים שאורח חייהם הרגיל אינו מחייב מאמץ גופני".

ללא העומס לא היה נפטר

 

ד"ר רסין קבע כי "ניתן לקבוע בסבירות גבוהה כי אלמלא מאמץ זה שגרם לתסמינים שהחלו תוך כדי העבודה והביאו להפסקת עבודה זמנית כפי שמתארים חבריו וככל הנראה גם לפרישתו לביתו מוקדם מהצפוי מותו בתאריך זה לא היה מתרחש ובנסיבות אלה, אלמלא עומס המאמץ הגופני ונפשי, לא היה נפטר".

השופטת קבעה כי היא מקבלת את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין שאימץ את חוות דעתו של ד"ר רסין והודיע כי הוא מצטרף לאמור בה.

השופטת פסקה כי "אנו מקבלים את חוות דעת המומחה כמבססת את הקשר הסיבתי הנדרש בין האירוע החריג בעבודת המנוח לבין פטירתו".

בסיכומו של דבר השופטת נעים דיבנר קבעה כי התביעה מתקבלת והמנוח יוכר כנפגע תאונת עבודה על ידי הביטוח הלאומי עם כל ההשלכות הכרוכות בכך. בנוסף ביטוח לאומי ישלמו שכר טרחה והוצאות של 12 אלף שקל.