הומלס
צילום: pixbay

הרשמת מחקה חוב של 300 אלף שקל לאזרח פורטוגל ששוהה בישראל בניגוד לחוק

רשמת הוצאה לפועל חן לוי החליטה על מחיקת החובות של אזרח מפורטוגל ששוהה בישראל באופן לא חוקי מעל ל-10 שנים וצבר חובות לגורמים רבים. הרשמת קבעה כי  "בתיקי החייב עולות שאלות מהותיות בדבר פגיעה בזכויות אדם, הזכות לכבוד, לחירותו, הזכות להליך הוגן, לרבות שאלות בדבר מסירת האזהרה שאפשרה פעילות גבייה בתיקים, בדבר חוסר המעש בתיקים ובדבר הפחתת ריביות" 
נחמן שפירא | (3)

 

האם חובות של 30 אלף שתפחו במהלך השנים ל-300 אלף הם חוב שצריך לשלם?  והאם יש מקרים מיוחדים בהם סיפור החיים של החייב גובר על החוב?  נושא זה הגיע לפתחה של רשמת ההוצאה בתל אביב לפועל חן לוי בדיון שנערך לאחרונה.

 

עורכות דין מטעם הסיוע המשפטי הגישו בקשה בשם החייב לביטול צווי עיכוב היציאה שהוצאו כנגדו וכן דרשו לבטל את ההגבלות על יציאתו מן הארץ, ובנוסף טענו כנגד ההליכים שבוצעו כנגדו בנושא החובות. הרשמת חן לוי, הורתה על הפחתת ריביות וסגירת תיקי הוצאה לפועל שהתנהלו כנגד חייב ששהה בארץ למעלה מ-10 שנים חסר בית וללא מעמד.

 

בהחלטה צוין, כי כנגד החייב פתוחים 8 תיקים כאשר יתרת החוב העדכנית בתיק עומדת על 310 אלף שקל, כאשר גובה החובות של החייב בפתיחת התיקים עמד על 30 אלף שקל. מתוך 8 תיקים - 6 תיקים הינם תיקי מגה קמעונאות, תיק אחד של המשביר הישן, וכן תיק אחד שנפתח בשנת 2000, בסך של 1,802 שקל וכיום עומד על סך של 18,937 שקל.

 

הרשמת איחדה את תיקי החייב ונתנה לזוכים זכות תגובה. לאחר שלא הגישו תגובה, זימנה הרשמת את הצדדים לדיון שנערך בשבוע שעבר. הרשמת לא יכלה להתעלם מסיפור החיים של החייב: "בן 49, אזרח פורטוגל. בגיל 5 התייתם מאמו ועבר יחד עם אביו בגיל 7 לישראל לאחר שאביו התחתן עם אזרחית ישראלית. בגיל 14 עזב יחד עם אחיו את בית אביו ושלושת האחים נאלצו לשרוד בכוחות עצמם. החייב התגייס לצבא אך תקופת שירותו קוצה עקב אי התאמה למערכת. לקראת גיל 23 עזב את הארץ לפורטוגל ולארה"ב, שם נולדה ביתו של החייב. בשנת 2011 עקב בריאותו של אביו, הגיע לארץ ומאותו מועד עקב ההגבלות וצווי עיכוב היציאה מן הארץ, לא יכל לעזוב את הארץ".

 

הרשמת ציינה כי מעמדו של החייב אשר ניתן לו מטעמים הומניטריים פקע ולמעשה לחייב אין כל מעמד בארץ - לא אזרח, לא תושב. בשל כך, לחייב לא קיימות זכויות, אינו זכאי לקצבאות, אינו יכול לפעול לפתיחת הליך חדלות פירעון, ולמעלה מכך - אינו יכול לעבוד שכן העסקתו הינה בניגוד להוראות הדין.

 

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

החייב במעמד מוחלש, ללא סיוע, למעשה "כלוא" בארץ, חי באוהל בים ובחורף במערה בים, נעזר בחבריו ובחסדי אנשים לשם מזון ואוכל ואוסף בקבוקים בים על מנת לקבל את הפקדון לשם קיום מינימלי. החייב לא ידע כיצד לפנות לרשויות, כיצד להשיב מעמדו ולמעשה כל ניסיון שלו לפעול מול גופים לשם בחינת אפשרויותיו (טיפול בחובות, מעמדו, קצבאות) נחל כישלון. לחייב אין כסף, אין בית, אין נכסים, אין עבודה ואין מעמד בארץ.

 

 

פגיעה בזכויות אדם

החייב ביקש למחול לו על חובותיו, לבדוק מהותית את העילות בגינן נפתחו התיקים, לסגור את התיקים, להפחית ריביות בתיקים ולאפשר לו לצאת מן הארץ בנסיבות שהוצגו".

קיראו עוד ב"משפט"

הרשמת קבעה בהחלטתה, כי בתיקי החייב עולות שאלות מהותיות בדבר פגיעה בזכויות אדם, הזכות לכבוד, לחירותו, הזכות להליך הוגן, לרבות שאלות בדבר מסירת האזהרה שאפשרה פעילות גבייה בתיקים, בדבר חוסר המעש בתיקים ובדבר הפחתת ריביות.

 

הרשמת הוסיפה, כי עו"ד שייצגה את בעלי החוב ב-7 מהתיקים הותירה את ההחלטה לשיקול דעתה, וזאת לאחר שחקרה את החייב. לפיכך, נקבע, כי בנסיבות אלו, כל תיקי מגה קמעונאות והמשביר הישן ייסגרו וכל ההליכים מכוחם יבוטלו.

 

באשר לתיקו של הזוכה הנוסף ציינה הרשמת, כי מדובר בתיק משנת 2000, בו גובה החוב במקור עמד על  1,802 שקל הזוכה הגיש בקשה לאישור מסירה מלאה. החייב טען כי האזהרות בתיקים לא הומצאו לו, אך הזוכה לא התייצב לדיון על מנת לסתור טענותיו.

הרשמת קיבלה את טענות החייב בדבר פגם ההמצאה בתיק ולפיכך גובה החוב בתיק יעודכן בהתאם למועד פתיחתו. בנוסף, קבעה כי  משנת 2017 לא ביצע הזוכה פעולות בתיק מלבד עיקול רכב, אשר הינו הליך שיעילותו פחותה וממילא משלא הניב הליך זה דבר הרי שהיה עליו לבחון חלופות גבייה אחרות בהתאם להוראות הדין, ולכן "בנסיבות אלו, אני מוצאת כי בתיק קיים חוסר מעש מתמשך, אשר מתיישב גם עם היעדרו של הזוכה מהדיון והיעדר התגובה לבקשת החייב, ולפיכך, מורה על סגירת התיק מחוסר מעש".

 

מקרה מדאיג

בסיום ההחלטה הדגישה הרשמת, כי "תיק זה הינו מקרה מדאיג, אשר מלמד על חשיבות הסיוע המשפטי של חייבים שידם אינה משגת. החייב בתיק זה, הינו חייב שהצליח לשרוד משך שנים בתנאים קשים מנשוא, באוהל על חוף הים, ובעת גשם במערה. התמונות שהוצגו לח"מ וחקירתו העלתה מצב מדאיג בדבר מצבם של דרי רחוב רבים, אשר מלבד הקושי לשרוד ולהתקיים ולו במחייה שוטפת מינימלית, הם אינם יודעים לעמוד על זכויותיהם, אינם יודעים מהם זכויותיהם, אינם יודעים למי לפנות ומסתפקים במעט שקיים להם. החייב לא פגש את בתו במשך כ-13 שנים, כי לא ידע שיכל להגיש בקשה, אף בכתב ידו בתיק, לאפשר את יציאתו מן הארץ. ההחלטה לא תרפא את העוול שנגרם לחייב משך השנים, אך יתכן כי עתידו של החייב בארץ מוצאו תאפשר לו לשוב למעגל העבודה, להפגש עם משפחתו ועם ביתו ולרפא את השנים הבאות".

 

הרשמת הורתה על סגירת כל התיקים הפתוחים נגד החייב, וכן על ביטול כל ההליכים והמגבלות שהוטלו על החייב.

 

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    מבין2 04/06/2023 22:25
    הגב לתגובה זו
    לכלוא אדם בלי אפשרות לעבוד 10 שנים?
  • 2.
    צפריר 04/06/2023 14:13
    הגב לתגובה זו
    כיצד נותנים אשראי בלי בטחונות
  • 1.
    דויד 04/06/2023 13:27
    הגב לתגובה זו
    גם דופקים את האזרחים החוקיים שמשלמים מיסים מטורפים וגם מממנים טמטום של משרד לרשמת שדוגלת בזכויות אדם לפושע והאזרחים לא בני אדם? אם מערכת המשפט הייתה פועלת מיידית לגירוש המסתנן לא היו כל הפשעים הללו באים לעולם. אגב בית המשפט אישר שהיית מסתננים ועכשיו ממשיך לתת הגנה לפשע... נו איך הרשמים והשופטים והפרקליטים יגנבו את האזרח הקטן שמשלם בגדול לדיקטטורה המשפטית?!
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.