רגע לפני שהפכה לחדלת פרעון: הסכם להעלאת תקרת החוב של ארה"ב - 31 טריליון דולר
שלמה גרינברג - וול סטריט לא תאפשר Default
כעת, ההסכם כפוף לאישור של בית המחוקקים. הנה הציוץ של ביידן שמבשר על ההסכם החדש:
ההסכם אומר שארצות הברית תימנע מחדלות פירעון. למה? מפני שהחוב של ארה"ב עמד להגיע לתקרה שלו ומאיים על היכולת של הממשל לעמוד בהתחייבויות. התחושה היא שבלעדי הסכם כזה, המדינה לא תוכל תעמוד בתשלומי החובות, מה שיגרום נזק בלתי הפיך לכלכלה ולמערכת הפיננסית בכלל. ביידן שוחח הלילה עם מקארת'י וסיכם עמו כי תקרת החוב תעלה למשך שנתיים, כשהממשלה הנוכחית תקפיא את ההוצאות. ההסכם יובא לאישור הקונגרס עוד לפני ה-5 ביוני, כלומר ביום שני הבא, משום שאז המדינה, כך על פי ההערכות, לא תוכל לעמוד בהתחייבויות. חשוב לציין כי אנשי האגף הימני במפלגה הרפובליקנית טרם הסכימו למהלך וייתכן כי הוא יהיה נתון למשא ומתן ארוך. הרפובליקנים, שכיום שולטים בבית הנבחרים, דרשו עוד קודם קיצוצים נרחבים בהוצאות כתנאי להצבעתם בעד. ממשל סירב להוצאות המתכוננות ולכן השיחות נמשכו עד הלילה. אגב, המטרה של הרפובליקנים בקיצוץ ההוצאות הייתה להאט את צמיחת החוב של המדינה, ששווה כמעט לתפוקה השנתית של הכלכלה שלה. ביידן דחף להגדיל מיסים על העשירים והחברות כדי לצמצם את החוב. "ההסכם הזה מסמל פשרה", צייץ ביידן הלילה. "לא כולם יהיו מרוצים. אבל זו האחריות שבשלטון. אלו חדשות טובות לאמריקה". מקארתי צייץ הלילה ולא שכח לעקוץ את הנשיא: "אחרי שנשיא ארה"ב בזבז זמן וסירב לנהל משא ומתן במשך חודשים, הגענו להסכם עקרוני שראוי לעם האמריקני". כבר בתחילת החודש הזהירה שרת האוצר, ג'נט ילן, כי היכולת של ארה"ב עלולה להתערער כבר ב־1 ביוני. תחזיות קודמות העריכו מועד מאוחר יותר, משהו בין בין יולי לספטמבר, אבל ילן טענה כי המועד קרוב יותר. אפילו חברת דירוג האשראי פיץ' פרסמה בשבוע שעבר אזהרה והעמידה את איגרות החוב המדורגות ברמה הגבוהה ביותר (AAA) לרשימת מעקב שלילית (Rating Watch Negative). בחברה טענו כי רמת הסיכון עולה והיא חזתה כי המדינה עשויה שלא לפרוע חלק מההתחייבויות אם המצב הנוכחי יימשך.Earlier this evening, Speaker McCarthy and I reached a budget agreement in principle. It is an important step forward that reduces spending while protecting critical programs for working people and growing the economy for everyone. And, the agreement protects my and…
— President Biden (@POTUS) May 28, 2023
- 6.פרשנות פשוטה 28/05/2023 11:44הגב לתגובה זוה בלי לראות את השיא 2 ואף לעבור אותו משמע כל ירידה בנסדק היא לצורך עלייה
- 5.התקרה תעלה, עוד כמה פעמים עד שמשהוא יזהה את הבלוף... (ל"ת)zz 28/05/2023 11:42הגב לתגובה זו
- 4.גולדפינגר 28/05/2023 09:26הגב לתגובה זוהאם מישהו חשב אחרת, לא הרפובלקנים ולא הדמוקרטים יתנו לתקרת החוב לעצור אותם. מאחר והדולר הוא מטבע הרזרבות העולמי, חוב אמריקאי הוא מושג ערטילאי
- 3.סווינגר 28/05/2023 09:11הגב לתגובה זוהמזוייפות, עד שמשהו יפיל את זה חזק
- 2.הסולידי 28/05/2023 08:52הגב לתגובה זוכמו שקרה כבר יותר מדי פעמים בהיסטוריה : השוק עלה חזק בימים האחרונים ועם הפתיחה הוא ירד חזק - מקרה קלאסי של קנה בשמועה ותמכור בידיעה !!
- 1.האמיתי 28/05/2023 08:19הגב לתגובה זוכאילו שלא היו מגיעים להסכם ממחזרים ומריצים את הבועה הגדולה בהיסטוריה בבורסה פשוט חולי נפש
- אלי 28/05/2023 14:15הגב לתגובה זוצא ללונג או שתפסיד שוב את כל העליות
- אבי 28/05/2023 11:36הגב לתגובה זובבורסה האמריקאית חברות ענקיות כמעט כולם רייוחיות מחלקות רווחים מעסיקות גדולות צומחות אז היכן הבועה?
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
