1. השביתה הגדולה.  אחרי ההשבתה הגדולה: ממזערים נזקים וממציאים אשמים. ארנון בר דוד, הראל ויזל, דנה עזריאלי, בכירי הרופאים בישראל ושות' הכריזו השבוע על שביתה פתאומית. כמה הערות:

1. הם קראו לארנון בר דוד שיבוא מחדרו בהסתדרות למלון דן.

2. יממה קודם פרסם ויזל דוחות "פוקס", מסתבר ככתוב כי "חלק משמעותי" מ-12,000 העובדים "משתכרים שכר מינימום" ( 5,300 שקל בחודש) או "גבוה במעט משכר המינימום". שכרו של ויזל 725,000 שקל בחודש.

3. חולים שנפגעו קשות משביתת הבריאות הפתאומית שנכפתה על ידי ראשי הרופאים הם חולים שחייהם תלויים רק ברפואה הציבורית. אלה שביכולתם לממן רופאים פרטיים בכירים ומכוני בדיקה פרטיים – לא נפגעו. הם שילמו וקיבלו טיפול מ"השובתים".

כמה עלתה השביתה. ביום שאחרי כשהביקורת הציבורית זעקה ומנהיגי השובתים הבינו שהגזימו, פורסם בשם ההסתדרות ש"רק" 1/3 מ-4 מיליון השכירים במשק – השתתפו בשביתה, לכן הנזק לא מי יודע מה גבוה. משרד האוצר, שבימים רגילים נוטים אנשיו להגדיל את הנזק, בחרו הפעם לצמצם ולהמעיט: "זה היה יום חלקי ביותר.." אמרו. ננסה לחשב: מחיר שבתון ביום בחירות נאמד ב-3 מיליארד שקל. אבל אז החנויות ובעיקר הקניונים פתוחים ועמוסים.

• "נראה כי ההסתדרות נוהלה כמו עסק ששייך לאדם פרטי"
• עזרא גבאי - הוא סוכן הביטוח מאחורי פרשת "יד לוחצת יד"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ביום הזעם השבוע – הקניונים ננעלו כי בעליהם בחרו להשבית החל מהצהריים ועד הערב. בעלי הקניונים, עזריאלי בראשם, מאשימים את הרפורמה בירידה בפדיון. (נתוני חברת ריס מהשבוע הראשון למרץ: עזריאלי תל אביב ספג ירידה של 42% בפדיונות מוצ"ש. בחנויות הלבשה ירידה של 90%, מזנונים מדווחים על זינוק בהכנסות).נראה מוגזם. ואולי המחירים שלכם הגיעו לכאלה הגזמות שכבר לא ראוי לקנות אצלכם? יומיים אחרי נמצא האשם בשביתה: נתניהו. למה? כי הוא הודיע על נאום לאומה, המשביתים שטוענים כי דיברו על משרד רא"מ, סמכו על זה שידבר בצהריים, כלומר שעות אחדות אחרי הכרזת השביתה, כך שאפשר יהיה לגמור אותה. אבל, הוא דיבר רק ב-8 בערב (מתי הוא לא מדבר בפריים טיים?) ו"תקע" אותם עם שביתה ונזקים כבדים בכיס. עבר עוד יום, ונמצאה אשמה חדשה: שרה נתניהו. אומרים שהיתה בקשר עם ראשי ההסתדרות, וביקשה שיפעילו לחץ על בעלה.

2. למה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה לא עצרה את השביתה הלא חוקית? השבתה פתאומית איננה חוקית. החוק (חוק ישוב סכסוכי עבודה וחוק ההסכמים הקיבוציים) מחייב הודעה מראש על סכסוך עבודה ועל שביתה. לאחר ההודעה, כך בחוק, אין לפתוח בשביתה אלא לאחר 15 ימים. ההודעה והזמן שאחריה הם תנאי להגנות שקובע החוק לעובדים שובתים. כלומר כל מי שהנהיג את השבית, ובר דוד בראש ידע בוודאות שמעשיו מנוגדים לחוק. כנראה שהיה בטחון גדול בכך שהיועמשי"ת גלי בהרב מיארה לא תדרוש לפתוח בחקירה ושהתנועה "לאיכות השלטון" לא תעתור לבג"ץ. נכון להיום: הביטחון הוכיח עצמו.

אגב, שר האוצר סמוטריץ, זה שרק ימים קודם ישב בנחת ושמחה עם בר דוד הלא-מוחה והלא-מפגין דאז וחתם על הסכם שכר נדיב במיוחד לחמש שנים, חיפש וחיפש פרקליט במשרד המשפטים שיפנה לבית הדין לעבודה ויעצור מיד את השביתה הלא חוקית. אבל - בהרב מיארה ואנשיה לא נמצאו. לא ענו. שביתה!. והשר לא יכול היה להביא עורך דין חיצוני – כי לזה צריך אישור היועמשית. שלא ענתה לטלפון.

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

3. סרסור החיילות. טיוח ממלכתי, שת"פ שב"ס ופרקליטות בסרסור חיילות. פרקליט המדינה עמית איסמן הודיע השבוע על החלטתו להגיש כתבי אישום נגד שני לשעברים בכירים בכלא גלבוע. האירועים, שליחתן (כן, ממש שלחו, פקדו, הכריחו) החוזרת ונשנית של חיילות-סוהרות לתאו של אסיר בטחוני בעל מעמד בכלא, לבקשתו ולבחירתו למטרות אונס ומעשי התעללות - קרו משך שנים. כבר ב-2015 היו עדויות ומאז מדי שנה.. אבל – שב"ס, המשטרה והפרקליטות התאמצו מאוד לקבור את הסיפור. זה נעשה בשיטה המוכרת והבדוקה: נאשים ונזלזל בצעירות החיילות שהתגייסו לצה"ל אך נשלחו לשב"ס. זה בהחלט הצליח. היתה הצגה של חקירה ובדיקה וב-2019 החליט המשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר לסגור את תיק החקירה נגד אנשי השב"ס - זה קרה בצמוד ובהתאמה להחלטת פרקליטת מחוז חיפה אילנה ירושלמי, שהובילה את הפרשה לצד למברגר, להגיש כתב אישום נגד אותו אסיר בטחוני על "מעשים מגונים בשלוש סוהרות". משפטו עדיין מתנהל. (איך יתכן שאחד מואשם בעוד נפגעותיו נזרקות בזלזול? ל"מערכת המשפט" פתרונים).

נראה היה שהאינטרסים של "המערכת" שוב מנצחים אבל אז, לפני כשנה וחצי, ברחו ארבעה אסירים ביטחוניים מכלא גלבוע. המחדל הבטחוני, בעיקר הפחד, הסעיר את המדינה ומונתה וועדת בדיקה ממשלתית בראשות השופט בדימוס מנחם פינקלשטיין. במסגרת הבדיקה נדרש לעדות מפקד הכלא באותה עת גונדר משנה פרדי בן שיטרית. הוא העיד כך: בתקופה שלפני כהונתי בכלא " סירסרו בחיילות למען סיפוק צרכים מיניים לאסיר בטחוני". הניסיון להאשים את בן שטרית ב"ספין" לטובתו לא צלח ופרקליט המדינה עמית איסמן (נאלץ?) להורות על פתיחה מחדש של החקירה.

בפועל: שום דבר חדש לא נחקר, שם דבר חדש לא התגלה בחקירה המחודשת. מה שהיה נשאר. אותן צעירות, אותן עדויות, אותם מתחמקים, אבל - הזמנים השתנו. ציבור רחב כבר נחשף לסיפור, וכמה בודדים, בראשם עו"ד קרן ברק והעיתונאי לירן לוי, המשיכו להתעקש להלחם על הצעירות. משרד המשפטים, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי הבין את הביקורת הקשה של הציבור, ואת ההכרה החוזרת שרפורמה בפרקליטות מחויבת המציאות. כך קרה שאיסמן הפך את ההחלטה והודיע על כתבי אישום נגד שני בכירים לשעבר בשב"ס (מעניין כמה זמן יקח עד לשימוע) הרחבת כתב האישום נגד האסיר הבטחוני, הוספת שתי נפגעות וגם אשמת אינוס.

נציין שוב: לא התגלה שום דבר חדש בחקירה המחודשת. מה שהיה הוא שישנו. וזה מעלה כמה שאלות: א. מי הוביל את הטיוח? ב. איך למברגר וירושלמי לא לוקחים אחריות ומתפטרים?. ג. מדוע היועצת המשפטית לממשלה לא מפטרת את למברגר וירושלמי? ד. והשאלה הכי הכי גדולה: באיזה מקום בכיר התקבלה ההחלטה שכדי להרגיע אסירים ולקבל מהם מידע מודיעני, ראוי להקריב צעירות? לסרסר בגופן ונשמתן? ה. נעלה עוד רמה: האם "המערכת" מחפשת ומזהה צעירות ממשפחות פחות חזקות ומקושרות ומלכתחילה מכוונת ושולחת אותן לשב"ס, למטרות סרסור?